סקס אימונים ומה שביניהם

שבת הייתה מצוינת. התעוררתי בשבע וחצי לאימון שנתי. כל שנה הדוגו שלי עורך אימון גדול המורכב בדרך כלל משלושה חלקים, הופעות (קאטות, אפליקציות שונות, הדגמה של טכניקות) ואקס העלאת דרגה למי שצריך. בדרך כלל מזמינים מורים בכירים משיטות שונות כדי להעשיר את הרקע שלנו קצת.
זה התחיל עם מורה מומחה לאומנויות סיניות ופיליפיניות. שמחתי לראות מורה מבוגר עם עבודה מצוינת לקונג פו כי בינתיים יצא לי לראות בעיקר בלשטנים בארץ והתחלתי לחשוש שזו הרמה פה. ייתכן וזה כמו הסיפור של אייקידו שהרוב מורכב מעדר של מטומטמים כושלים ויש מורים נבחרים מצוינים מעטים מאוד. פשוט כי האומנויות הרכות מאוד קשות להבנה והתמחות. במקרה של אייקידו זה סיפור של עקרונות מאוד מורכבים בביו מכניקה ופסיכולוגיה. זה דורש המון תרגול והבנה. המון אינטיליגנציה גם. זכור לי במיוחד אימון עם אדם מאוד מקצועי שאני עובד איתו. תירגלנו עבודה מול אגרוף. הנחות המוצא שלנו הן ששנינו לפחות באותה מהירות והוא ייתכן יותר מהיר ממני והוא מסוגל לעקוב אחרי התנועה שלי עם האגרוף. עלי לנוע רק בנקודה שהוא לא מסוגל יותר לתקן את תנועתו. איפה שהוא כשהאגרוף מתחיל את התנועה הבורגית שלו. אין לי זמן לתנועות גדולות ואין לי אפשרות ללכת לצדדים כי הוא יזהה אותי. לכן התנועה החכמה תהיה מינימאלית. אני אעדיף לתת חצי צעד לכיוון שלו. הוא במלא נע לכיוון שלי כל שגם הצעד הקטן הזה יביא אותו ממש קרוב אלי. זה יותר קשה משזה נשמע. רוב האנשים פוחדים בצדק מאגרוף ולכן לגשת אליו נשמע לא אינטואיטיבי. בנוסף זה מגדיל את הסיכוי שלך להיפגע. תנועה לא נכונה כשאגרוף קרב עשויה להסתיים באיזה איבר פנימי מפוצץ. פשוט זו הדרך היעילה ביותר לפגוע בו. אבל זה לא מספיק. אני רוצה תנועה ממש מינימאלית. כדי לעשות את זה נכנס האגן. מרכז הכובד של הגוף. האגן צריך להסתובב על ציר בכיוון האגרוף. כך למשל והיריב תוקף ביד ימין ואני נע שמאלה, לכיוון החיצוני של גופו, הוא ינוע בכיוון השעון.
בנוסף, כאשר נקודת שיווי המשקל שלך נמוכה אתה יציב יותר, חזק יותר ויכול ליצור קוזושי חזק יותר אצל היריב. האגן מורכב מתנועות מעלה ומטה ושמאלה וימינה. אתה מסוגל להניע את שני החלקים שלו בנפרד. להרים את צד שמאל ולהוריד את ימין למשל ובמקביל לשמור על נקודת המרכז נמוכה. הרם צד שמאל והורד ימין ותעביר את משקל הגוף לכיוון היריב תוך כדי. כך תקטוף את המרכז של המערכת שהיא שניכם.
אבל רוב האנשים לא מדברים מכניקה. יש אצלנו חגורה שחורה שהעבודה שלו יפיפיה אבל הוא מבלשט עם בירבורי מוח על קי והרמוניה של הטבע. מה שהוא אומר לא קשור למה שהוא עושה. הוא מרגיש מה נכון ויודע להפעיל את זה היטב אבל ההסברים שלו פשוט לא נכונים. רוב האנשים אפילו גרועים מזה. הוא יכול להיות אייקידוקה טוב כי הוא מתאמן בסביבה תחרותית. תחרותית במובן של מה שלא עובד בקרב יפגע בך. ייכנס אגרוף או בעיטה. בסביבות עם מתאמנים פחות פרקטים זה לא יעבוד לו.
זה גם למה יש המון אייקידוקות שלא מחבבים את הבחור שהתאמנתי איתו. גם בחגורות השחורות. הוא בא מקארטה, יודע לתת אגרופים ולהכות ולכן הוא מכה כמו שצריך. לא מעט פעמים זה אומר שלא עובדות עליו טכניקות כי הן לא פרקטיות. אי אפשר לומר שהוא נוקשה. לא עובד עליו כי הוא מכה טוב. בראשון התאמן איתנו אייקידוקה מדוגו אחר. חגורה שחורה כביכול. הוא כישלון של מתאמן בעיני. נוקשה בצורה מגוחכת, מכה בכוח במקום להפעיל טכניקות כמו שצריך ולא רגיש לסביבה. הנחתתי לו מספר אגרופים והוא לא הרגיש אותם אפילו. הבחור שאני התאמנתי איתו פשוט פירק לו תתחת כדי להבהיר לו שהוא עובד כמו טירון. השחורה טען שהבחור נוקשה. דביל.

אבל אני בורח מהנושא שלנו. קונג פו. לומר מומחה לאומנויות סיניות ופיליפניות זה מדויק כמו מומחה לאומנויות יפניות. מיד עולה השאלה, אלו אומנויות? כי יפניות זה גם קראטה, גם אייקידו, גם גו גיטסו ונינגיטסו וגודו ואייקיגוגיטסו וסומו. וזה עוד לפני שאנחנו עוסקים באומנויות הנשקים. בטח שעם חרב שלכל דבר שם יש תורה משליפה עד סוגים של חיתוך.
יש להן המון במשותף. גודוקא מוכר מאוד שהביאו גם לכנס שלנו אמר "ההבדל בין טכניקה של אייקידו לטכניקה של גודו היא שטכניקה של אייקידו נלמדת בשיעור אייקידו וטכניקה של גודו נלמדת בגודו". הכוונה היא שהטכניקות הן אותן טכניקות. כל היפנים לוקחים מאותו מאגר של טכניקות מוכרות מה שמתאים לאומנות שלהם ומלמדים אותן. ההבדל הוא בגישה הפילוסופית שלבסוף מתבטא בצורה שהטכניקה מבוצעת. אפשר לבצע איקיו גם בקראטה וגם באייקידו. הם יראו פשוט שונה.
קרב מגע וMMA לא מבינים את צורת החשיבה הזאת. הם מנסים ללמד כמה אומנויות יחד אבל כל אומנות היא צורה אחרת להסתכל על קרב ולגשת אליו. לשלב אותן זו רמה מאוד גבוה. אמנם העקרונות המנחים את כולן זהים וגם הטכניקות אבל עבודת הקרקע העשירה של הגודו והטכניקות של אייקידו צריכות להיות מופרדות ולהתייחס אליהן שונה לחלוטין.
נכון יהיה לומר שכל אחד הוא דוגו בפני עצמו. לכל אחד התבוננות אחרת לקרב המתבטאת בעבודה אחרת באימון וברחוב.
כל אופן, סגנון הקונג פו שהוא הראה לנו מאוד דומה לקראטה רך מאוד. זה לא כזה מפתיע. אומרים שכל האומנויות היפניות והסיניות מקורן מנזירי השאולין ומקור האומנויות של נזירי השאולין הוא בוהדי דארמה. זה כנראה לא נכון אבל הקשר בין האומנויות הסיניות ליפניות מאד חזק, במיוחד בקראטה.
הוא לא עמד בצורה יציבה ורחבה כמו שנהוג בקראטה. הוא טייל מסביב ליריב. הוא לא הכה עוצמתי. האגרופים עצמם בבירור לא המיקוד.
זה לא נראה כי מטרתם להוביל לנזק משמעותי.  אולי להמם את היריב ולהכניע אותו עם סדרת מכות ארוכה. אני לא רואה איך האומנות הזאת פרקטית. היא כנראה כן כי יכלו לראות שהוא מבין היטב עקרונות עמוקים יותר. פשוט נדרש יותר התבוננות כדי לראות את זה.
זה משעשע אבל יוצא לי לראות את האומנויות הסיניות והיפניות כפי שאני רואה את המטבחים שלהם. היפני מאוד מינימליסטי וצנוע. מעט וריאציות אבל כל אחת מהן עובדים עליה לשלמות.
המטבח הסיני לעומת זאת מכיל המון צבע וטעמים מסחררים. המון טכניקות שונות ותרגילים שונים. תרגילים אסתטיים מאוד.

נקודת עניין נוספת בטקס היא מענק החגורות. כמה חברה עלו לשחורה. חלק באמת הגיע להם כי הרמה מאוד גבוה וחלק? אני ברמה גבוה יותר. חבר שלי מהאימונים גם הוא ברמה גבוה מהם והוא לא קיבל (הציעו לו להיבחן והוא סירב). אני לא מאמין שאני ברמה של שחורה אבל בהחלט גם לא חלק מאלו שקיבלו. הם ילמדו עקרונות בצורה גרוע.
אבל באו אלי בסוף האימון וסיפרו לי שהמאמן אמר לקבוצה בהיעדרי שאם לא הייתי נעדר זמן כה רב הייתי יכול להיות מועמד. זה לא עניין של רמה. זה עניין של נוכחות בשיעור שנקטפה ממני. אני לא רוצה באמת את השחורה כל כך. אבל זה הכניס את זה להיגיון. באותה שיחה אמרו לי שהחיסרון הכי גדול של הטכניקה שלי הוא שאני חסר ביטחון. ייתכן.

לאחר מכן דיברתי בדרך חזרה עם פיזיקאי מהאימונים. הוא הציע הסתכלות מעניינת על פיזיקה ואומנויות לחימה. בתואר שני בפיזיקה מצפים ממך לגלות משהו חדש. הרעיון מאחורי מדע הוא חקר ולכן זה מה שמצופה ממך. באומנויות לחימה? תמצא מעטים שממש ממציאים קאטות או טכניקות. יש דגש חזק יותר על מסורת. הוא צודק. זו באמת דרך פחות יעילה. יותר טוב היה אם היו מתייחסים לזה כתחום של הנדסה בפיזיקה. כי זה מה שזה וכך היו מסוגלים לייעל להן את התחת.

התבוננתי בתמונת הדוגו של השנה שצולמה בכנס. אני מביט על אחד אחד. הם לא משפחה שלי בדיוק. הם אנשים מאוד מאוד קרובים. כל אחד בצורה אחרת. כל אחד לקח חלק מהסיפור שלי של למידה באומנויות לחימה.

לאחר שחזרתי עסקתי שוב בהומוארוטיקה. אני לא מרבה בפרטים פה. בו נאמר שכאב לי הישבן אחרי זה אבל. האורגזמה הייתה מצוינת אבל לא דיו כדי שזה ישתלם. למה עשיתי את זה? זה פשוט קרה. הלבידו חזק מאיתנו. מה זה אומר עלי? לא יודע כי אני בהחלט נמשך לנשים. המלצרית למשל. אני נמשך אליה בטירוף. משהו באיך שהיא מדברת. הבעיה שלי היא שהיא אוהבת לרקוד ואני חסר ביטחון בריקוד. במיוחד בזוגות. אני יודע קצת לנוע. קצת מאומנויות לחימה. אבל לא ריקוד באמת. לא עם מישהי.
כשאנחנו סוגרים ביחד אני רוצה מאוד לומר לה משהו אבל אין לי את האומץ. אני תמיד מרגיש נחות בדברים האלה. אבל אני מצחיק אותה. ההומור שלי זורם איתה. היא אוהבת את זה שאני משוגע.
לא. אני בהחלט לא הומוסקסואל. היום פגשתי קצינה ודיברנו ונמשכתי אליה מינית מאוד. הרגשתי את זה. במקביל אבל אהבתי את היופי שלה. אני רציתי לעצמי את האסתטיקה הזאת. את הטיפוח והיופי.
אולי דו? בחור בחדר כושר הראה לי אימונים לרגליים והבטן התחתונה. הרוק שחי התייבש וחשתי עיקצוץ קל. מה זה אומר? כלום. שאין לי פשוט מושג מה אני ואני צריך להמשיך לאן שהזרם ייקח אותי.

שנדבר על המשקית? היא כבר לא עולה במוחי באותה תדירות. אני לא מתעורר בלילה לטלפון.  אני איבדתי את הטעם בה. לא צריך יותר לשלוח לה הודעות. אבל אני גם לא חש אליה את אותו זילזול שאני חש לרוב האנשים. אני חש אליה זילזול מסוים. היא לפעמים מתנהגת כמו מטומטמת לדעתי. אבל לא ברמה שאני מעדיף שהאינטרקציה בינינו תהיה נטו מקצועית. כך אני חש עם רוב האנשים. שאני יותר טוב מרוב מי שמסביבי. לא נעים לי לומר את זה אבל כך אני מרגיש. יש קליברים סביבי. שווי ערך לי וטובים ממני בדברים מסוימים. אבל הרוב לא.

אני מאוד תזזיתי בכתיבה שלי היום. נדבר על חלום שחלמתי.  ובחלום ראיתי מלאך. סתם סתם לא באמת. הכלבה שלי הייתה שם. היחידה שגרה עכשיו עם אבא שלי. היא בארץ וגילינו שהיא פצועה מאוד בפה. מדממת. אני הייי מול אבי ודיברתי איתו מאוכזב על כך שהיה חסור אחריות איתה.
כך אני חש היום. מאוכזב. כאילו כל פעם הוא מאכזב מחדש. אם זה כי הוא מתקשר שיכור בארוחת שישי כי יצא עם חברים לאני לא רוצה לדעת לאן או שהוא יוצא לצימר עם מישהי. במיוחד כשאני מגלה שהוא משחק עם כנות ואמת כמו ילד קטן עם דיסוננס. כעיקרון אין לי בעיה עם זה שהוא לא דמות סמכות בחיי. יש לי בעיה עם הצורה שהוא מתנהג. אני רוצה שיתנהג כיאה כך שאוכל לדבר איתו גבר אל גבר. לשתות בירה ביחד ולדבר על חולין. אני מפחד על הכלבה שלי. אני אוהב אותה. אין ספק. היא הגורה שלי. היא בודדה.
נחזור לקצינה. אהבתי את התסרוקת שלה. זה חלק מהיופי שלה. ייתכן וחלק ממה שאני רוצה. הגוף שלי מרגיש יותר ויותר כמו מכונה כשאני מבין מתי גירוי איקס מוביל לוואי. אוכל שאני מכניב או התנהגות אנושית.
זה חזר כשצפיתי במישהי נוספת פה. אני לא נמשך לזה מינית בצורה מטורפת. אני חש אהבה רומנטית לנשים לדעתי. הזין לא עומד אבל המאניה, הארוס, הפרגמה, הסטורג' והאגפה מתעוררים.  אהבה רומנטית לנשים יותר ממינית. יותר מרצון לזוגיות ופחות לסקס טהור.

ונסיים בפוליטיקה. הידד. אני לא יודע איך לקטלג את הדעה שלי. ימנית או שמאלית? כי אני מאמין שצריך לבצע אינטגרציה בין ערבים ליהודים. שכולם יקבלו חינוך שווה ויהיו חלק מתרבות אחת. לפרק את השבטים הערבים. זה שמאלני רצח. אין פה מיליטנטיות. אבל אני מאמין גם בדחיה מוחלטת של התרבות הערבית. היא נחותה לדעתי. אלימה ופרימיטיבית. להכניס את כולם תחת זהות יהודית מערבית. ללמד אותם היסטוריה בראי מדעית שואפת לאובייקטיביות (ואני מאמין שזה יוביל לפגיעה בתחושת הלאום הפלסטינית שלהם), לאמץ את הרעיונות היהודיים וכן הלאה.
אנשים קראו לזה גזענות. הם טועים. זה לא הגזע שמפריע לי אלא התרבות. אין לי בעיה עם ערבי משכיל ומתון. אני פשוט מצביע על מה שנתון: יש הבדלים ניתנים לקימוט מספרי שמראים כישלון של התרבות הערבית בעולם המערבי. בעיני זה ברור שזה נובע מתרבות מחורבנת פשוט.