אז הטקסט שהאחרון הוא קומבו של מספר דברים. מהסוג שאתה מקבל בארוחות של מקדונלדס הכולל קיא, שלשול, צרבת ובחילה רק יותר טוב כי זה לא מקדונלדס.
הכתיבה לא הייתה טובה בעיני. זה חבל כי כתבתי לאחרונה טקסטים שאני מאוד מרוצה מהם. היא פשוט הייתה מאוד יומרנית. ניסיתי להוציא אותה מהלב אבל היא לא יצאה.
הרעיונות שאובים מאוד מניטשה. הגוף אמנם תמיד רוצה ומצביע על דברים שהוא רוצה אבל אנחנו לא בהכרח יכולים לתת לו את אותם דברים. זה ההבדל בין 'אידאלי' ל'טבעי'. האידאל שאוב בדיוק ממה שאנחנו רואים בראש והטבעי ממה שיש בטבע. אני סבור שבזמן שאנחנו שואפים שהאומנות שלנו תראה אידאלית, היא צריכה להיות טבעית ולהכיל פגמים. אני אוהב אומנות קלאסית כי צבעי השמן מאוד לא מושלמים ומוסיפים כאוס לציור.
אני הגעתי אגב למסקנה שהצורה הגמלונית ומלאת שגיאות הכתיב של הטקסטים שלי צריכה באמת להישאר כך. הלוא, זו טבעיות ואני רוצה לשאוף לטבעיות בטקסטים. כאוס זה טוב לטבעיות.
ואז יש 'טוב'. טוב זה לא מה שהגוף תמיד מצביע. הגוף מסוגל להיות טועה. למשל, הגוף שלי אומר לי שטוב יהיה לשקר כדי לפאר את הדמות הנרקסיסטית. חתיכת אימבציל. לפעמים אנחנו משתמשים במודעות ובאינטלקט שלנו כדי לעשות דברים יותר טובים ממה שהגוף חושב שאידאלי.
אני סבור שהמקום לאידאל הוא בנטיות מיניות, מוסר והתבוננות באומנות (אוכל גם מן הסתם כלול שם).
ניטשה נכנס פה כי הוא יצר הפרדה בין הטבע 'היומיומי' שאנחנו יצרנו בכך שתיארנו את המציאות בכלים אנושיים כמו לוגיקה, מתמטיקה וכן הלאה לבין הטבע האמיתי שייתכן והוא מעל ליכולותינו. לקחתי קצת את הרעיונות שלו ושיחקתי איתם.
הוא גם טען שהאומנויות משקרות ולא מציגות את הטבע האמיתי. הוא צודק בכך שהרבה פעמים הטבע הכאוטי חזק יותר ממה שמוגש לנו. סיינפלד וטרנטינו הבחינו בזה היטב. הדיאלוגים של שניהם לפעמים נוגעים ב...כלום ובכך גורמים לדמויות להיות מציאותיות.
לבסוף, הוא טען, לאחר שהשמיץ במספר פסקאות את הטבע של הנשים, שהאישה היא מה שהגבר קבע שהיא תהיה ובכך באופן משעשע סתר את כל שאמר ובעצם אמר, "לא היא הבעיה, אתם הבעיה". פה נכנס הקטע ה"פמניסטי" בטקסט. נשים הן מודל יופי שבנינו שלא מחויב ל ולא עומד במציאות.
משם בניתי את זה בכיוון האנדרוגיניות. כל הגברים רוצים נשיות אבל הם ידחו כל אפשרות של נשיות טהורה. אני מאמין שהגבר והאישה המושלמים נוחתים במרכז האנדרוגיניות. זה גם מנוגד למה שרוב הגופים רוצים. מיניות קיצונית חזקה ויפה. רציתי לכתוב את הטקסט הזה לאחר שגיליתי אכזבה בעצמי על כך שהכשלתי את הגבריות שלי. לא הצלחתי לשלוט על היצר המיני שלי והתיאבון לטרף וכך פוצצתי יחסים. או יזמתי יחסים.
אבל אני עוד רוצה להיות האדם שמסוגל לנהל יחסים ידידותיים.
מנגד, אני גם לא רוצה.
אני מודע לחלוטין שהמיניות שלי נובעת מה'מבוכה הפילוסופית'. אישה בת שיח שמסוגלת לשכנע אותי שהיא חכמה וכך לקרקע אותי אינטלקטואלית לריצפה זה מה שמושך אותי. זה נובע מההשלכה שלי של גבריות לאינטלקטואליות והעובדה שאני נמשך לסירוס הגבריות שלי.
בזוית שלישית של המרחב התלת מימדי המורכב הזה, אני מאמין שהשכלה היא תחום נשי. שהעולם כולו נשי יותר. האנושות סיווגה את התכונות 'קואופרטיביות', 'חוסר תחרותיות', 'רגשות' ו'חוסר אלימות' כנשיות.
יותר מזה, אני מוסיף לתכונות האלו גם אינטיליגנציה. פשוט כי זה משחק לא אלים. אני עושה את זה במוחי בלי שליטתי. פסיכולוגית.
זה נראה לי הגיוני. אני מאמין שנשים יקבלו פיק של כוח בשל העובדה שהעולם המודרני דורש את התכונות האלו יותר מקרביות גסה וציד.
אז נשים הן בעצם הגברים הכי חזקים במאה ה21 לפי התפיסות האלו. כך המוח שלי רואה את זה. כך זה נראה הגיוני. הכוונה בגברים היא דומיננטים ולא כמובן... גברים. זה אומר שגברים צריכים לקבל את העולם הפאסיבי. הם לא יקבלו כמובן. זה מגוחך.
מנגד, זו הצורה הכי טובה שאני יכול לתאר את המשיכה המינית שלי.
כעת לוידויים המטרידים אותי בנושא.
קצת אחרי שהצטרפתי לקרייה מרחתי לאקה על רגליי, נפגשתי עם הידידה והורדתי אותה איתה. למה? כדי לעשות את הרגע הזה. יצרים של הגוף.
הרבה לפני, כשגרנו אצל סבי וסבתי, מילאתי שתי שקיות פלסטיק במים וניסיתי לשים חזיה.
זה משך אותי.
אך האם זו טרנסג'נדריות? אני חושב על זה כי אם אני באמת אעמיד פנים באופן מוחלט שאני אישה, במשך זמן רצוף, אני לא חושב שזה יעשה לי יותר עונג מלהיות גבר. אני גם לא אוהב נשיות. אני אוהב תחרותיות והפגנת כישורים. אני אוהב את שביל האמצע ביניהם. YOHIO גאון מבחינתי אבל גם הוא לא יעבוד חברתית. זה לא יתקבל בשום מקום. אף אישה לא תימשך אל זה. זה יפגע באיכות חייו (אלא אם כן כמובן אתה זמר ואז זה יותר מורכב...).
זה מה שעושה את זה בעיני למשיכה מינית גרידא. לנושא של סירוס ושליטה.
אני לא מאמין שאני כותב על זה אבל זה אומר שאני ממש מתחיל להתחייב לבלוג הזה. יותר מזה, זה מראה שברגע שאתה מתחיל לכתוב על נושא, הסוף יהיה שתכתוב עליו ממש לעומק עד שתבין אותו לתומו ותראה עד כמה הוא משפיע בחייך. ברגע שתתחיל לדבר יותר ויותר על הנושא עם אנשים (שלושה בינתיים), תבין יותר מול מה אתה מתמודד. אני קורא את הספר האחרון במדע העליז. ממנו אני עובר לספר על מיניות ואהבה.
היו פה המון הסברים שנהניתי לתת כרגע.
בואו נעבור להתבוננות שלי על משהו מקסים בעיני ונסיים.
אתמול ביצעתי הקפצת שריפה. גם בשבת עשיתי. נתתי בשתיהן ציון 'טוב מאוד' למשתתפים.
בראשון קצת היה קשה לא לתת כי הוצאנו צינור ופתחנו מים וזה משהו מאוד קופרטיבי. נתתי בעיקר בגלל רוח ההתנדבות שלהם. אתמול הם עשו את זה מצוין ובלי שאני אדחוף אותם אל זה. לבד.
הקצין בשבת שמשתתף בהקפצה וצריך לחתום על הטופס ראה את זה ואמר 'פעם ראשונה שאני מקבל טוב מאוד בהקפצה' עם חיוך. הם כנראה לא מבינים שזה חסר משמעות.
אבל זה בדיוק העניין. זה לא חסר משמעות. פשוט לאף אחד עד עכשיו לא הזיז איך נראו ההקפצות. אני זוכר שבאתי לקרייה וכל החיילים המוקפצים היו זוועה בתרגילים. הם לא ידעו מה לעשות.
למתרגלים לא הזיז שהם גרועים ולהם לא היה רצון.
אחרי שהנחיתי אותם מספר פעמים, ביצעתי איתם הקפצות נוספות בלילה אם הם היו גרועים, איימתי על קצינים שלא שיתפו פעולה ופתחתי צינור והראיתי להם שזה יכול להיות גם כיף, הם התחילו לשתף פעולה ולהיות טובים.
זה נראה זניח אבל זה מה שאני כותב עליו הרבה. אני נהנה לעשות עבודה טובה. כשאני רואה שהעבודה שלי באמת הייתה טובה ויש לה השפעות, זה מצוין מבחינתי.
לבסוף... המשקית. לא חשבתי עליה יותר מדי ביומיים האחרונים. פתאום כשאני כותב את השורות האלו אני מתחיל לחשוב, האם היא קוראת את הקטע הזה עכשיו? זה לא הפריע לי לכתוב בדיוק כל פרט ממה שרציתי ומנגד... פשוט מעניין.
אני רוצה לנסות משהו מעניין שפעם קודמת הניב תוצאה. בואו נבחן אם זה יעבוד.
אז שבת שלום אנשים ^^
ושבת שלום המשקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה