קשה לומר בדיוק מה הפיל אותה. אם תשאלו אותי אם אני נמשך לגברים התשובה שלי תהיה חמקמקה: "תלוי למי". כך זה גם עם נשים אבל הרבה פחות הססני. דווקא עם דור הייתה מיניות שאהבתי, זאת לא הסיבה ששרפתי את זה. להתחבק איתו זה נפלא למשל. אבל מעבר לכך... אוויר.
חשבתי שאחריו תהיה תקופת התנזרות אבל קרה משהו מאוד מצחיק; יש מישהי אחת שהתחלתי איתה אתמול ומישהי שנייה שנתנו לי את הטלפון שלה כי היא אומרת שאני חמוד. מה קרה?
יש קשר לביטחון שקיבלתי עם נשים.
בוא ניתן להן שמות קודם: הנערה עם העיניים הכחולות יהיה ראוי לזאת שהתחלתי איתה. יש לה עיניים כחולות וזה המאפיין הפיזי שעושה אותה למיוחדת. זה קצת מוריד מערכה אבל כי יש לה תכונות אחרות שעושות אותה למעניינת.
השנייה היא הנערה של מפקד חיל הים כי היא משרתת בלשכה שלו.
הנערה עם העיניים הכחולות היא מהנשים שראיתי ולא היו לי מילים לגשת אליהן אז התנהגתי מוזר. עסקנו באבסורד הזה פעם. אני מסוגל לגעת בהן רק כשאני לא חש אותן. כשאני פתאום רוצה אותן ולא כי הן יפות אלא כי יש להן משהו שעושה אותן לבורקות יותר מהאחרות, אני מחוסל לידן.
זה לא מה שקרה הפעם. דיברנו והיה לי טוב. לא שיחקתי משחק כל כך. הייתי אני. קצת ניסיתי לנווט את השיחה אבל בסך הכל אמרתי דברים שאני מאמין בהם.
היא אפילו קראה טקסטים שלי.
איך זה קרה? זה שיצאתי עם מבוגר ממני זה יתרון.
אמרו לי לאחרונה סביבי שאני נראה טוב לא פעם. בנות בגילי אפילו.
מה אני אוהב בנערה עם העיניים הכחולות? אם יצטרך להצביע על משהו אחד זה המחשבה. מוחה הוא מאורה נקייה מכל אור בה יש הבזקים גדולים כל מספר שניות. ההבזקים האלו לוכדים את תשומת הלב והיא מעלה אותם במהרה.
זה מאוד משעשע לראות את זה. היא מעלה נקודות שיחה או הערות שונות בצרורות. לפעמים היא שמה לב שהן סותרות רק אחרי שהועלו. היא לא טיפשה. חס וחלילה. היא נבונה. היא מבינה אסתטיקה במובן של הבלוג הזה. אוכל טוב זו תשוקה גדולה שלה והיא מכירה מסעדות מצוינות, סרטים טובים. היא קוראת באנגלית. היא מנסה להבין יינות.
היא ילדה אבל. זה משעשע אבל היא ילדה. אין סירטוט מדוקדק של החיים שלה, היא עוד מתלוננת משטויות שאמא שלה עושה לה ונופלת לרוע של גברים. היא עוד לא יודעת מהי אהבה בצורה דקדקנית ואיך נראית זוגיות. אולי מה שאני צריך עכשיו זו ילדה. יותר פשוט וכיף.
באשר לשנייה? אין הרבה מה לומר. לא הכרתי אותה יותר מדי.
אני שונא גברים. תמיד שנאתי. היום קל לי יותר להסביר למה. זה הפאסאד הסלעי המזויף שלהם. כביכול מבינים בשעונים, אלכוהול, פוליטיקה. מברברים במוח גם אם אין להם דעה יציבה ונכונה ובמקום לומר "אין לי מושג". לא חושפים רגשות. בסוף היום זה חא גבר. זה השיווק המסריח שלהם שאני שונא. בסוף היום גבר זה האדם שחוזר הביתה עייף, נכנס לשירותים, מתבונן במראה ואומר: "זה לא מי שאני".והם שונאים את עצמם.
זה האבסורד פה. הם חושבים שהם מנהלים את העולם. אוליגרכים ומשפחות פשע בעניבות. אבל לא, הגבר העשיר העולם הוא ילד לבן כחוש עם מחשב.
העולם שייך למשכילים הרגישים האנדרוגינים.
קיבלתי אות מצטיין מחי במפקדה. כל כך מוזר.
בשבועות האחרונים נכנסתי ליותר דיונים באינטרנט. אני יודע שאני נכנס אליהם מזעם אבל לא הצלחתי לקשר למה. אולי במבנה של הטקסט אני חותר פה שאני מאמין שזה בגלל אות המצטיין אבל אני דוחה את זה כי זה התחיל לפני כן. אני מנחש שזה קשור לדור. אולי אני כועס על עצמי. לא יודע.
כל אופן, זה מצחיק. כשהקריאו את השמות בהתחלה של המצטיינים לא מנו אותי. במוח שלי רץ שזה לא כזה יוקרתי. קראו אותי אחרון כי אני קיבלתי את המצטיין הכי יוקרתי. אוקיי. שם כבר חשתי בושה. לא אוהב לעמוד מול אנשים שמסתכלים עליי. הטקס בתחילת חודש הבא. מריצים עליי במפקדה מבטים מוזרים ולא נעימים. נוצרה מין הילה שלילית סביבי. אני שונא את זה. חושב כל פעם שהרסר ומפקד הפלגה מצאו משהו שלילי עלי ואז אני מנסה לתקן את זה כדי להראות להם שאני עומד בתואר. בלאט. זה מגעיל אותי.
אני לא רוצה להיות מצטיין מחי. זה לא מעניין אותי. אני לא חושב שאני מצטיין בפעילותי בצבא. אני יותר טוב מחיילים סביבי אבל לא בצורה הראויה לציון. זה מובן מאליו גם בהתחשב בכך שאין להם תשוקה לעבוד.
מצאתי עוד משהו שמכעיס אותי. אמא שלי וחוסר האחריות שלה על אחי הקטן. אצטרך להעלות את זה מתי שהוא בפניה. אני דואג לחינוך שלו. כל יום שלי בבית אני יושב איתו מעכשיו שעה כדי לברר את החומר שלו ולגרום לו להתעניין יותר. אני מקריב מזמני עליו ולמה שאעשה את זה? אני לא האבא.
מחשבה האחרונה היא על אימי ליכנשטיין, 'יוצר' קרב המגע. זה מהדיונים. למה הוא מעצבן אותי? ובכן בצור אומן לחימה הוא לא כזה מדהים. ההשכלה שלו היא בהתאבקות ואיגרוף, שני זרמים תחרותיים נטו שלא מתיימרים להיות קרביים. הוא לא למד אומנות אחת סצורה נרחבת באמת. במילים אחרות, הוא אומן לחימה סביר. השאיפות שלו היו גדולות ליכולותיו: ייצור שיטה פשוטה ללמידה ומהירה ליצירת לוחמים מדהימים. זה לא עובד ככה ובטח לא ברמה שלו. קרב מדע מנסה לעבוד עבודה תלוית סיטואציה כאשר ברחוב יש אין סוף תרחישים. הוא מנסה להתמחות במספר אומנויות רבות תחת אומנות אחת בלי להבין את התפיסה, ההבדלים והדיוקים הקטנים.
זה לא היה מעצבן אותי אם הוא לא היה מתפרסם כל כך. הסיבה היחידה שהפך להיות אומן לחימה כה מוכר הוא שישראל חיפשה אייקון באומנויות לחימה יהודי והוא היה הכי קרוב. היומרה של ממשיכי דרכו מפגרת. הם מתיימרים להיות השיטה מבוססת הניסיון היחידה כאשר היא אפילו לא מבוססת ניסיון באמת בעצמה. היא עלובה.
אפילו בארץ, היחידות שבאמת עוסקות בקרב חזיתי לא לומדות קרב מגע. שלא לדבר על העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה