פרשנות מעניינת לאהבה עוסקת באינטימיות.
לא סקס. אלא האזנה לרגשות של האחר, סיוע לו להשיג מטרות בחיים ולהכיל בעיות שלו והאמונה שהשותף מסוגל לעשות אותו הדבר.
במילים אחרות, יחסי אינטימיות הם יחסים בהם אתה מסוגל לבטוח באחר עם חולשותייך ושהוא יסייע לך בלי לדרוש רווח בעד.
לכולנו יש היררכיה שאנשים שונים נמצאים ברמת אינטימיות שונה. אנחנו נגלה לאדם זר את השעה אם יבקש בלי לדרוש כסף אבל לא נשמור לו על הכלב או נשמע אותו מדבר על אהובתו.
אנשים שאנחנו אוהבים הם אנשים שנמצאים גבוה אצלנו בהיררכיה. לרוב האנשים הוא מחולקת בצורות שונות. בני לאום עוינים, בני הלאום שלי, גברים, נשים. בראש ההירכיה בסדר הזה בדרך כלל יש את הרעים, החברים, החברים הטובים, המשפחה ולבסוף בן הזוג.
גם אנחנו ממוקמים בהיררכיה. כמה אנחנו מסוגלים להכיל את עצמנו ולתת לעצמנו תמורה בהתאם להערכה העצמית שלנו. בני אדם שמציבים עצמם בראש ההיררכיה לא יוותרו על אינטרסיים אישיים שלהם בקלות ואילו בני אדם שמציבים אותם אחרי בן זוגם כנראה שיסכימו לפגוע בעצמם למשל עבורו.
כאן עולה השאלה. אני לא חבר או ידיד של המשקית והידידה. לא במובן השגרתי. כי ידידות בהגדרתה כוללת קשר מתמשך.
אבל בהגדרה זו של אהבה, אני מציב אותן גבוה בהיררכיה שלי. אם אחת מהן תיפגע אני ארצה לדאוג להן ואפילו לוותר על הביטחון שלי עבורן.
כי אני יודע שהן יעשו עבורי אותו הדבר? לא. אני לא יכול לבטוח בזה. הן לא מציבות אותי באותו מקום במדרג האינטימיות. אז למה? לא יודע, זה פשוט ככה. האם זה נובע מהערכה עצמית נמוכה? לא בטוח. כי לאחרים, אף על פי שאני נוטה לויתור רב, לא אפגע באינטרס שלי. או שכן? כבר קרה שפגעתי בעצמי בעבר הרבה למען אחרים. אבל אצלן אפגע יותר. אני סבור שהמיקום שלי בהיררכיה שלי עלה לאחרונה מאוד ובכל זאת, אני לא יכול לדמיין את אחת מהן בוכה. בטח שלא נפגעת מבן זוג. האם אפשרית אהבה לאישה בלי רומנטיות? קשה לומר. בקלות אפשר לקשר בין רומנטיקה למיניות במוח. אפ אתה נמשך לאישה מינית, שזה בהחלט אפשרי, יש לך סיכוי גבוה יותר להתאהב בה. ייתכן ולי נטיות גבוהות יותר להתאהב רומנטית? אפ כן, ממה זה נובע?
זה משעשע אבל הייתי יכול להפיל שתי ציפורים במכה אחת עם תרופות נוגדות דיכאון. גם לשמוח יותר (למרות שאני לא חושב שזו בעיה אצלי) וגם לדכא את המיניות שלי (תוצר לוואי מוכר שלהן) שיאפשר לי ידידות בלי מיניות.
האפשרות השנייה היא לזהות את הגורמים המעוררים בעיות ולמנוע אותם. לא כזה פשוט. כנראה שמעבר ליכולת שלי.
במלא רק עוד חודשיים אני באמת צריך ליצור קשר עם המשקית. כשאתחיל את הפרויקט שלי. יהיה מעניין לבחון אם זה יוצר אצלי סטימולציה מחודשת. אם לא, מצוין. אם כן, טוב... לא מצוין.
מבעד למראה ובארץ הפלאות. התודעה והתת מודע שלי. בלוג בו אני מנסה לצלול אליהם ומנסה לחלץ מהם את סיפורי. בלי צנזורה, בלי שקרים. כל האמת ורק האמת. האמת שלי.
יום ראשון, 30 בנובמבר 2014
אהבה, אינטימיות וידידות
אהבה, אינטימיות וידידות
פרשנות מעניינת לאהבה עוסקת באינטימיות.
לא סקס. אלא האזנה לרגשות של האחר, סיוע לו להשיג מטרות בחיים ולהכיל בעיות שלו והאמונה שהשותף מסוגל לעשות אותו הדבר.
במילים אחרות, יחסי אינטימיות הם יחסים בהם אתה מסוגל לבטוח באחר עם חולשותייך ושהוא יסייע לך בלי לדרוש רווח בעד.
לכולנו יש היררכיה שאנשים שונים נמצאים ברמת אינטימיות שונה. אנחנו נגלה לאדם זר את השעה אם יבקש בלי לדרוש כסף אבל לא נשמור לו על הכלב או נשמע אותו מדבר על אהובתו.
אנשים שאנחנו אוהבים הם אנשים שנמצאים גבוה אצלנו בהיררכיה. לרוב האנשים הוא מחולקת בצורות שונות. בני לאום עוינים, בני הלאום שלי, גברים, נשים. בראש ההירכיה בסדר הזה בדרך כלל יש את הרעים, החברים, החברים הטובים, המשפחה ולבסוף בן הזוג.
גם אנחנו ממוקמים בהיררכיה. כמה אנחנו מסוגלים להכיל את עצמנו ולתת לעצמנו תמורה בהתאם להערכה העצמית שלנו. בני אדם שמציבים עצמם בראש ההיררכיה לא יוותרו על אינטרסיים אישיים שלהם בקלות ואילו בני אדם שמציבים אותם אחרי בן זוגם כנראה שיסכימו לפגוע בעצמם למשל עבורו.
כאן עולה השאלה. אני לא חבר או ידיד של המשקית והידידה. לא במובן השגרתי. כי ידידות בהגדרתה כוללת קשר מתמשך.
אבל בהגדרה זו של אהבה, אני מציב אותן גבוה בהיררכיה שלי. אם אחת מהן תיפגע אני ארצה לדאוג להן ואפילו לוותר על הביטחון שלי עבורן.
כי אני יודע שהן יעשו עבורי אותו הדבר? לא. אני לא יכול לבטוח בזה. הן לא מציבות אותי באותו מקום במדרג האינטימיות. אז למה? לא יודע, זה פשוט ככה. האם זה נובע מהערכה עצמית נמוכה? לא בטוח. כי לאחרים, אף על פי שאני נוטה לויתור רב, לא אפגע באינטרס שלי. או שכן? כבר קרה שפגעתי בעצמי בעבר הרבה למען אחרים. אבל אצלן אפגע יותר. אני סבור שהמיקום שלי בהיררכיה שלי עלה לאחרונה מאוד ובכל זאת, אני לא יכול לדמיין את אחת מהן בוכה. בטח שלא נפגעת מבן זוג. האם אפשרית אהבה לאישה בלי רומנטיות? קשה לומר. בקלות אפשר לקשר בין רומנטיקה למיניות במוח. אפ אתה נמשך לאישה מינית, שזה בהחלט אפשרי, יש לך סיכוי גבוה יותר להתאהב בה. ייתכן ולי נטיות גבוהות יותר להתאהב רומנטית? אפ כן, ממה זה נובע?
זה משעשע אבל הייתי יכול להפיל שתי ציפורים במכה אחת עם תרופות נוגדות דיכאון. גם לשמוח יותר (למרות שאני לא חושב שזו בעיה אצלי) וגם לדכא את המיניות שלי (תוצר לוואי מוכר שלהן) שיאפשר לי ידידות בלי מיניות.
האפשרות השנייה היא לזהות את הגורמים המעוררים בעיות ולמנוע אותם. לא כזה פשוט. כנראה שמעבר ליכולת שלי.
במלא רק עוד חודשיים אני באמת צריך ליצור קשר עם המשקית. כשאתחיל את הפרויקט שלי. יהיה מעניין לבחון אם זה יוצר אצלי סטימולציה מחודשת. אם לא, מצוין. אם כן, טוב... לא מצוין.
סופש
אח שלי לחוץ לגבי ציון של מבחן.
זה מפתיע שזה שלא יודע לסתום לחוץ לגבי לימודים או שבכלל רואה בלימודים יותר מפקטור של רווח והפסד חומרי. אני משפיע עליו. זה למה כשאני דופק לו מונולוג עמוק על אחריות ביומן קריאה, הוא מסתכל עלי קצת בבושה. ייתכן שהתניה עובדת? כשהוא טוב אני משאיר אותו ער עד מאוחר, נותן לו לשבת לידי כשאני סוגר את הקפיטריה עם מנה שאני מכין לו, רואה איתו פרק של אווטר או סאות פארק או מה שזה לא יהיה וכן הלאה.
התניה חיובית עובדת? באחד מהספרים שקראתי על תוכניות אימונים נכתב שבהתחלב אתה מרגיש שאתה עושה את זה לשם מטרה ראשונית מעשית שאתה מכתיב לך. לרוץ לשם הורדה במשקל למשל. כשאתה מתוגמל כראוי (גם מהשגת מטרותיך וגם מהתחושות הטובות המתלוות לספורט), זה מתחיל להיות מטרה בפני עצמה. אתה רץ לשם הריצה. זה מה שאני יוצר אצלו?
אני קצת מודאג מהתניה אחת שאני מנסה לעבוד איתה. הבטחתי לו שארכוש לו טלפון חדש בסוף השנה במידה ויתנהג טוב. הטלפון עצמו לא יקר, 350 דולר. זה הone+. אמור להיות אכבר טלפון. אבל גם מחיר כזה זו ירייה לברך.
זה מצחיק אבל זו פעם ראשונה שאני מודאג על התם יותר מזה שאינו יודע לסתום. בלימודים הוא בסדר גמור אבל הוא לא משכיל או קורא כשאני רותה להנחיל בו את התשוקה לזה. מעצבן אותי לראות אותו יושב מול הקונסולה עם פה פתוח כמו מטומטם כשרכשתי לו את פאקינג עמנואל קאנט.
אבא שלי אמר לשני הקטנים שאין לי זכות להיות דמות אב להם. ערימת שטויות כפי שכתבתי בעבר. המילה שלו שווה לחול לצערו. אני לא כועס עליו יותר מדי. יותר מרחם כעת. שהוא לא מסוגל להןשיט יד לעזרה.
התחלתי לצפות באנימה חדשה. Welcome to the NHK. זה מדבר על אדם חרד חברתית שתקוע בדירה שלו בלי לעבוד, ללמוד או לצאת מהבית. הוא מבודד את עצמו חברתית כי הוא מאמין שכולם נגדו. כשהוא יוצא בפעם הראשונה מהדירה מזה כשנתיים ומתקשר עם בני אדם הוא מתחיל תהליך שיקום. בקיצור, אמור להיות מעניין אחושרמוטה. קשור אלי במידה מסוימת. אני גם יוצא פעם בירח מלא. למרות שאני כן מתקשר עם בני אדם. אני מוכרח.
שמתם לב שאני כותב בתדירות יותר נמוכה? ייתכן והחודש האחרום בו נגמלתי מהמשקית השפיע על המוזה והתשוקות שלי.
השגתי תשוקה חדשה. המלצרית. אבל זה יותר פועם בצורה שזה היה בימים הראשונים שנדלקתי על המשקית ופחות אהבה רומנטית מלאה. היום הובטח לי עבודה במסעדה למטה אם אסגור מהר את הקפיטריה. פחות עניין אותי העבודה. יותר העובדה שאעבוד איתה לבד עד הסגירה. זה הדליק אותי. נעתי בפול רבאק רק בגלל זה. בלי לחשוב אפילו. סתמתי על הדרך את הצנרת של הכיור שלנו ופתחתי סתימה דרך השופל תוך כדי שכל החרא יוצא לי על הגינס. אבל הכל כדי לסגור מהר.
בסוף לא היו צריכים אותי. אחח להריח כמו ביוב בלי שיצא לך מזה כלום. לפחות עשיתי רווח לא רע היום.
מה חשתי כלפי הידידה?
פרגמה יהיה הגדרה מצוינת. היא הייתה הדבר הכי נוח. זה שיגע אותי שכל כך התאמנו ולכן רציתי. למשקית זה היה הדבר האמיתי. זה היה ארוס ומניה.
מגדירים את אלו כהגדרות שונות של אהבה. זה מצחיק אותי כי אחרי שחוויתי את שתיהן, אני לא רואה באהבה compassionate כמו שקוראים לה כאהבה. אין פה את התשוקה והעוצמה של אהבה רומנטית.
הם גם מוסיפים את לודוס, אהבה של המרדף אחרי סקס, כסוג אהבה. אהבתי יותר כשהם הסתכלו על אהבה כתהליך ביולוגי. נו שווין. לפסיכולוגיה תמיד היה קשה לעמוד על הרגליים לחלוטין. אהבתי את החלק של הlove as a story בו הם מנסים להסביר תיאוריה בה בני אדם שונים מאמצים 'סיפורים' של אהבה ומחפשים פרטנרים שיעמדו באותם סיפורים. ואז הם מציגים ביליון סיפורים. קשה לקרוא לזה בעיני הסבר מדעי בהתחדב בכך שהוא לא מחפש הסברים פשוטים וקטנים להכליל. הוא הולך על הצורה הכי מפגרת להסביר את המכלול. על ידי תיאור כל דרך בה אהבה יכולה להתרחש.
החלק הבא לפחות יהיה מעניין. אהבה תחת ראי תרבותית. שם עוסקים במגדר בין השאר.
ומה עם המשקית? למה אני תמיד מרגיש רע כשאני מציג לה לחי קרה?
ככה זה. אבל אני גאה בכך שלא חשבתי עליה כל הסופש עד לעבודה היום.
אני מתרגש מהפרויקט התנדבות אבל. מת לדבר עם הצרפתיה עם ארגון ההתנדבות. יהיה לנו כיף.
במהלך הסופש צץ לי שוב הרצון עז לכתוב קטע. אבל זה יהיה יותר קשה. זה קטע שאני מפנטז עליו עוד מהתיכון. זה פאקינג ספר. אין לי את היכולת לכתוב אותו אבל אני כל כך רוצה. נראה מה יהיה.
אז זה הסופש שלי.
לילה טוב אנשים.
יום שבת, 29 בנובמבר 2014
בוליטיקה
הכוח של המון מהקמפיינים הפלסטינים מתבסס על כך שאין להם מדינה ולכן הם לא יכולים להסתכן בלצאת צבועים ובאותו זמן להציג את ישראל כמדינה פאשיסטית רצחנית.
הרי כשטורקיה למשל טוענת שמדינת ישראל אכזרית ולא דמוקרטית זה יוצא מגוחך כי... ובכן... פאקינג טורקיה.
שלא לדבר על איראן.
אבל כשפלסטינים מבקרים את ישראל? יש פה רק יחסי מדוכא מדכא כי לא יכול בינתיים להיות מצב בו המדוכא מדכא עם אחר או אפילו יהודים. זה אפילו לא נראה כאילו יש להם כוח צבאי או פוליטי מול הענק המדיני.
אי אפשר לצלם את הצבא הפלסטיני צועד במדינה יהודית, מיישר בעזרת בולדוזרים שטחים ומדכא הפגנות לכן הם בחיים לא יכולים להיות הרעים. לך תוציא באומר שלילי משליכי אבנים וטרוריסטים קטנים כשהערבים בעצמם מפרידים בין הפלסטינים להם ומעלימים עין מכל ההתרחשות.
אבל צריך לשאול ת השאלה: היה והם היו בסיטואציה שלנו, האם הם באמת היו נוהגים אחרת? ואני מסתכל על ההיסטוריה. 48, גירוש היהודים ממדינות ערב, פאקינג עזה וממשלת הטרור שם ( שמשום מה לא נחשבת כמדינה פלסטינית ). אני צוחק כשהם אומרים "נכבה" כדי לתאר את המלחמה כי בצורת ההתנהלות של צבאות ערב, נכבה הייתה מתרחשת אם היהודים היו מפסידים.
וזאת אולי אחת הסיבות הכי טובות שאני לא קונה את זה שהם מסכנים ושצריך להקים מדינה פלסטינית. כי לדעתי הם לא ינהגו בצורה מוסרית יותר ואם כבר יפעלו בצורה מוסרית פחות.
ואני לא מפריד בין משליכי הערבים, ארגוני הטרור, הקמפיינים סוג ב והפלסטינים עצמם ואני רואה אותם חלק מגוש אחד אלים שפשוט משתמש בכיוונים שונים להשגת המטרה.
אני גם לא כל כך מפריד ביניהם לבין איראן כל עוד הם מקבלים מימון ממנה בלי בעיה.
לבסוף אני שואל:
איך הם הגיעו למצב שאנחנו צריכים להשתמש בשיטות כמו מחסומים והאם הם יעילים באמת? והתשובה היא ברור. המחסומים לא הגיעו עד אחרי האינתיפאדה. אם הם היו באמת בוחרים שלום הם לא היו קמים ולא היו משוטטים חיילים בכפרים. יותר מזה, אם ה באמת היו בוחריםמשלום, לא הייתה מלחמה ב48.
האם מה שמוצג בחדשות העולמיות ככל כך לא מוסרי זו כל התמונה והאם זה זוכה לתמיכה ממשלתית? והתשובה היא כמובן שלא. לא הכל. המון מהחיילים שמצולמים מרביצים לפלסטינים עולים משפט. אז החיילים לא תמיד מייצגים את העמדה של ישראל.
המון פעמים הם שוכחים לציין פרטים חשובים. צעקות בין אישה פלסטינית לחייל במחסום כשהוא מסרב לה לעבור כשאלו שוכחים לציין שהיא סירבה להיבדק והיו מקרים של הברחת חומרי לחימה דרך נשים בהריון. ומה זה שונה מאישה שמסרבת להיבדק בשדה התעופה?
ייתכן ולא הל המקרים עולים למשפט אחרי. ייתכן ולא הכל ירוק. ואז עולה השאלה האחרונה.
האם אי מוסריות נקודתיות מצדיקות גינוי כללי של מדינת ישראל? פשוט לא. אי מוסריות יקודתיות צריכות לקבל יחס בצורה של מחאה על האירוע הנקודתי וביקורת רבה. מפה לגזור על ה"כיבוש" וה"דיכוי" זה גדול מדי. עליהם צריכים להסתכל בפרספקטיבה מורחבת יותר.
אני לא מאמין שמדינה ששופטת את חייליה בצורה שישראל שופטת ומדינה שכל כך מגבילה את המהלכים החוקיים בהתמודדות עם מפגינים אלימים יכולה להיקרא לא מוסרית. אני גם לא מאמין שלשמאל יש פיתרון עדיף על השליטה בשטחים שלא יוביל למלחמות ומוות של יהודים. פשוט כי אני לא בוטח בבחורים שאנחנו לוחצים איתם את היד. יש להם רקע מפוקפק.
יום חמישי, 27 בנובמבר 2014
הורות ודופמין
אם התקופה האחרונה הייתה מבחן אבהות, יש רק ילד אחד שממש עושה לי בעיות. שני האחים הקטנים שלי קלים לתחזוקה. לפעמים קצת לצעוק עליהם כשהם עושים משהו ממש מטומטם, לפעמים לפסוק, נדירות להעניש ושכיחות לצ'פר אותם על התנהגות טובה.
אבל אבא שלי זה הדמות שהכי קשה להשפיע עליה. הוא לא בדיוק ילד, לא תחת השפעתי הישירה והסמכות שלי עליו חלשה.
לאחרונה התם רב איתו. הוא גם שיקר לאמא שלי לגבי משהו קריטי. אני דואג לו כי אני מפחד שהוא יתאבד. אחותי לא מאמינה שזה יקרה אבל יש עליו המון לחץ.
כתבתי לו מייל בו אני מבקש ממנו שוב להסתכל על הצורה בה רואים אותו בבית שוב ולהבין שהוא צריך לשמוע לעצותינו אבל הוא עדיין מתנגד. מה עושים עם ילד מתמרד?
טוב, נעבור הלאה לבינתיים
מה היא אוהבת בי?
את הפס של הקצף שנשאר מעל השפה שלי כשאני שותה הפוך.
את ההתרגשות שלי כשאני שומע זפלין.
את היופי שהיא לא רואה שאני מוצא כשאני מסביר לה מתמטיקה.
איך שאני אומר דבר מטומטם ואז מבין שהוא מטומטם ואז מפצה על זה בכך שאני מדבר אליה כאילו היא הדבר הכי חשוב בעולם.
את הדברים המוזרים לחלוטין שאני עושה שמפתיעים אותה ונראים לי כה שיגרתיים.
ומה אני אוהב בך?
את הצורה שאת רוקדת כל חמישי ושישי.
את הרגעים היפים בהם את יושבת עם סיגריה ליד השולחן לבד בשקט שלך. שאת מרגישה נוח איתו כשכל כך הרבה חשים בו בושה.
איך שאת מתעצבנת על אנשים שמעצבנים אותך.
את הבדיחות הגסות שלך שכאילו לא מתאימות לעדינות של הגוף שלך.
ואלו הדברים שמשפיעים באמת. שמשנים את הכל. כשאתה מבצע טכניקה אין סוף פעמים אלו תנועות האגן הקטנות והסנטימטרים הבודדים שאתה צריך לשנות בתנועת היד שגורמים לה להיראות כה מתוחכת ומורכבת.
כשאתה צופה בתמונה זמן רב דיו, אלו הסדקים הקטנים והפרטים שברקע שהופכים את התמונה למעניינת.
כשאתה מתאהב במישהי, מה שמרתק אותך הם הדברים האלו שאף אחד אחר לא ישים לב אליהם ואתה מוצא כה פסיכיים.
זה נעלה בראשי במהלך היו דופאמין ם. למה? אני משייך את זה להפרשת שאני משוכנע שהתרחשה. התרגשות ואנרגטיות.
המשקית ביקרה בבסיס. אבל לא מוצא זאת כסיבה לשיחרור. למה? כי אני חשתי דווקא כעס למיטב ידיעתי כשדיברה איתי. ייתכן כי היא ביקשה שאעשה לה טובה למרות שלא דיברנו זמן רב והיא רצתה לנתק את הקשר. אני מאמין שזה יותר קשור כללית ליומיים האחרונים שהיו מוצלחים מבחינת עבודה בבסיס ובעבודה שלי.
מנגד, אני לא יכול להשמיד איתה את המערכת עד שאשב איתה על מספר דברים. החשוב בהם זה החיילים והתרומה. 4400 שקל להם. את העקרון אבצע דרך מישהי שאני מכיר אבל אני אצטרך להדיין איתה על זה.
עבר כבר חודש ונותרו חודשיים להסדרת החייל הבודד שלי.
בינתיים הוצאתי היום כמחצית מכספי מהבנק. אני לא רוצה שהמשרד תש יעקוב אחרי הכסף שלי ואני רוצה שיאמין שמצבי ממש בקנטים. כך אוכל לצאת גם למיוחדת ולהרוויח עוד כסף.
הפרויקט הזה אחד הדברים היותר אדירים שאני רוצה לעשות בזמן האחרון. אני גם רוצה להעביר סדרת הרצאות לתלמידי תיכון אבל נתחיל בכך שאני אלמד לפני שאלמד.
מוזה ורצונות
לרצות זה מסוכן.
אישה שאוהבת סקס היא זונה.
אדם שאוהב אוכל הוא גרגרן.
גבר שאוהב גבר סוטה.
אומן שאוהב לחיות הוא לא ריאלי, חולה רוח.
אבל מה רע ברצון ובאהבה? האם התשוקה המינית, התאבון, הריגוש והדארנלין לא נועדו כדי למשוך אותנו לעשות את זה? האם זה לא הטבע שפיתח בנו את הדחפים האלו כדי שנרצה לעשות את זה וכדי שהאדם יתקדם? ירדוף מזון, מין ואהבה למען המשך המין?
אז למה החברה כל כך מתנגדת אליהם?
את מנהל חברת ההייטק אני לא מבין. האם אתה כה מחוייט על ידי החברה שאתה לא מסוגל להבדיל בין הכסף, האמצעי, למטרה? האם אתה לא מבין שהוא אינו התכלית? הוא לא זה שאמור להסב לך עונג.
ומה הרצון שלי? אני כותב עליו יותר מדי. כעת אבל נכתוב אחד אחר שלא עסקתי בו. המוזה שלי, לאן נעלמת? קחו הכל. אהבה, מין, מזון. תנו לי את המוזה. אותה אלה שמושיבה אותי באחד בלילה לכתוב לה סיפור או שיר. שגורמת לי להיות ספונטני לחלוטין. האהבה שלי כבר לא אליך יקירתי. היא למוזה היקרה עם השיער הזהוב הנוצץ. אותה שאיבדתי. אותה שאני רוצה מכל. יותר משהיא רוקדת לנגד עיני, המוזה פוצחת במופע מסחרר מולי. עירומה לחלוטין. חופנת את שדיה ומסתירה אותם מפניי. אני לא מסוגל לעמוד בקצב. נע קצת ונופל. לא מסוגל לבצע את הצד. לעבור את הבר המפריד בינינו ולגשת אליך. לנשק לרגע. יצירה אחת מדהימה בה אני שופך את כל תחושותיי. ועמו תמיד כשהנשיקה נפסקת אנחנו שנינו נרגעים לרגע ואני בנחת.
אבל נעלמת. אין לי עוד את מי לנשק.
ואולי לא נעלמת. אולי לא צצת אז כשכתבתי לך. פשוט לבשת בגד אחר. אני נע עם האגן ימין ושמאל. כך מתחיל הפיתול. ומוסיף אגרוף. ואז חושב על המשמעות שלו. אני צף מעל הקרקע. אני לא באמת דורך עליה. האגן בתנועה מתמדת. האווירה מרוממת. האם את לא אחראית לזה? האם זה לא מצבה של כל אהבה? התחלה בתשוקה עצומה ובהדרגה הלהבה נחלשת ונותרת רק אחווה הדדית, קשר חזק יותר מכל דבר אחר של דאגה והישענות על רעהו.
מוזה שלי אני אוהב אותך יותר מהכל. אני רוצה שנחזור לרגעי תשוקה. נתראה במיטה יום אחד.
יום שלישי, 25 בנובמבר 2014
מכל מלמדיי השכלתי
הכותרת ממש מייצגת את זה.
מי הם מלמדיי? מספר אנשים לאחרונה.
לימדתי את אחותי מתמטיקה לאחרונה. יש לה קורס בסטטיסטיקה בפתוחה אז למדתי את המצגת שלה אתמול כל הלילה והיום בבוקר ישבתי איתה על חשבון יום חופש. מה למדתי ממנה? ובכן היא זוועה במתמטיקה. אבל היא מסודרת בצורה מדהימה וזה עוצמה רבה בפתירת תרגילים. לקחתי לעצמי.
ובאימונים? אז למדתי המון מהמתאמן הסלבי (הקשוח) לאחרונה. תנועת אגן, עבודה על דיסטנס וטיימינג וכן הלאה. אבל קשה שלא להוכיר תודה לחגורות הלבנות. לפעמים אתה רואה אצלהם שגיאה ברורה וממנה אתה לומד על נקודות אצלך שאתה רוצה לשפר. אימון אחרון צפיתי מהופנט במישהו נותן שוב ושוב אגרופים לשק. הגוף הגיעה לפני האגרוף, הוא לא ניצל את מלוא המרחק שלו, הכתפיים היו נוקשים והוא איבד שיווי משקל. תיקנתי זאת אצלי. אבל האוצר האמיתי הם הממש מתחילים. אלו שעוד אפילו לא קנו גי. התגובה שלהם טבעית לחלוטין ולא משוחדת מידע עבר. להילחם איתם זה להילחם עם השיכור מהרחוב שלא למד שנה ללכת מכות.
למדתי גם המון מהחבר'ה בבסיס שלי. יש להם ידע רב באחזקה ועבודות מעשיות.
למדתי גם מהחרדי. יש לו צורת חשיבה מאוד פתוחה. הוא לא נכנס דוך למשימה אלא מבצע אותה בצורה מקורית ויעילה יותר שלו. מרתק.
לבסוף למדתי מהנשים היפות שנתקלתי בהן לאחרונה. הסטימולציות שהן יוצרות אצלי מעניינות אותי ודורשות מחקר מעמיק יותר.
יש לי נטיות של אהבה מסוג מניה ופרגמה. ההפך המוחלט מלודוס ומאוד רוצה סטורג'.
זה מדאיג אותי במקצת. גברים לא אמורים להיות ההפך מלודוס ומניה זה לא בדיוק בריא.
סקס אימונים ומה שביניהם
זה התחיל עם מורה מומחה לאומנויות סיניות ופיליפיניות. שמחתי לראות מורה מבוגר עם עבודה מצוינת לקונג פו כי בינתיים יצא לי לראות בעיקר בלשטנים בארץ והתחלתי לחשוש שזו הרמה פה. ייתכן וזה כמו הסיפור של אייקידו שהרוב מורכב מעדר של מטומטמים כושלים ויש מורים נבחרים מצוינים מעטים מאוד. פשוט כי האומנויות הרכות מאוד קשות להבנה והתמחות. במקרה של אייקידו זה סיפור של עקרונות מאוד מורכבים בביו מכניקה ופסיכולוגיה. זה דורש המון תרגול והבנה. המון אינטיליגנציה גם. זכור לי במיוחד אימון עם אדם מאוד מקצועי שאני עובד איתו. תירגלנו עבודה מול אגרוף. הנחות המוצא שלנו הן ששנינו לפחות באותה מהירות והוא ייתכן יותר מהיר ממני והוא מסוגל לעקוב אחרי התנועה שלי עם האגרוף. עלי לנוע רק בנקודה שהוא לא מסוגל יותר לתקן את תנועתו. איפה שהוא כשהאגרוף מתחיל את התנועה הבורגית שלו. אין לי זמן לתנועות גדולות ואין לי אפשרות ללכת לצדדים כי הוא יזהה אותי. לכן התנועה החכמה תהיה מינימאלית. אני אעדיף לתת חצי צעד לכיוון שלו. הוא במלא נע לכיוון שלי כל שגם הצעד הקטן הזה יביא אותו ממש קרוב אלי. זה יותר קשה משזה נשמע. רוב האנשים פוחדים בצדק מאגרוף ולכן לגשת אליו נשמע לא אינטואיטיבי. בנוסף זה מגדיל את הסיכוי שלך להיפגע. תנועה לא נכונה כשאגרוף קרב עשויה להסתיים באיזה איבר פנימי מפוצץ. פשוט זו הדרך היעילה ביותר לפגוע בו. אבל זה לא מספיק. אני רוצה תנועה ממש מינימאלית. כדי לעשות את זה נכנס האגן. מרכז הכובד של הגוף. האגן צריך להסתובב על ציר בכיוון האגרוף. כך למשל והיריב תוקף ביד ימין ואני נע שמאלה, לכיוון החיצוני של גופו, הוא ינוע בכיוון השעון.
בנוסף, כאשר נקודת שיווי המשקל שלך נמוכה אתה יציב יותר, חזק יותר ויכול ליצור קוזושי חזק יותר אצל היריב. האגן מורכב מתנועות מעלה ומטה ושמאלה וימינה. אתה מסוגל להניע את שני החלקים שלו בנפרד. להרים את צד שמאל ולהוריד את ימין למשל ובמקביל לשמור על נקודת המרכז נמוכה. הרם צד שמאל והורד ימין ותעביר את משקל הגוף לכיוון היריב תוך כדי. כך תקטוף את המרכז של המערכת שהיא שניכם.
אבל רוב האנשים לא מדברים מכניקה. יש אצלנו חגורה שחורה שהעבודה שלו יפיפיה אבל הוא מבלשט עם בירבורי מוח על קי והרמוניה של הטבע. מה שהוא אומר לא קשור למה שהוא עושה. הוא מרגיש מה נכון ויודע להפעיל את זה היטב אבל ההסברים שלו פשוט לא נכונים. רוב האנשים אפילו גרועים מזה. הוא יכול להיות אייקידוקה טוב כי הוא מתאמן בסביבה תחרותית. תחרותית במובן של מה שלא עובד בקרב יפגע בך. ייכנס אגרוף או בעיטה. בסביבות עם מתאמנים פחות פרקטים זה לא יעבוד לו.
זה גם למה יש המון אייקידוקות שלא מחבבים את הבחור שהתאמנתי איתו. גם בחגורות השחורות. הוא בא מקארטה, יודע לתת אגרופים ולהכות ולכן הוא מכה כמו שצריך. לא מעט פעמים זה אומר שלא עובדות עליו טכניקות כי הן לא פרקטיות. אי אפשר לומר שהוא נוקשה. לא עובד עליו כי הוא מכה טוב. בראשון התאמן איתנו אייקידוקה מדוגו אחר. חגורה שחורה כביכול. הוא כישלון של מתאמן בעיני. נוקשה בצורה מגוחכת, מכה בכוח במקום להפעיל טכניקות כמו שצריך ולא רגיש לסביבה. הנחתתי לו מספר אגרופים והוא לא הרגיש אותם אפילו. הבחור שאני התאמנתי איתו פשוט פירק לו תתחת כדי להבהיר לו שהוא עובד כמו טירון. השחורה טען שהבחור נוקשה. דביל.
יש להן המון במשותף. גודוקא מוכר מאוד שהביאו גם לכנס שלנו אמר "ההבדל בין טכניקה של אייקידו לטכניקה של גודו היא שטכניקה של אייקידו נלמדת בשיעור אייקידו וטכניקה של גודו נלמדת בגודו". הכוונה היא שהטכניקות הן אותן טכניקות. כל היפנים לוקחים מאותו מאגר של טכניקות מוכרות מה שמתאים לאומנות שלהם ומלמדים אותן. ההבדל הוא בגישה הפילוסופית שלבסוף מתבטא בצורה שהטכניקה מבוצעת. אפשר לבצע איקיו גם בקראטה וגם באייקידו. הם יראו פשוט שונה.
קרב מגע וMMA לא מבינים את צורת החשיבה הזאת. הם מנסים ללמד כמה אומנויות יחד אבל כל אומנות היא צורה אחרת להסתכל על קרב ולגשת אליו. לשלב אותן זו רמה מאוד גבוה. אמנם העקרונות המנחים את כולן זהים וגם הטכניקות אבל עבודת הקרקע העשירה של הגודו והטכניקות של אייקידו צריכות להיות מופרדות ולהתייחס אליהן שונה לחלוטין.
נכון יהיה לומר שכל אחד הוא דוגו בפני עצמו. לכל אחד התבוננות אחרת לקרב המתבטאת בעבודה אחרת באימון וברחוב.
כל אופן, סגנון הקונג פו שהוא הראה לנו מאוד דומה לקראטה רך מאוד. זה לא כזה מפתיע. אומרים שכל האומנויות היפניות והסיניות מקורן מנזירי השאולין ומקור האומנויות של נזירי השאולין הוא בוהדי דארמה. זה כנראה לא נכון אבל הקשר בין האומנויות הסיניות ליפניות מאד חזק, במיוחד בקראטה.
הוא לא עמד בצורה יציבה ורחבה כמו שנהוג בקראטה. הוא טייל מסביב ליריב. הוא לא הכה עוצמתי. האגרופים עצמם בבירור לא המיקוד.
זה לא נראה כי מטרתם להוביל לנזק משמעותי. אולי להמם את היריב ולהכניע אותו עם סדרת מכות ארוכה. אני לא רואה איך האומנות הזאת פרקטית. היא כנראה כן כי יכלו לראות שהוא מבין היטב עקרונות עמוקים יותר. פשוט נדרש יותר התבוננות כדי לראות את זה.
זה משעשע אבל יוצא לי לראות את האומנויות הסיניות והיפניות כפי שאני רואה את המטבחים שלהם. היפני מאוד מינימליסטי וצנוע. מעט וריאציות אבל כל אחת מהן עובדים עליה לשלמות.
המטבח הסיני לעומת זאת מכיל המון צבע וטעמים מסחררים. המון טכניקות שונות ותרגילים שונים. תרגילים אסתטיים מאוד.
אבל באו אלי בסוף האימון וסיפרו לי שהמאמן אמר לקבוצה בהיעדרי שאם לא הייתי נעדר זמן כה רב הייתי יכול להיות מועמד. זה לא עניין של רמה. זה עניין של נוכחות בשיעור שנקטפה ממני. אני לא רוצה באמת את השחורה כל כך. אבל זה הכניס את זה להיגיון. באותה שיחה אמרו לי שהחיסרון הכי גדול של הטכניקה שלי הוא שאני חסר ביטחון. ייתכן.
כשאנחנו סוגרים ביחד אני רוצה מאוד לומר לה משהו אבל אין לי את האומץ. אני תמיד מרגיש נחות בדברים האלה. אבל אני מצחיק אותה. ההומור שלי זורם איתה. היא אוהבת את זה שאני משוגע.
לא. אני בהחלט לא הומוסקסואל. היום פגשתי קצינה ודיברנו ונמשכתי אליה מינית מאוד. הרגשתי את זה. במקביל אבל אהבתי את היופי שלה. אני רציתי לעצמי את האסתטיקה הזאת. את הטיפוח והיופי.
אולי דו? בחור בחדר כושר הראה לי אימונים לרגליים והבטן התחתונה. הרוק שחי התייבש וחשתי עיקצוץ קל. מה זה אומר? כלום. שאין לי פשוט מושג מה אני ואני צריך להמשיך לאן שהזרם ייקח אותי.
כך אני חש היום. מאוכזב. כאילו כל פעם הוא מאכזב מחדש. אם זה כי הוא מתקשר שיכור בארוחת שישי כי יצא עם חברים לאני לא רוצה לדעת לאן או שהוא יוצא לצימר עם מישהי. במיוחד כשאני מגלה שהוא משחק עם כנות ואמת כמו ילד קטן עם דיסוננס. כעיקרון אין לי בעיה עם זה שהוא לא דמות סמכות בחיי. יש לי בעיה עם הצורה שהוא מתנהג. אני רוצה שיתנהג כיאה כך שאוכל לדבר איתו גבר אל גבר. לשתות בירה ביחד ולדבר על חולין. אני מפחד על הכלבה שלי. אני אוהב אותה. אין ספק. היא הגורה שלי. היא בודדה.
נחזור לקצינה. אהבתי את התסרוקת שלה. זה חלק מהיופי שלה. ייתכן וחלק ממה שאני רוצה. הגוף שלי מרגיש יותר ויותר כמו מכונה כשאני מבין מתי גירוי איקס מוביל לוואי. אוכל שאני מכניב או התנהגות אנושית.
זה חזר כשצפיתי במישהי נוספת פה. אני לא נמשך לזה מינית בצורה מטורפת. אני חש אהבה רומנטית לנשים לדעתי. הזין לא עומד אבל המאניה, הארוס, הפרגמה, הסטורג' והאגפה מתעוררים. אהבה רומנטית לנשים יותר ממינית. יותר מרצון לזוגיות ופחות לסקס טהור.
אנשים קראו לזה גזענות. הם טועים. זה לא הגזע שמפריע לי אלא התרבות. אין לי בעיה עם ערבי משכיל ומתון. אני פשוט מצביע על מה שנתון: יש הבדלים ניתנים לקימוט מספרי שמראים כישלון של התרבות הערבית בעולם המערבי. בעיני זה ברור שזה נובע מתרבות מחורבנת פשוט.