"לפעמים באימונים קורה שאגרוף או בעיטה נכנסים ופוגעים בך. הרבה פעמים חגורות לבנות נלחצות כשזה קורה ושואלים אותך אם אתה בסדר ואני תמיד משיב להם 'תדע שאני לא בסדר כשאני אדמם על הרצפה"
לפעמים זה מגיע לרמות של אבסורד בהן אני חוטף ברכייה לביצים ואני נשאר עומד וממשיך קרב.
בספר הקודם בפסיכולוגיה שקראתי יסבירו שמדובר בצורה של הענשה או שאני מבצע העברה ואני אתנקם בהם אחר כך. ייתכן שזה נכון. ייתכן ופשוט אני מציב לעצמי סטנדרטים גבוהים לכדי גיחוך. כך או כך קשה שלא להסכים שזה מפגר.
רק בבלוג הזה ואולי בזמנו אצל המשקית אני באמת מתבכיין על החיים שלי. רוב הזמן אני מציג את עצמי כחסין כדורים.
עובדה, זה מה שאמרתי למפקד שלי כששאל אם הכל בסדר בראיון שהוא חייב לעשות בשל המצב בבית. אבל אני כן רוצה סיוע. אחרי הכל, אני רוצה זמן לעבוד, לנקות את הראש. אני באמת צריך זמן לעבוד? תאכלס קשה לומר שכן. אנחנו מסתדרים. חוסכים. חיים קצת ממשכורת למשכורת אבל לא חסר אוכל ואין בעיות בבית. מנגד, המשכורת חשובה לאינטרס האישי שלי.
אני כן צריך לצאת יותר פעמים מוקדם מהצבא ואני כן צריך לעבוד. לא רק בשבילי.
היום הייתי צריך לחזור באמת בשלוש כדי להשגיח על אח שלי כי לא היה אף אחד בבית. הוא רצה לקנות אוכל היום לפני שיצא מהבית והייתי צריך לתת לו כסף. יש הוצאות נלוות.
אני מתחיל לתפוס קצב בכמות העבודה שאני עושה. אימונים יש לי אחד לשבוע עכשיו וזה הורג אותי שאני לא יכול יותר.
אין לי זמן לנקות את הראש.
הראש שלי מוטרד אבל אני לא נראה מוטרד מבחוץ. זה משונה לחלוטין. אני מאוד מצליח לרסן את עצמי.
אבל יש לי המון רצונות. חלקם זה שדים שסוף סוף הכרחתי את עצמי לשחרר. אני פאקינג מת להתנסות בחיים בתור טרנסג'נדר, אני מת למצוא כבר גבר שאני בנוח להתנסות איתו, מת לעבוד יותר, מת להתאמן יותר, מת ללמוד יותר. התיסכול שלי זה עם הזמנים. הלו"ז שלי צר כמו בתולה בת חמש (למחוק את שלושת המילים האחרונות? לא למחוק? בואו נמשיך ^^). בשום מקום אני לא יכול לכתוב בו "חמש שעות - קריאה בפסיכולוגיה" אבל זה מה שמעניין אותי. פאקינג לקרוא. ולהתאמן. אני רוצה גם לצאת עם המלצרית מאוד.
ובפסיכולוגיה אני מתחיל לעסוק באהבה במובנים ביולוגיים. למה המנגנון קיים. זה מעניין שיש אישור לטענה שהתפיסה שלנו של המציאות מעוותת ככלי אבוליציוני הישרדותי. אנחנו נראה דברים אחרים כדי לשרוד. ננתח ונפרש מידע אחרת. בדר"כ משתמשים בטיעון האבולוציוני בעד הדיוק של החושים שלנו (חושים חדים יותר - יכולת טובה יותר לקלוט את הסביבה - שרידות גבוה יותר) אבל פסיכולוגיה דוחה את זה לא פעם.
באשר לאהבה? שלוש דברים מעניינים אותנו באדם: מיניות, מוצא ומעמד חברתי.
מיניות כדי לדעת - האם אפשר להאמיד איתו צאצאים טובים?
מעמד חברתי כדי לדעת - האם אוכל להתחרות איתו על משאבים? מה חלוקת המשאבים בינינו?
ומוצא כדי לדעת - האם אני צריך לתת לו יחס רע כי הוא מתחרה ישיר איתי על המשאבים ואין לי שום אינטרקציה איתו?
בהרצאה שראיתי דיברו על ניסוי בו החליפו אדם באחד אחר בזמן שיחה שלו עם הנבדק. רק במקרה של שינויים באחד מאלה הוא שם לב.
זה הגיוני. אנחנו רוצים נטו להעביר גנים וזו הדרך לעשות את זה.
ההגדרה של "בוגר" מבחינתי היא ההגדרה שנשים צריכות לחפש בגבר. אחריות כך שישמור על צאצאיה והיקשרות גבוה לזוגיות כדי שיעזור לה לגדל אותם (בזמן שהאינטרס של הגבר זה לפזר את הזרע שלו בשדה לכמה שיותר נשים כי הוא פחות מחויב להישאר עם העולל וכי הוא אינו יכול להיות בטוח שהתינוק מאישה אחת הוא שלו או של השכן ולכן כדאי לקחת יותר הימורים.
מנגד, למה נשים בוחרות את הגבר חסר האחריות? הגבר הטיפש והחסון? ייתכן שזה קשור לכך שבעבר הם שרדו היטב. ייתכן שזה מתקשר אצליהן להצלחה מבעיות עבר. ייתכן שגברים נחמדים מספרים את המיתוס של האידיוט כדי להסביר למה הם לא מזיינים מספיק. אני מהמר בינתיים על האחרון וממשיך לקרוא את הספר.
זה מספיק להיום.
אם תהיו טובים אז אולי אפרסם בסוף היום יצירה אחרי העבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה