ונניח שאוכל לשנות את עצמי לחלוטין.
נניח שאותו שד ביום או לילה אחד יתגנב לרגעיי הבדידות שלי ויאמר לי שמעתה אהיה כמו כולם. אלך לעבוד, לאכול ולישון כמו כולם בלי לחשוב על שום דבר מעבר למה שקיים בחושים שלנו ומספר מטרים מהקרקע עצמה. שאוכל ליהנות משיחות עם אנשים מהעבודה על האח הגדול ודה וויס ושירים במזרחית. נניח ולא אברח מהנורמה כמו מאש ואוכל לקבל אותה בשמחה. נניח ולא אשנא בני אדם והם לא ישנאו אותי ושנינו נבין זה את זה. נניח שאהיה אדם קטן ונקמני כמו שאר בני האדם הפשוטים והנקמניים. שאוכל לרצות את עצמי עם משכורת ממוצעת של כעשר אלף בחודש או חמש עשרה אלף. שלא ארגיש צורך למצות איזה פוטנציאל עילאי שבתוכי למשהו חשוב יותר מהיומיום. שלא אחפש להיות אומן גדול או חושב גדול ואתמקד באדם מפשוטי העם.
נניח ואוכל להסתכל עליך. בחורה כה יפה ולחוש לא הערכה ליופי שלך. לא שאיפה להידמות אליך. לא משונה. מובנת. האם זו מינית? רומנטית? מהי? לא! פשוט לקבל זיקפה מיופייך ולחוות את אותו פרץ אדרנלין חולה ששאר הגברים חווים בפניך שגורם להם לרדת על ארבע ולסגוד לך. שכמעט מטמא את הקדושה עליה האומנות העדינה עומדת. ואוכל להתחיל איתך כמו גבר נורמאלי. ואוכל לכרוע ברך עבורך ולהתחתן איתך כמו גבר נורמאלי. להתחתן כמו גבר נורמאלי. להתגרש כמו כל אדם שיגרתי לאחר שהאהבה והצורך להביא ילדים כבאו.
נניח ואותו שד יאמר לי שאוכל סוף סוף להיות מאושר ומרוצה. בלי לרוץ כל הזמן ובלי לחפש משהו עליון לעשות.
מה אעשה אז?
אני אזרוק את עצמי לרצפה, אחרוק שיניים ואקלל את השד שאמר זאת.
כי חוויתי רגעים אדירים שהתשובה עבורם היא שאני אל ואני שייך לפנתאון השמימי.
לא. אל תתנו לי אושר בבקבוק. אל תתנו לי להיות חלק מהשמחה הפשוטה. אל תתנו לי חיים מונוכרומטיים מפס היצור. אני נגר ואחרוט את החיים שלי כפי שאני רואה לנכון. אם הם יכשלו אז אמנם תראו יצירה מכוערת אבל לפחות ייחודית.
וכמו הפייסטוס, כמו כל אל שהיה צריך לחיות עם גדולתו כאות קלון, אהיה מתוסבך תמיד אך אוכל לבנות דברים שאתם לא תצליחו אף פעם. יופי שאין כמוהו ופנינים.
אקשט את שיערי בסרטים וכל טוב, אכתוב כל העולה לשכלי, אעשה כל העולה ברוחי, אראה את העולם, אהיה לאומן שאני רוצה להיות ואמות אדם שונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה