ממה אני רוצה להרוויח כסף יותר מהכל היום?
כתיבה. זה תענוג כל כך גדול בשבילי לעשות את כל זה פה. ספקטרום הרגשות שלי על הקנבס יותר גדול ממה שהיה אי פעם בחיי. אני מת למצוא מקום שישלם לי על זיוני המוח המיותרים שלי.
תתפלאו או לא אבל אני מתקרב לחלום הזה במידה קלה. אתמול קיבלתי הצעה ממישהו לכתוב לאיזה בלוג קטן בתשלום ואני כרגע כותב באתר גיימינג עלוב בתור כתב חוץ שכזה. אני לא סובל כשאומרים לי לכתוב על דברים ספציפיים כמו חדשות ואני בדרך כלל נמנע מזה למעט צרכים ממש גדולים שלהם.
אני אוהב להרהר ולכתוב את ההרהורים הקטנים שלי. החיסרון הוא שאני צריך להתמקד בגיימינג במקום להתפשט אבל זה בהחלט נתן לי מקום לחשוב בו.
אני אשכרה כותב שם מה שבא לי בנושא. אני רוצה לכתוב אינטרפטציה ענקית על כלבי אשמורת ואני די בטוח שיתנו לי וזה יהיה אפי. אם אכתוב כמובן. בדרך כלל כשאני שם לי פרויקטים גדולים אני פורש מהר.
טרנטינו אמר בראיון פעם שההבדל בין פעם להיום הוא שאם פעם הוא בזבז את כל הכסף שלו על סרטים וקולנוע, היום הוא מבזבז את כל הכסף שלו על סרטים וקולנוע וזו הוצאה מוכרת אז הוא לא מאבד אותו. הוא לא מתעניין בבולשיט של עשירים. הוא לא אוהב מכוניות יותר מדי או דברים כאלו. אנשים חושבים שהוא גברתן שכזה אבל לא, הוא חנון פשוט שחובב קולנוע. אדם פשוט בסך הכל. חמש שנים עבד בחנות סרטים שם למד את ראשית התפיסה שלו בקולנוע.
ככה אני רוצה להיות רק עם כתיבה. אני אוהב לקרוא. פילוסופים, ראשים, טורי דעה. קראו לי פובליציסט. תהיו צודקים. אבל אני מכור לזה. זו תשוקה שלי. זה ואומנויות לחימה. מתוכם שניהם לא ממש רווחיים. מה עושים? ובכן מקווים שמאחד מהם לפחות אוכל להוציא הכנסה שווה להתחלה של החיים. אחרי זה כמובן דברים יתאזנו כשאתבגר אבל כרגע? לא אהיה מאושר יותר מאשר אם יתנו לי טור דעה (כמובן לצד דברים אחרים שכתבתי עליהם) באיזה עיתון. שיתנוסס השם שלי על איזה קטע בהארץ ויתארו אותו כ"אמתי נושך את איקס" ואני אשמיד את איקס כל כך שהוא יצטער על כך שהוא לא וואי.
אבל כמה הדעה שלי חשובה? אני אבק אדם בערפילי הפילוסופיה, הדעות, הידע. ייתכן ואני מבצע חיבורים מעניינים בין נקודות ידע בעולם אבל אין לי מספיק נקודות כדי שזה יהיה שווה משהו.
אז נעבור הלאה למשהו קצת יותר קונקרטי. זה שאינו יודע לסתום.
הוא הביא תעודה נמוכה הביתה.
המש"קית לא מבינה איך אני מגדל אותו אם אימי בבית ופתאום בשבוע האחרון התחלתי להתעצבן מזה. היא שאננית. לא אכפת לה יותר מדי. מעצבן אותי שאני עובד יותר שעות ממנה ומרוויח פחות. מעצבן אותי שגם שאני עובד יותר, היא לא עוסקת בחינוך שלו כמו שאני עוסק. שהיא לא מענישה אותו. אני מסביר שהיא לא הייתה המענישה אף פעם אך זה תירוץ? גם אני לא. היא לא מציבה לו גבולות וזה נופל עליי ואני מבין כמה זה מתסכל אותי. אני מודאג לילד, אני לא רוצה שיהפוך לילד רחוב או השם ישמור, בינוני, אבל הוא הולך בדרך הזאת והיא מטפחת את זה עם הטיפשות הזאת. עם השאננות לבינוניות שבעבודה שלו.
"הילד שלי..." הזדנב לי כשההמשך היה צריך להיות "לא יגדל להיות בינוני." ופתאום הבנתי כמה חולני המשפט הזה נשמע כשהיא הביטה בי בעיניים ביקורתיות. נכון, הוא לא הילד הביולוגי שלי, אבל מה זה היה? מה זו הצמרמורת הזאת? ילד? שלי? כן. הוא הילד שלי. אני שומר עליו, אני מגדל אותו, אני מחשל אותו ואני מתעצבן כשהוא חש מאוים. אבל אני גם מתעצבן כשהוא מאיים על עצמו. זה המצמרר פה. הוא הילד שלי כשאני לא הבאתי אותו לעולם. אני לא רוצה אבל זה קרה. אני אחזור על זה שוב ושוב ושוב, הילד שלי, הילד שלי, הילד שלי. אשחק עם המילים האלו בטונים שונים בראש שלי. עם החרדות שזה מוביל בי והפוביות. עם המחשבות על הבר מצווה שלו, החופה שלו, התינוק שלו ועל המיקום שלי בכל סיטואציה בצמרמורת וחלחלה. כי הוא הילד שלי. סעמק.
אני יוצא היום עם דור. לא רוצה. או שרוצה? אני רוצה להבהיר לו את הסיבות לכך שאני כזה אפאטי היום. אולי יבין, אולי לא. סביר להניח שהוא יבין. הוא אדם אוהב. זה מה שגורם לי להרגיש רע איתו. אני צריך טיפול פסיכולוגי לפני שאני צולל לקשר.
הוא אדם מדהים. בשבילי מאוד. תמיד מעצבן אותי שהוא לא אישה. תאכלס אני יותר אוהב נשים. אבל אני נהנה איתו ונהנה מהמגע שלו. גם אם אני מתחלחל כל פעם שאני עוסק בכך. זה הדבר שמתסכל אותי. אני נהנה מהמגע שלו ונהנה איתו מאוד ומתחלחל כל פעם שאני נוגע בזה.
זה הפחד הזה מבני אדם שעסקתי בו לא מעט לאחרונה. השנאה לקירבה כי אני יודע שהיא מסוכנת ולא בריאה. לפחות לא בשבילי.
סעמק.
לא יודע מה לעשות. אולי אומר לו שאני לא יכול יותר. לפוצץ הכל.
נראה מה יהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה