אח, הניגודיות בחיים.
במהלך היום היה לי רצון פסיכי לכתוב. אחרי זה קיבלתי את הנושא. משהו שרציתי כמה ימים. אין לי השראה טובה אליו עדיין. אני רוצה לכתוב על נשים כאומנות היופי. להוסיף שם מיזוגניה מטורפת, דעות פמניסטיות שלי וכו'.
אני אוהב את היופי הנשי. אני מקדש אותו למעשה. זה נראה לי אחד מתחומי האומנות הגדולים ביותר של האדם. לוקח אלמנטים מהעדינות של פיסול, העוצמה של הציור וההיקפים של המופע.
זה היתרון של נשים בהיותן נשים. הן יכולות להנות מזה. מעטים הגברים שיצליחו לתפוס את זה ולבצע את זה באותה הצלחה. יש שניים שאני זוקף להם המון קרדיט על כך. הראשון הוא YOHIO זכר-אנדרוגיני-שוודי-יפני-מטאליסט-פופ-משונה-מאוד-מה-זה-הדבר-הזה?! שהוא פשוט... יפה. מה שמצחיק זה שהוא גם סטרייט.
השנייה היא הזמרת הגרמנייה - קים פטרס. מדהימה ביופיה. בזמן שYOHIO לוקח את הנשיות שלו לאקסטרים, קים פטרס פשוט מבצעת את זה כמו אישה רגילה. לא מחצינה את זה.
בערב נפגשתי עם גבר בן 29. אפילו לא לסקס. אני לא מחפש סטוצים. כתבתי על כך. אני מחפש אדם להתנסות איתו בעדינות וברוגע.
דיברנו. לא רציתי בהתחלה לדבר היום. דחיתי אותו לחמישי. אבל הוא התעקש. הייתי שפוך אחרי העבודה.
הכותרת המקורית של הקטע הזה היא:
"אני רק נשמע נורמלי, בפנים אני סרוט לגמרי"
"כולנו לא נורמלים בפנים"
"כן..."
כי זה הסוף של השיחה שלנו בטלפון. זה מייצג בדיוק את הסיפור הזה. אנחנו לא בנורמה.
הוא היה נורא קליל וכיפי בטלפון. נורא חמוד, אני יכול לכתוב חמוד? לא ידעתי את המבנה של שיחות כאלו. רציתי לסיים ב"מאמי", קליל כזה, כיפי, אבל הגעתי למסקנה שזה יותר מדי.
אנחנו לא חריגים לחלוטין, לא מחוץ לספקטרום, אבל גם לא בנורמה.
ישבנו באוטו שלו ודיברנו כחצי שעה.
זה עזר לי להיכנס לעצמי יותר. להבין יותר.
הוא היה ביישן להחריד. הוא פוחד גם להיות עם נשים. מאוד פוחד. הוא לא החליט אם הוא דו או גיי והוא בינתיים בארון. זמן רב רצה למצוא את האישה האידאלית שלו ולא רצה להתפשר בסקס עם אף אחת. כמה זה נשמע דומה. אבל להבדיל בין שנינו, הוא ידע שהוא נמשך לגברים. הוא נמשך בפורנו לגברים עצמם והבין את זה.
כנראה שאני גם חריג ביחס לגייז. ידעתי את זה כבר. כשהוא שאל מה הפנטזיות שלי עניתי בגימגום של אי נוחות: "שאישה תהפוך אותי לאישה שלה" פאק כמה שזה גורם לי למבוכה, בושה. זה הסיפור הזה של הדומיננטיות. הסירוס. זה מה שמושך. הכוח שלה עליך.
השאלה האמיתית פה היא זאת: האם אני פשוט משליך את המשיכה לגברים חזקים לאישה כדי שיהיה לי קל להתמודד עם זה במוח ולא אצטרך לדחות את הנורמה, או שזה באמת המשיכה שלי.
לא יודע. התנסות, שיחות, בדיקה - אלו הדרכים.
גם סקס עצמו עלול להטעות. סקס זה כיף מעצם התכלית שלו.
אם אהנה עם גבר או אישה זה לא אומר כלום. אני רוצה למצוץ כי זאת כנראה הצורה הכי גיי לעשות את זה ואם אהנה מזה, התקרבתי יותר לזהות.
זה מצחיק, אבל להתנסות עם נשים יותר קשה מלתהנסות עם גברים. יותר קשה למצוא ויותר קשה לראות ספקטרום.
היה מעניין לראות את השיחה בצורה ניתוחית. כאילו, איך אני התמודדתי איתה. ניסיתי מאוד להעביר אותה לפאן הראציונלי כי קל לי לעסוק בו. על פסיכולוגיה, וחוויות וגם תחושות אבל זה היה קר. לא דיברנו על עצמנו ממש.
הוא היה ביישן, שקט, מתכנס. שיחק עם המפתחות שלו. ניסיתי לשדר לו פתיחות עם שפת הגוף אבל זה לא עזר. מנגד, היה בטוח בניסיונו וחלק המון ידע.
ניסיתי לשחזר והגעתי למסקנה שזאת לא פעם ראשונה שבה אני דומיננטי בפגישה ראשונה. כנראה זאת נטייה שלי.
מנגד, פתחתי את השיחה באומרי שאני לחוץ מהמפגש. כי הייתי לחוץ. עד עכשיו אני לא יודע אם נפגשנו לדייט או לפגישה עניינית. לא ידעתי איך זה נראה בקהילה, על מה לדבר, מה הוא חושב. זה היה משונה.
לפחות משהו אחד - זה נתן לי חומר כתיבה לפה.
ייתכן ואנחנו נפגשים שוב לקפה בחמישי.
הדיכאון... עוד קיים. עוד נראה מה יהיה איתו.
המשקית... עוד בראש, מנסה להתנתק ממנה.
המחשבות... עוד קיימות. לפחות הן מקבלות צורה חדשה יפה ומסודרת. התחלתי בלפלג את המציאות למציאות פרקטית שאנו חווים ביומיום ומציאות עילאית שאנחנו יודעים שהיא קיימת באמת אבל ההשלכות שלה עלינו שונות. מכאן אתחיל את המחשבות מחדש.
האחים... עוד בלאגן לצערי. אני התחלתי צעדים של הורות יותר חזקה בבית. אני אראה את התוצאות של זה. מנגד, הדבר שאני באמת צריך לעבוד עליו זה לא להפחיד אותם יותר מדי.
לילה טוב לבינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה