סופש

אח שלי לחוץ לגבי ציון של מבחן.
זה מפתיע שזה שלא יודע לסתום לחוץ לגבי לימודים או שבכלל רואה בלימודים יותר מפקטור של רווח והפסד חומרי. אני משפיע עליו. זה למה כשאני דופק לו מונולוג עמוק על אחריות ביומן קריאה, הוא מסתכל עלי קצת בבושה. ייתכן שהתניה עובדת? כשהוא טוב אני משאיר אותו ער עד מאוחר, נותן לו לשבת לידי כשאני סוגר את הקפיטריה עם מנה שאני מכין לו, רואה איתו פרק של אווטר או סאות פארק או מה שזה לא יהיה וכן הלאה.
התניה חיובית עובדת? באחד מהספרים שקראתי על תוכניות אימונים נכתב שבהתחלב אתה מרגיש שאתה עושה את זה לשם מטרה ראשונית מעשית שאתה מכתיב לך. לרוץ לשם הורדה במשקל למשל. כשאתה מתוגמל כראוי (גם מהשגת מטרותיך וגם מהתחושות הטובות המתלוות לספורט), זה מתחיל להיות מטרה בפני עצמה. אתה רץ לשם הריצה. זה מה שאני יוצר אצלו?
אני קצת מודאג מהתניה אחת שאני מנסה לעבוד איתה. הבטחתי לו שארכוש לו טלפון חדש בסוף השנה במידה ויתנהג טוב. הטלפון עצמו לא יקר, 350 דולר. זה הone+. אמור להיות אכבר טלפון. אבל גם מחיר כזה זו ירייה לברך.
זה מצחיק אבל זו פעם ראשונה שאני מודאג על התם יותר מזה שאינו יודע לסתום. בלימודים הוא בסדר גמור אבל הוא לא משכיל או קורא כשאני רותה להנחיל בו את התשוקה לזה. מעצבן אותי לראות אותו יושב מול הקונסולה עם פה פתוח כמו מטומטם כשרכשתי לו את פאקינג עמנואל קאנט.

אבא שלי אמר לשני הקטנים שאין לי זכות להיות דמות אב להם. ערימת שטויות כפי שכתבתי בעבר. המילה שלו שווה לחול לצערו. אני לא כועס עליו יותר מדי. יותר מרחם כעת. שהוא לא מסוגל להןשיט יד לעזרה.

התחלתי לצפות באנימה חדשה. Welcome to the NHK. זה מדבר על אדם חרד חברתית שתקוע בדירה שלו בלי לעבוד, ללמוד או לצאת מהבית. הוא מבודד את עצמו חברתית כי הוא מאמין שכולם נגדו. כשהוא יוצא בפעם הראשונה מהדירה מזה כשנתיים ומתקשר עם בני אדם הוא מתחיל תהליך שיקום. בקיצור, אמור להיות מעניין אחושרמוטה. קשור אלי במידה מסוימת. אני גם יוצא פעם בירח מלא. למרות שאני כן מתקשר עם בני אדם. אני מוכרח.

שמתם לב שאני כותב בתדירות יותר נמוכה? ייתכן והחודש האחרום בו נגמלתי מהמשקית השפיע על המוזה והתשוקות שלי.
השגתי תשוקה חדשה. המלצרית. אבל זה יותר פועם בצורה שזה היה בימים הראשונים שנדלקתי על המשקית ופחות אהבה רומנטית מלאה. היום הובטח לי עבודה במסעדה למטה אם אסגור מהר את הקפיטריה. פחות עניין אותי העבודה. יותר העובדה שאעבוד איתה לבד עד הסגירה. זה הדליק אותי. נעתי בפול רבאק רק בגלל זה. בלי לחשוב אפילו. סתמתי על הדרך את הצנרת של הכיור שלנו ופתחתי סתימה דרך השופל תוך כדי שכל החרא יוצא לי על הגינס. אבל הכל כדי לסגור מהר.
בסוף לא היו צריכים אותי. אחח להריח כמו ביוב בלי שיצא לך מזה כלום. לפחות עשיתי רווח לא רע היום.

מה חשתי כלפי הידידה?
פרגמה יהיה הגדרה מצוינת. היא הייתה הדבר הכי נוח. זה שיגע אותי שכל כך התאמנו ולכן רציתי. למשקית זה היה הדבר האמיתי. זה היה ארוס ומניה.
מגדירים את אלו כהגדרות שונות של אהבה. זה מצחיק אותי כי אחרי שחוויתי את שתיהן, אני לא רואה באהבה compassionate כמו שקוראים לה כאהבה. אין פה את התשוקה והעוצמה של אהבה רומנטית.
הם גם מוסיפים את לודוס, אהבה של המרדף אחרי סקס, כסוג אהבה. אהבתי יותר כשהם הסתכלו על אהבה כתהליך ביולוגי. נו שווין. לפסיכולוגיה תמיד היה קשה לעמוד על הרגליים לחלוטין. אהבתי את החלק של הlove as a story בו הם מנסים להסביר תיאוריה בה בני אדם שונים מאמצים 'סיפורים' של אהבה ומחפשים פרטנרים שיעמדו באותם סיפורים. ואז הם מציגים ביליון סיפורים. קשה לקרוא לזה בעיני הסבר מדעי בהתחדב בכך שהוא לא מחפש הסברים פשוטים וקטנים להכליל. הוא הולך על הצורה הכי מפגרת להסביר את המכלול. על ידי תיאור כל דרך בה אהבה יכולה להתרחש.
החלק הבא לפחות יהיה מעניין. אהבה תחת ראי תרבותית. שם עוסקים במגדר בין השאר.

ומה עם המשקית? למה אני תמיד מרגיש רע כשאני מציג לה לחי קרה?
ככה זה. אבל אני גאה בכך שלא חשבתי עליה כל הסופש עד לעבודה היום.
אני מתרגש מהפרויקט התנדבות אבל. מת לדבר עם הצרפתיה עם ארגון ההתנדבות. יהיה לנו כיף.

במהלך הסופש צץ לי שוב הרצון עז לכתוב קטע. אבל זה יהיה יותר קשה. זה קטע שאני מפנטז עליו עוד מהתיכון. זה פאקינג ספר. אין לי את היכולת לכתוב אותו אבל אני כל כך רוצה. נראה מה יהיה.

אז זה הסופש שלי.
לילה טוב אנשים.