באמת חבר'ה, טיפ לכל מי שאין לו ילדים: תעקרו עצמכם ומהר. ילדים זה הדבר הכי נורא שאדם יכול לעשות לעצמו אחרי איידס.
אז אחרי שאח שלי שבר החודש את ביד בצורה ממש ממש מטומטמת, הוא היום נדרס בצורה ממש ממש מטומטמת.
אז חזרתי היום הביתה מוקדם מהצבא בשביל לעסוק בו.
איך אתה גורם לאדם שלא נזהר להיזהר כשהוא לא מבין מזה שהוא שובר את הגוף שלו? אני בחרתי בעונש. לקחתי לו את האופניים. נקווה שיעבוד. מה שהרשים אותי היא הצורה שדיברתי עם אימי כששיכנעתי אותה. לא האמנתי ליכולותיי הרטוריות. הייתי בעצבים.
מסתבר שהתקשר לכולם חוץ מלי לומר להם שהוא מטומטם. זה פגע בי. מנגד, התם אמר לי שהקטן מעריך אותי, שהוא פונה אלי לעזרה לפני שהוא פונה אליו והוא כנראה לא פנה כי הוא פחד. אני מקבל את הטענה כי אני בדרך כלל גרוע בלזהות דברים כאלו בעצמי.
ואם נחזור לנקודת ההתחלה: אל תעשו אף פעם ילדים.
על הדרך שברתי גם את הראש בנושא התניה חיובית. איך מתגמלים ילד נכון? אוכל זה לא פיתרון כי זה מעודד השמנה. אימונים? אולי. אולי לקנות לו ספרים. אני לא יודע כמה הוא רוצה שנשחק כדורסל או כדורגל. אולי לרכב יחד באופניים או נטייל בתל אביב.
אני לא רוצה להעניש אותו יתר על המידה. אני גם מעדיף תמיד לתגמל מאשר להעניש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה