לפני כמה שבועות מישהי הראתה לי קעקוע של הכובע-נחש בואה מהנסיך הקטן.
בהתחלה הערכתי אותה על התעוזה ואני עוד מעריך אותה. בעיני הקעקוע עצמו בנאלי בטירוף אבל. זה אולי אחד הדברים הכי מוכרים בספר. אני גם לא מסכים עם הרעיון. כלומר, אני סובל מתפיסה שונה כל הזמן וזה גורם לאי הבנות לא נעימות בחיי היומיום. מעבר לכך, למה שתעדיף את הפירוש הפחות סביר לציור או למציאות? כי הוא משחק יותר עם הדמיון? אבל המטרה היא ליצור מערכת בסיסית של תקשורת בין בני אדם והצורה הכי אפקטיבית היא ההבנה הפשוטה ביותר.
אבל באמת הערכתי את התעוזה.
כשהסתכלתי על זה בפרספקטיבה לאחור הגעתי למסקנה שזה מטופש וקצת ילדותי. קעקוע זה משהו... מקועקע. זה איתך לנצח. אני דוגל בגישה שצורת החשיבה שלך צריכה להיות דינאמית ולהשתנות עם הגיל. אם אתה אוהב מה שאהבת לפני עשר שנים, משהו בעייתי בעיני. זאת הסיבה שאני מחכה לגיל שלושים לקיעקוע הגוף. כשיש לי עקרונות חזקים יותר ואהיה זקן מדי כדי לחשוב על זוויות חדשות.
לאחרונה התבוננתי רבות בבוהדידראמה. למה אני אוהב אותו כל כך? כי הוא עוסק במושין. מושין כאמור זה תודעה ריקה. זה לא אי חשיבה אלא התמקדות בחשיבה רק במה שקיים בעכשיו ובמה שחשוב.
בלי שהמחשבה מטיילת לשטויות.
לחוש את המציאות ולהנות ממנה. לעבוד בצורה הכי נכונה וטובה כי אתה ממוקד בעבודה עצמה. וזאת לא התמקדות של התבוננות בפטיש ולתקוע את המסמר בהתמקדות בהם. זה התמקדות כביכול בכלום. אתה לא חושב אפילו על המסמר אלא על משהו אוניברסרלי יותר. על כל התמונה. המחשבה כך גמישה ואתה מבין כשהפטיש והמסמר זה פיתרון לא טוב למשל.
אתה מרגיש הכל ומבין הכל.
אם כן, להתעסק במחשבות על קיעקוע זה מיותר לחלוטין. זה לא בעכשיו. אתה מקעקע במחשבה על העתיד. שזה ישאר עבורו. בואו נתמקד בכוס הקפה, במיוחד בכוס התה. בספר מולי ובשרירים הכואבים. זה הכיף.
אז קצת בילבול שכל... בואו נוסיף לקוקטייל שלנו קצת אקטואליה.
סגירת ישראל היום. עיתונות בשבילי זה תשחצים, שחור ופתור וסודוקו כך שישראל היום בעיני הוא עיתון מצוין כי הסודוקו שחו לא רע והתשחץ חביב. אידיוט אחרון הרבה יותר טוב כמובן כי יש בו את שלושתם ועוד שני תשחצים!!!
אבל אם נתייחס ברצינות מלאה בלי גיחוך עד כמה שזה מטומטם על עיתונות כמקור מידע שצורכים, האם לגיטימי לסגור את ישראל היום?
במחשבה חלקה אצלי התשובה היא כמובן לא. כמה שיותר חופש עיתונות יותר טוב. לפרסם כמה שיותר עמדות ודעות.
כמובן שהמצב ישאר חרא גם ככה. אין תחרות עיתונית פתוחה בארץ. הכל בין שלושה עיתונים גדולים שמספקים זבל להמונים. המצב האידאלי בעיני הוא שכל מי שרוצה יוכל לפרסם עיתון.
אבל, ישראל היום הוא לא עיתון בעיני. עיתונות מתבצעת לשם רווח מפורמט מסירת מידע וישראל היום זה עיתון שנמכר בהפסדים. למה? כי המטרה היא לא למסור מידע או להרוויח מזה. המטרה היא לייצג את המפלגה. זה עיתון מפלגה ממשלתי לכל דבר. כמו דר שטרימר חברים. עיתון שנמכר בלי שיפקח או יבקר את השילטון, מה הטעם בו?
זה למה הוא עובר בחינם. כי הוא לא אמור להתחרות כעיתון. הוא אמור לשכנע את ההמון העני. למסור מידע נוח שימנע התקוממות.
יש לכך מספר יתרונות חזקים. ראשית, הוא פוגע בעיתונות הפורמלית. הרי הוא נצרך. בהפסדים ובכישלון אבל נצרך בטירוף. כך הוא מחליש את העיתונים המתחרים איתו. פחות עיתונות אחרת, פחות עיתונים שאשכרה מחזיקים ביקורת על התנהלויות מדיניות, פחות היחשפות של הצרכן, פחות התקוממות וביקורת שלו.
שנית, הוא אכבר של תעמולת בחירות. במדינה בה התקציב של התעמולה שלך מאוד מווסת, זה שיש לך עיתון מפלגתי לא מוכר זה מצוין. דרך שיווק פנטסתית.
אז מה שאני בעצם אומר, אולי זה לא כזה נורא שיסגרו את הזבל הזה. רק כי פיתרון ליברלי נראה רחוק מהאופק (ואם היה קיים כמובן שהיה מרסק את ישראל היום). חוץ מזה שהוא לא סוגר אותו. פשוט הופך אותו לריווחי ובאופן אבסורדי לפחות אפקטיבי כך (פחות צרכנים).
בואו נקנח עם נשים.
אחח המלצרית. כזאת יפה. כזאת חדה. כזאת קינקית. נדלקתי. אבל אני ביישן להחריד במסעדה. זה יעלם בהדרגה אבל נראה אם אוכל להתחיל איתה בזמן שזה קורה. אהיה כנה איתה. בלי בולשיט.
שמתי לב שאני יותר ציני כשאני מתבייש אבל יותר שקט.
טוב, לילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה