זו ואומנות שבירת האנשים

"בגודו החוקים בתחרות לא מאפשרים איקס ובגו גיטסו ברזילאי כן" ענו לי ששאלתי מה ההבדל בין שתי האומנויות.
"זה יקר בשביל חוג" אמרה לי הידידה המבוגרת כשאמרתי לה כמה עולה תשלום לאימון.
"אייקידו זו אומנות ההרמוניה עם הטבע" אמר לי מאמן בבולגריה כשהוא מצדיק את אחד התלמידים שלו על טכניקה גרועה שלא עבדה.
וזה מה שמפריע לי. אומנויות לחימה הן לא תחרויות בשביל נקודות, הן לא חוג שאתה הולך אליו בשביל כיף עם חברים אחרי בית ספר והן בטח שלא ברבורי מוח ניו אייג'ים. אלה אומנויות לחימה. הן אורח חיים, מקצוע ומשלח יד שתפקידו ללמד אותך איך לתפוס למישהו את העין ברחוב ולפוצץ אותה, איך לשבור למישהו את הברך, איך לפוצץ לו את האף וכן הלאה. ברגע שאתה לא מבין את זה ומוציא מהן את התכלית הזאת, אתה לא מלמד אומנות לחימה. אייקידו בלי הקרב זה לא אייקידו. זה בילשוט מטופש.
כן, העקרונות יפים ומורכבים. הם לא יפים לשם האסתטיקה. העקרונות של אייקי, קיאיי, מושין, הורא, עבודת קושי אין סופית וכן הלאה יפים כי הם מרכיבים חלק מהגות מןרכבת ומעניינת. באותה מידה שמכניקה קלאסית יפה כל כך ביישום שלה.
אם תאמר לי שאתה מתאמן לשם הכיף לא אעבוד איתך. אני מתאמן לשם הלמידה, ההבנה והרצון להשמיד ברחוב.