הס ילדי, אל תתנגד. תאמץ את הסבל לחיקך. תנשום עמוק תנשום כבד ותנתק את עצמך מהכאב.
זה ייגמר בקרוב נערי. עוד רגע והשרירים ירפו, הגוף ינוח, הלחץ על הגורגורת יעלם והדמעות יפסקו. הרעש ידמם. תפסיק להילחם. אתה רק פוגע בעצמך. תקבל הכל באהבה, תהנה מהאווירה ותתנחם בעובדה שאני חווה הכל כמוך.
בעוד אני חונק אותך, מתענג על השליטה הסדיסטית שלי, על הכוח בידיי, צמרמורת עוברת בצווארי. הזעה גוברת, המוח נאטם. אני נהנה מהטכניקה. למדתי להנות. כה מרווה.
הוצמדתי לקיר, השיער מתפרע והוא במרחק לחישה. שפתיו מתפתלות לחיוך ארסי.
צמרמורת. חמה ונעימה. קרה ומרטיטה. הכל ביחד בבלאגן. הגוף צנצנת בו מתבשל הכל, נאגר, מתעצם עד לפיצוץ ובסוף? כלום. שקט.
התודעה הוזה, אני פותח את פי לנשוק לגברת דמיונית ומפי משתחררת אנחה אחרונה. של עונג, סבל, מה ההבדל? הינו הך.
ובאנחה זו, זה נגמר. אתה רדום בידיי ואני משליך אותך למרחק. ההזיות נשארות. הצלקות פועמות. בצוואר עוד אותה זיעה קרה של רוע. האוזנייפ עוד שומעות את הצחוק האכזר שלך, ניזון מכל רע.
אבל מי צוחק? זה אני.
ילדתי, תנשמי עמוק. אני נד אנה ואנה ואת נטחנת דק דק. עוד ועוד עד שהנשמה שלך כבר גוססת, מדממת. הדמעות נוטפות לרצפה אבל צחוקך מהדהד בראשי. קולות הקרנבל כשאני מצליף לך בישבן. טאח וטאח זונה יקרה שלי.
השליטה בידיים שלנו כשאני לופת אותך. תצטרפי למועדון, עוד בובה שבורה. אם תרצי לשרוד בעולמינו את צריכה לשלב בין כאב לעונג, לא להפריד ביניהם. יש גבול לקיבולת האנושית אבל ברגע שזה הופך לציפייה הגדולה שלך, לאושר הכמוס שלך, אתה יכול לקחת עד צאת הנשמה. והיא תצא בדרך זו או אחרת. כולנו בובות שבורות כאן. סוף כולנו הוא מוות בסבל.
מה את עושה? אני שואל מבולבל כשאת מתקרבת לצווארי. עומדת לפגוע, היא תהרוג אותי אבל לא, היא מנשקת אותי. איך ייתכן? מה לעזאזל? לסתור לה? להרוג אותה?
ונוצרת מעין חמימות בגוף. משהו משונה. האם זה אושר? ואם כן, מהי התחושה שחשתי קודם? הצחוק שהידהד במוחי? ומהי הזיה? היא או האישה בנדודיי?
היא מתקרבת עוד ועוד, נוגעת במקומות אסורים ואני כה מבולבל. "אני אוהבת אותך, אתה חכם, אתה יפה" די! זה לא נכון! זה שקר!
ואני רוצה לצעוק מעין מסר מבולבל, לא הרמוני, לא שפוי שליווה אותי כל חיי אבל נעלם מן העין -תשפילי אותי! תגני אותי, תשרפי, תנצתי, תביעי חלחלה וגועל, תסכלי אלי בשנאה המוכרת.
התחושה המוזרה הזאת לא נעימה לי, אני לא מבין אותה, לא קורא. לכי מפה, תסתלכי.
המוח קורס, הזעה עולה, החלחלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה