כשאתה נותן למוח לטייל הוא מסוגל לצלם אלף תמונות של החרב לפני שהיא פוגעת.
אלף תמונות משמע אלף הארות. תמונה אחת בה אתה מתמקד על החרב נוחתת במקומה היא אשליה של המציאות. המציאות רציפה ומורכבת מעשרות אלפי תמונות המצולמות יחד. תפיסה מלאה של המציאות מורכבת ממושין, לתת למוח להפעיל את הקטגוריות שלו לבד בלי להפריע להן עם חשיבה מודעת. החשיבה המודעת מורכבת מעולם האידאות והשקרים בהן אנחנו מכניסים תבניות מהמציאות למה שאמור להיות.
אומנויות לחימה בשבילי הן כלי ביטוי. אני מניע את הגוף מבעיטה לאגרוף לתפיסה והידיים מסרטטות בהינפי היד פנתר עוצמתי. מצייר עם הגוף והדם את העולם שלי.
כמו פסנתרן אני מנגן על הגוף שלך ואת איטית מדי כדי להכיל כל תנועה שלי.
אני לא מפעיל כוח או התנגדות. אני כמו ציפור המנצלת את הרוח לנוע מעלה ואתם משלים את עצמכם להאמין שאני משקיע בכך אנרגיה.
ביקרתי לאחרונה דוגו של מורה אחר לקראטה. נורא נהניתי. היופי זה לראות עבודה שונה משלך. זה יוצר התנגדות לתפיסות שלך ומהתנגדות נוצרת צמיחה.
דור אמר לי פעם שההפך משבירה, אי שבירה, זה לא מצב בו אתה מפעיל כוח והכח לא שובר. הרעיון בניגודיות הוא ששני הדברים מפצים זה על זה כך שיחד הם יוצרים אפס. אי שבירה משמעותה הפעלת כח והוא בונה. זה כשמפעילים לחץ על האומנות שלך וממנה אתה מתעצם, כשאתה שובר מאקיוורה ואת היד שלך על הדרך ולומד איך להניע את הגוף נכון, איך להניע את האגן והעצמות ביד נבנות מחדש חזק יותר.
מה שלא נהניתי ממנו היה רמת המסורתיות של העבודה. כלומר, היו אספקטים שנורא אהבתי בה. מנגד, התרגול שלהם בעיני פחות מוכוון רחוב. הכי גרוע זה שהוא לא רוצה שאלמד אצלו או אבקר את הדוגו שלו בתדירות גבוה. נוא מכיר את המורה שלי ומכבד אותו מאוד. יש על מה כמובן. הוא מורה אדיר. הוא מאמין שאם אתה לא מקדיש עצמך לדוגו של המורה והמורה מקדיש את ליבו לעבודה שלך, אין טעם בללמד אותך. אני מבין את העקרון. אני אימנתי לאחרונה מישהי. העבודה שלה מגושמת כי היא לקחה צעד ראשון בלבד. הייתי סבלני מאוד וניסיתי לנוע עם המגבלות שלה באומנות. כך עושים לדעתי בתור אייקידוקה. זה הזכיר לי את הסלאבי כשהוא אימן אותי וחיפש דרכים להעביר לי את שרצה ללמד. הוא מחבב אותי מאוד. כל אחד צריך שילמדו אותו אחרת וישפרו אצלו נקודות אחרות.
אבל האומנויות עצמן בעיני לא יוכלו להתפתח עמוק יותר בחי תלמידים שיביטו במספר תפיסות וינסו לשלב אותן. זה למה חשוב לי ללמוד קראטה ואייקידו ועבודה עם חרב וג'ודו יחדיו. נראה איך אתקדם מכאן.
מנושא לנושא ובאותו נושא, אני פותח דוגו בבסיס שלי. זה יהיה מעולה עבורי לתירגול. אני התחלתי לקרוא יותר הגות בודהיסטית באומנויות לחימה.
יש מחשבה על נערה עם עיני בובה גדולות וכחולות שמביטה בי מתאמן ורואה כמה שבור אני. היא חוקרת אותי בקבלה של המשונות שלי במקום בו רוב האנשים נדחים ממנה. זאת לא יצירה מגובשת עדיין. רוב האנשים נרתעים כדאני מספר להם על העבודה שלי עם המאקיוורה למשל.
עוד לא מדבר עם המשקית. זה כואב אבל אני צודק.
לבסוף יש משהו שהתעורר לפני זמן מה. עסקתי במיניות לאחרונה ואז התעוררה מחשבה על שתי ילדות ביסודי שלי. ניקול ושי. אחת חדה עם הלשון השנייה בכושר מצוין. שתיהן התעלו עלי במישור אחר. ייתכן שהתפיסות שלי של מיניות שזורות חזק בהן? בכח שלהן והעצמה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה