יום ראוי לסיום החופשה הזאת.
נתחיל מהסוף. בן דוד שלי התנסה ב16 סמים שונים ועודו משתמש בחלק מהם. לי אישית לא מזיז, שיחיה את החיים שלו איך שהוא רוצה. הוא בעיקר משתמש בהם כדי לשכך דיכאון קשה שהוא סבל ממנו בגלל אינטיליגנציה גבוה ויכולות רגשיות פגומות. העניין הוא שכנראה שכמו שאני וכמו שהוא סבלו מדיכאון ובעיות מהסוג הזה, גם בני או ביתי יסבלו עשויים לסבול מהם. אם הם יחיו בארהב ייתכן מאוד וזה יתורגם לשימוש גבוה בסמים.
רוב הסמים שלו היו התנסויות במערכת ההשכלה הגבוה פה שבנויה לחגיגות של ילדים מושתנים.
מנגד, בת דודה שלי לא ביצעה סמים.
העובדה שהחברה האמריקאית כל כך ליברלית לסמים מרתיעה אותי. גם ככה יש לחברה האנושית נטייה לליברליות משונה למשקאות חריפים ולשם בה בסופו של דבר? כמובן שזה כיף אבל מנגד זה דופק את האוצר הכי גדול של האנושות, המוח. זה משהו שאני אישית לא רוצה.
הנושא של סמים, לצד העובדה שהמקום סינטתי בטירוף, זה שיקול נגד לגור בעתיד בקליפורניה. העובדה שאתה אדם חופשי היא בעד מאוד חזק לפה.
כנראה שאקח את עצת הפסיכולוגית ופשוט אנסה להתקבל לאוניברסיטות בגרמניה וארהב במקביל ואראה למה אני מתקבל. סטנפורד זה בהחלט אוניברסיטה מצוינת. יש להם גם מיכשור פיזיקאלי מאוד מתקדם.
זה גם יאפשר לי לפתוח נקודות מחקר חשובות. במידה ואלמד מדעי המחשב, מתמטיקה ופיזיקה אוכל לכתוב ספר דיונים עם בן דוד שלי כמו שהוא רוצה (אני כותב דיונים כי זו הצורה שבה מציגים דעות בלי החלטה אחת עליהן בפילוסופיה יוונית ויש לנו חילוקי דעות על הבסיס של המחשבה שימנעו מאיצנו להגיע להחלטות משמעותיות יחד). אם אלמד נוירולוגיה אוכל לעבוד על מחקר פסיכולוגי.
שתי העבודות מרתקות אותי.
אני מקווה שאוכל לשלב את שתיהן יחד. יש לי יותר מדי שאיפות גדולות בחיים.
אני רוצה להשפיע על החינוך בעולם כי אני רוצה לעשות שינוי ואני מאמין שזה העתיד, להקים בית ספר תיכון המבוסס על חשיבה ספקנית ומדע עם כמה שיותר נגישות לשכבות נמוכות ואם אקח את זנ רחוק אז גם מלגות לנערים ממדינות כושלות באפריקה למגורים, אני רוצה לעשות מיליונים כדי שבניי ובנותיי יחיו טוב ויזכו ליחס שאני רוצה שהם יקבלו, אני רוצה להתמחות בארבע אומנויות לחימה: אייקידו, קראטה, ג'ודו ומואי בוראן ולהקים בית ספר ענק לאומנויות לחימה שישמש כמכה עבור לוחמים ויאגד את האומנויות המודרניות והקלאסיות לחברה פלורליסטית וחזקה, בית ספר שהמבנה הארגוני שלו ימנע כל כניסה של דוג'ואים מושחטים ויחלק דרגות בהתבסס על רמה המוסכמת על כל האסכולות השונות. כי אומנויות לחימה הן פשוט אסכולות מחשבה שונות. צורות שונות של פילוסופיה שמטרתן זהה: להפוך קרב ממשחק מונחה כוח פשוט למשחק מונחה תיחכום ומיומנות. כמו שח אם תרצו. מקדשות את הכלי ההישרדותי החזק ביותר שלנו: האינטלקט.
אם אוכל לשלב את כול שאיפותיי יחד אני אהיה לאגדה כנראה. כל אחת מהן קשה בפני עצמה. אבל היו אגדות במציאות. טיורינג למשל הוא אחד מהמודלים שלי. הוא היה בראש של תחומים רבים. הוא גם דמות אפית. שונה בדרכו שלו - אינילקט מטורף ונטיות מיניות סוטות מהנורמה, שהובילו לדחייתו מהציבור בסופו של דבר.
השיחה עם בן דודי הייתה מהשיחות שאתה מנציח. מרתקת ומתמצתת את כל הביקור שלי.
בתוכו חבויה הבנה אחת שאני לפעמים מדחיק. אני חכם. מסקנה שהוא העיר בשיחה הייתה שפיתחתי את העקרונות של האסכולה הסטואית בעצמאות עד גיל 12. אני יודע שזה נשמע נרקסיסטי אבל זאת בדיוק הנקןדה: אני רועש הרבה פעמים על כמה שאני מדהים אבל אני לא מקבל את זה לחיקי. זאת ההגדרה של נרקסיזם כפי שציינתי ( סוג אחד כמובן, סוג אחר הוא הפרעה נפשית חמורה באמת שאתה חושב שאתה אל וממנה סובלים מעט אנשים ). הוא אמר לי כבר שהוא רוצה שנכתוב ספר ביחד והמחשבה הראשונה שלי הייתה: למה איתי? הרי אתה כנראה מכיר פילוסופים יותר טובים ממני. החיבור למשל שכתבתי פה על גודל היה לוקה בחסר פשוט מחוסר ידע. אני לא יכול לחדש בתחום בו אני בור. זה סימפטום אחד מיני רבים של חוסר הערכה עצמית. כמן התוקפנות שלי והאי נוחות שלי עם מחמאות, העובדה שאני מתעב כל טקסט שאני כותב פה וכפי שציינתי, הרעש שאני עושה. נגיע לזה פה עוד מעט.
בואו ניגע קודם באסכולה הסטואית. מה שאני נגעתי בו בה ראשית זה דטרמניזם של ההחלטות שלנו.
אני יכול להפנות למחקר נוירולוגי מעניין שקובע שהמוח שלנו משחרר אימפולסים להרים אצבע למשמע הרבה לפני שאנחנו מבצעים החלטה מודעת להרים אותה ושהכוח היחיד שלנו הוא לדחות החלטות שלנו ולא להחליט אותן (כלומר, היטלר יכול היה להחליט לעשות אובר רייט להחלטה להשמיד יהודים אבל היא התבצעה עוד לפני שקבע אותה במוח שלו בדדוקציה מאוד שגויה אבל שממחישה היטב את המשמעות) אבל זאת לא הנקודה.
הצבעתי לכך שהסיבה שהצד של אבי במשפחה "מקולל" בשל זה שסבתא שלי מדכא רגשות, מפצה על בעיות עם מזון, למדה שאפשר לטפל בבעיות במשפחה רק בריכולים וכן הלאה ובשל העובדה שסבא שלי מטפל בבעיות בעזרת פאסיביות מוחלטת כי הוא פוחד לתקוף ( קראתי על כך משהו מעניין, תוקפנות גברית שמכוונת אל עצמך במקום לסביבה מתחושה של חוסר אונים כל שהיא בילדות, בכך אתה בעצם מעניש את הסביבה על ידי נזק לעצמך ).
אבל למה הם ככה? ובכן, סבתא שלי גדלה במלחמת העולם השנייה בתקופה של רעב ומצוקה קשה מאוד. היה שיקול להרוג אותה בתקופה כי לא היה למשפחה איך להאכיל אותה. הם היו עניים מרודים וחיו כמה משפחות בדירה אחת בארץ. סבתא שלי סרגה כדי להכניס כמה גרושים לבית.
סבא שלי היה בן אחרון למשפחה גברית מאוד שהדרדרה באמצע חייו לעוני. אמצע חייו? בילדותו. כשכל אחיו כבא החזיקו משפחות ולכן הוא היה היחיד שיכול היה לעבוד. בעולם זה שהכוח נגדו כה גדול הוא צריך היה להתכנס בעצמו ולהלקות את עצמו במקום את הסביבה.
כל סיכסוך משפחתי, כל בחירה שהם עשו בחייהם מושפעת מזה, מהפיזיולוגיה שלהם וכמובן מאינטרקציות עם הסביבה החיצונית שגם הן עם אנשים שהושפעו מהוריהם ומהפיזיולוגיה שלהם. הכל זה שרשרת דומינו שאפשר למתוח לאדם הראשון. או לפרימט הראשון. או לחד תאי הראשון. או יודעים מה? לסביבה בכדור הארץ.
כל ההתפתחות האנושית הוכתבה מזה. אם נשמיד את הכוכב זה אומר שהכוכב היה מקודד מראש להשמדה.
הסיבה הפשוטה שאנחנו לא מסוגלים לעבד את המשתנים ולהגיע לחיזוי מדויק היא שכמות הפרמטרים המשפיעים על העולם באופן מעשי אין סופית. אין מחשב שמסוגל לחשב את כל התגובות הכימיות והרקע הפסיכולוגי המשפיע על כל אחד מאיתנו גם אם נבנה תיאוריות מושלמות לתיאור התנהגות אנושית. לכן, נוכל לפנות רק לחישובים אקראיים. כמו היחס של קוונטים עם מכניקה קלאסית כך גם היחס בין פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנטרפולוגיה. סקאלות שונות של מורכבות שמולבשות זו על זו ומתקשות מאוד להסביר ולכן צריכות למצוא הסברים אלטרנטיבים מופשטים יותר.
הסוגיה השנייה לעניין היא היכולת השכלית שלנו לנתח רגשות. אתם מבינים, ברוב בני האדם הנורמטיבים יש תכונות שמאפשרות לנו לקרוא ולהבין בני אדם. דוגמה פשוטה היא הבעות פנים. זה מובנה בתוכנו לקרוא אותם. ככל שהאינטיליגנציה הרגשית שלך גבוה יותר כך אתה מודע להם יותר. כך גם לדברים אחרים כמו לרגשות של עצמך.
אבל זה מבוסס על קיצורי דרך והבנות פשטניות של המוח. מי שמכיר optical illusions מודע לכך שהמוח מנתח דברים בפשטות כדי לקצר תהליכים אבל הניתוח לא בהכרח נכון.
בסופו של יום, אפשר להביא את הפרמטרים שהמוח מזין למודעות ולהבין אותם בצורה נכונה, מדויקת ויעילה יותר ואנשים נכים רגשית מסוגלים לתקשר ביתר קלות עם הסביבה. זאת מחשבה שבאה ממצוקה רגשית שלי להבין אנשים.
הבעות פנים למשל מושפעות בין השאר מזווית הגבות ורמת כיווץ השרירים שלנו וסוג השרירים שאנחנו מכווצים.
נקודת חילוק ראשונה שלי עם האסכולה היא לגבי האדם האידאלי. הם מצביעים על סוקרטס ומסבירים שאדם שמסוגל להיות מודע לרגשותיו ולכן להתנתק מהם ולקבל החלטות ולעבד את המציאות בלעדיהם הוא אדם אידאלי. ובכן, בעיני הוא אידאלי במובן שהוא לא קיים.
אבל אידאל באיזה מובן? המטרה העליונה שלי היא האושר האנושי ואדם כזה לא יהיה מאושר. הוא מרומם מעל זה. אנחנו גם לא מסוגלים באמת להתנתק מהרגשות. זה פיזית לא אפשרי. מחשבה מעורבבת תמיד עם רגשות כי הם עובדים על אותו מחשב שאינו מפריד ביניהם.
למה גם שנרצה להתנתק מהם? אני רואה רגשות כמו שאני רואה מנופים בגו גיטסו. הם מפעילים עליך לחץ ומובילים לכאב. גם אם הכאב לא ראציונלי כי הוא מזהיר מנזק שלא באמת קיים ויש מרחק עצום ממנו ( ויש נקודות לחץ שהגוף מזהיר מכאב הרבה לפני שמשהו נשבר, בזרוע למשל ), למה שתרצה להתנתק מהכאב? פשוט תזרום איתו ותקבל אותו. זה חלק מהגוף שלך ומה שעושה אותך אנושי.
רגשות קיימים כדי שיהיה לך טוב. אתה מאושר כשאתה מרומם משאר הסביבה שלך בתכונות שנחשבות מקובלות חברתיות או כשאתה מזדיין. זה טוב כי ככה אתה מפיץ את הזרע שלך או הביצית וזה מה שאתה רוצה בתור יצור ביולוגי.
אבל, וזה נכון, לפעמים רגשות, כמו כאב, קיימים מצורל ביולוגי שלא קיים יותר כי היום יש טכנולוגיה. למה שיכאב לך מעקירת שורש או מחנקן נוזלי על יבלת? אתה עושה לגוף טוב. האימרה אומרת שהכאב הכי גדול מגיע מהאושר הכי גדול.
כמו שלפעמים כואב לי רגשית מהאינטרקציה שלי עם המשקית אך אמשיך ליצור איתה אינטרקציה לטוב גדול יותר ( אגיע אליו עוד כמה פסקאות, שיחה עם הפסיכולוגית, קובע מראש אין בינו לבין סקס קשר ).
האם בשביל כאב כזה כדאי לדכא רגשות? לא חושב. גם כי אני מתקשה לתפוס טוב בלי רע והכאב עושה את האושר לכל כך הרבה יותר טוב וגם כי רגשות, לעומת כאב קורןלטיבים זה לזה.
האדם האידאלי במקום זה חווה 'התמכרות' לגירויים חברתיים חיוביים ולא רק שליליים. הגוף מפריש הורמונים מעוררים לגירוי חיובי כשאתה אוכל ממקים מסוכרים למשל או מעשן לצד גירויים חיוביים עבור דברים טובים כמו אימון גופני או סקס. הגוף הוא המאלף של הכלב שהוא אתה. הוא מבצע עליך התניה חיובית כל הזמן שאפשר לקרוא לה בשם הקיצוני אך המדויק 'התמכרות'.
מה אם ניתן פידבק חיובי רק לפעילות רצויה ושלילי למטומטמת? זה אפשרי מדעית וזה יוביל לבני אדפ נשגבים שנהנים מדברים נשגבים כמו למידה וספורט. דברים שיקדמו את החברה האנושית קדימה.
אחזור לשיחה עם הבן דוד בסוף, אני רוצה להתייחס למרקסיזם.
הפסיכולוגית ^^
נתחיל במשפט הכי נכון שהיא אמרה:
"Take care of yourself so you could take care of your brothers"
זה מסכם שיחה ארוכה על הפסיכולוגיה שלי והיחס שלי עם אחיי.
השבוע האחרון היה מאוד חשוב לקביעת התפקיד שלי איתם. אני הייתי איתם לבד. הייתי צריך בצער לפעמים להאניש ולפעמים להיות בוגר כשזה לא היה כיף. זה במקביל לכך שאין לי בפועל שום סמכות הורית וואט סו אבר או לכך שאני גם משמש כמודל חיקוי כאח הבכור.
אבל כדי להבין את זה אני צריך להבין את עצמי. נרקסיזם עלה מאוד בשיחה. במיוחד השנאה העצמית.
גם נושא הפנטזיות.
אני מזכיר את שניהם ( ושלושתם אם נתייחס גם לבעיה השנייה ) יחד כי אני והיא סבורים שהם נובעים מאותו הדבר בדיוק: הקונפליקט שלי עם אימי. אני מתנתק ממנו תמיד מהפחד שהוא כל כך משמעותי אבל הוא כן. האינטרקציה הראשונה שלנו עם בני אדם היא אימנו שאנחנו במידה מסוימת שלוחה שלה.
אולי זה מתחיל קודם לכך אבל אני צריך לעשות סריקת מוח. ייתכן שכמו בן דודי, נולדתי עם נזק במוח. הוא נולד עם נזק באזור הורבאלי. עכשיו למוח יש נטייה כשמדובר באזורים מאוד מאןד קריטיים בעיניו לפצות על אותו נזק על ידי לקיחת כוח ממקומות אחרים. ויש לו גם נטייה להיות מדען מאוד חרא. אז יש לך אזור וירבאלי למשל מפותח ויכולות מוטוריות וסוציאליות חרא.
במקרה שלי, תמיד הייתי מעולה ביכולות אנליטיות אבל לא תיקשרתי. לא יצרתי קשר עין, לא דיברתי עם בני אדם וחרדתי משינויים. הדפוס התבניתי הבטוח היה הבית שלי. הארוחה בסדר מסוים, האוכל מורכב מדברים מאוד מסוימים, הצורה שאכלתי את פריטי המזון הייתה מסודרת, הקריאה שלי למזונות מסוימים זהה והלוז עקבי. עד היום אני אוכל ארוחת צהריים ב12 עד 12:30, באותו בית קפה באותו כיסא ובדרכ אותה ארוחה ובעיני ארוחה טובה היא ביצוע מושלם של כל הפרמטרים של הדיוק. זה נכון גם לאימונים.
אם אני אוטיסט אז זה מאוד מאוד קל עד זניח בספקטרום האוטיסטי אבל זה כנראה לא זה כי לאוטיזם יש גם נטייה חזקה לאובססיביות. אז מה זה?
לא יודע, ולא אכפת לי. הצורך שלי זה לדכא את זה ותו לא. אבל, זה עשוי להיות השורש של המון בעיות אצלי.
אני שונה מיתר הבית. אמא שלי גם לא מסוגלת לקרוא אותי בשל השוני הזה. אני מחורבן עם סוציאליזציה ולכן כשלתי ביסודי חברתית אבל מאוד מבריק אנליטית. אעדיף לראות קשר סיבתי בין הנסיבות לכך שניפצת ספל על הקיר בגלל משהו שאמרתי מאשר "אני פשוט כועס".
לאנשים עם אותו מבנה כמו שלי ושל בן דודי יש גם נטייה לצלול חזק לדיכאון קליני חריף. הוא התגבר על זה עם סמים. אני מתגבר על זה עם הכתיבה, הקריאה בפסיכולוגיה והעובדה שאמא שלי דיקטטור של רגשות.
הצורך שלה להבין אותי הוביל לכך שהיא נורא ניסתה לפרש אותי ולהמטיר לי מחמאות. בנוסף, היא הדגישה את העובדה שאני נכה רגשית.
היא לא בוטחת בפסיכולוגים ולכן לא נגעתי בהם.
היא ניסתה להכיל אותי בתוכה וכפי שכתבתי, זה הוביל לריחוק וצורך להוכיח את הגבריות כבר מגיל שמונה.
היא בתור דמות מאוד מבלבלת כי היא לא נוטה להעניש והיא מאוד נשית באישיות שלה אבל היא דומיננטית ומאוד נושכת. כל כך דומיננטיות שפיתחתי נטיות פאסיביות פנימיות.
רק היום אני מסוגל להעריך את האינטיליגנציה שלי. כמו שאני כתבתי בסופיה וכמו שזה בהחלט רלוונטי עבורי. אבל גם היום זה רק חלקית.
אבל זה בהחלט חשוב שאהיה מודע לזה ואטפל בזה. יש לי שני ילדים שתלויים בין השאר בי. הם בהחלט מאיצים את היתבגרותי כמו שאני רוצה.
אני בהחלט מעריך מחדש את המוח שלי. דיברנו על יצירות שכתבתי כדי להבין אותי יותר לעומק. המוות של אחיו של קיטסונה מאוד רלוונטי אלי אבל הוא גם מה שמביא את היצירה לרמה כה גבוה. רק עכשיו הבנתי בעצם מה תיארתי שם.
ואם נעסוק בטיפול, הפסיכולוגית אמרה, כפי שחשבתי שיהיה, שהבלוג הזה זה הדבר השני הכי אפקטיבח לבינתיים כתחליף לייעוץ פסיכולוגי. לא הבלוג עצמו כמובן אבל הרפלקציה.
ואם כבר מדברים על זה... הבטחתי התייחסות למשקית. הנסיבות רצו ומסרתי לה מידע בצורה רצונית. היחידה שזה קרה איתה. הדמות הבאה בבגידות היא עורך דין שקרן מניפולטיבי שחושף את עצמו לראשונה להבה ופתאום מבצע החלטות מוסריות. הבה היא לא המשקית בדמותה. הבה היא אלת הצעירות שהגישה את הנקטר לאלים. היא מסמלת את ויטה, החיים, מה שכולם מחפשים. לכן היא כה נחשקת על ידי יצחק והעורך דין. לכן היא כה חזקה. המשקית דומה לה את שונה.
אני עוד מפגין תוקפנות על זה וחושד בה אבל רוצה למסור לה מידע. זה למה חשוב לי שתהיה יכולה לסמוך עלי. כי אני רוצה לסמוך עליה.
זאת העצה של הפסיכולוגית. אני צריך לסמוך על מישהו לדבר איתו. זה נחמד לדבר עם הפסיכולוגית אבל אני מתייעץ איתה רק כאשת מקצוע וחלק גדול מהשיחה היה שהיא תדבר עם קולגות המתמחים במיניות כדי לעזור לי לתקוף את הפנטזיות המרתקות אותי שלי בכמה שהן אקזוטיות ואנורמליות.
מחקרים מראים שאחרי שיחות עם איש סוד או פסיכולוג יש פעילות מאומצת של המוח באזורים המנתחים רגשות וגירויים לאושר. כך היא אמרה לפחות ואני נוטה לאמץ את דעתה. במילים אחרות, כדי לפתח יכולות שאני נכה בהן אני צריך איש סוד (פסיכולוג יקר ואני מתעב את רובם כי הם פסבדו מדענים, הומניסטים, טיפשים ברובם שממלמלים פרויד). כואב לומר אבל אני בוטח רק בה. כואב עוד יותר כי אני חרא אליה לפעמים מאוד ואני מסבך אותה עם over thinking. אבל מובן לי שהרבה יותר עדיף שנהיה ידידים.
אני יודע גם שברגע שאמצע את האישה שארצה להיות אישתי אני רוצה שהיא תדע עלי הכל. שנכיר זה את זה כמו שאנחנו מכירים את הגוף הפיזי זה של זה. לכן ברגע שהיא תגיע אעביר את איש הסוד שלי שיוןי משקל.
ביטחון באחר זה חלק אחד מהמשוואה, דיכוי משיכה מינית זה האחר, אהבה עצמית ורצח הנרקסיס זה השלישי.
לסיכום יש את אחיי.
יש דברים שאני לא מסוגל לראות. מופשט זה שאומרים לי שאמא שלי מילפית ואני לא רואה את זה או שאני נראה טוב ואני מתכחש אל זה באי נוחות. מורכב זה שאחים שלי מעריצים אותי. אני פשוט לא רואה את זה. אני חייב לקבל את זה רק כי זו תצפית של מספר אנשים רב מחוץ למערכת.
אני מרגיש שאח שלי הגדול מנסה להתחרות איתי על דומיננטיות והוא לפעמים באמת מנסה לשאוף אלי או 'לנצח' אותי (כשהדוגמה הכי משעשעת היא התחרות שהוא מנסה ליצור של פינים, 'מי יותר גברי'), אבל אומרים לי שזה רק כי הוא רואה אותי כאידיאל וזה מנותק מהעובדה שהוא מאמין שאני נשגב ( איך אני אוהב את המילה נשגב, גם אני חולה על המילה נפיל ).
היה אירוע בו הוא לא סיפר לי על מבחן בו קיבל ציון נמוך וזה גרם לי לתחושה של כישלון. אבל זה כי הוא מפחד ממני לדבריה. כי אני נשגב אבל גם מעניש. אני לדעתה צריך להיות יותר ידידותי. נוט טייקין. אני גם כנראה אומר לו למבחן הבא שהמשמעות שלהם מנותקת מהיכולות שלו כדי שלא ילחץ.
מי שמכיר בעיות אין אונות, תופעה מרתקת, יודע שהלחץ לגמור ולמלא את תפקידך כגבר רק מדכא את הזיקפה ונוצר מעגל מתמשך בו הגבר נלחץ יותר שלא עומד לו ןכך הסיכוי שיעמוד לו קטן. כך זה במבחנים. לנשים יש פחות לחץ לקבל אורגזמה מהחברה ולכן הן יכולות יותר להינות מהסקס עצמו או לתפקד יותר טוב כי אין פה לחץ לזה. כך אני מכיר מהספרות לפחות.
אני צריך לחשוב מה המשמעות של העובדה שהשוויתי בין מבחן לאין אונות. יש לי כבר חומר לטקסט המשך אני מניח.
באשר לאחי הקטן? הוא יותר מלחיץ. העובדה שלא הייתה לו דמות אב כל כך רוב חייו ושהאב במשפחתנו היה זה שהציב גבולות ( עונשים ) הובילה לכך שאין לו גבולות. ענישה יותר חדה נדרשת איתו לדעתי.
אף על פי כן, אי אפשר להביא סוס פרא למשמעת בעזרת כוח. צריך תחכום. התניה חיובית נדרשת פה גם. יהיה קשה איתו.
אני בהחלט סבור שהוא צריך פסיכולוג לדבר איתו על החרא שהוא ספג. הוא הקטן ביותר ואצלו יש פוטנציאל גבוה יותר לצלקת.
אדבר על זה עם אימי.
דבר אחרון ומשעשע שדיברנו עליו הוא אומנויות לחימה. היא עשתה בעברה טאי קוון דו אבל זה פחות רלוונטי. מעבר לראציונליזציה שאני מבצע לזה כשאני מסביר שאני אוהב אומנויות לחימה כי אני מאמין שזה אחד מענפי הספורט השימושיים היחידים, אין ספק שיש לי תשוקה לזה.
כפי שתיארתי זאת בפניה "הדרכים המקוריות והתבונתיות להפעיל כאב".
כי אני מחייך כשאני רואה סבל כזה. וממה זה נובע? סביר שמכעס מדוכא שמקבל ביטוי חכם.
כעס על בני אדם ועל אי ההבנה ובמיוחד על הנידוי החברתי.
המון פעמים אני מנסה משהו חדש שחשבתי עליו בבית על משתתף אקראי מן הקהל.
אני מלמד גם את אחי הקטן מהסיבה הפשוטה שזו צןרת ביטוי מצוינת אך כפי שהפסיכולוגית ציינה, הייתרון בדוגו הוא שהוא מבהיר היטב את המקום והזמן לאלימות. כך גם אני צריך לשמש לו כסנסיי ( או לפחות סמפן ) ולבנות לו דוגו. להבהיר לו את הרוח ולא רק ללמד אותו לשבור.
נלך לבוקר עכשיו. הוא התחיל כיאה לספר שאני קורא עכשיו. זן ואומנות אחזקת האופנוע. אני נהנה בינתיים. הוא משלב אלמנטים של סיפורת, מחזות ופילוסופיה. אין קונפליקט באמת מה שעושה את היצירה לייחודית. רק דיאלוגים ומונולוגים.
יש ספרים שאתה חוזר וקורא אותם בתקופות תיסכול כי הם מהווים לך השראה. לא היה לי עוד ספר כזה. מסתמן בהחלט שזה ספר כזה.
אני שמח גם כי אני מעדיף שהספר מהסוג הזה יהיה עבורי בעל משמעות זניחה לעיצוב האמת שלי. הוא חוזר על רעיונות שלי ועל מחשבות שלי ממקומות אחרים אבל הוא לא מחדש לי. זה בדיוק מה שאני רוצה.
הרוח של הספר הוא אווירה רגועה ונעימה. לא להגיע ליעד של סיום הספר או בסיפור עצמו ההגעה לדקוטה אלא הנוף שמסביב כשאתה נוסע באופנוע ונכנס עמוק לאווירה. כך קראתע באיטיות כל פרק, שכבתי מתחת לשמש המדבר של קליפורניה במצב הנע בין שינה לערנות ופעמים מסוימות ממש הלכתי לנמנם באמצע הספר.
אשמח גם שחיי יראו כך. קרירה מתמשכת תחת השמש, שינה ואימונים בערב.
אז מרקס? מרקס. מרקס דמות מעניינת. הוא אדם מבריק עם חשיבה מופשטת מדהימה. הוא הציג כשלים רבים בקפיטליזם ובין השאר את כשל העושר ( חברה קפיטליסטית תייצר תמיד יותר תוצר משכל משתתפיה, המייצרים והמעסיקים מסוגלים לצרוך מחישוב פשוט ) האהוב עלי ונתן הסברים מקוריים להם ופיתרונות שלהם מתקופתו ( למשל אימפריליזם לאותו כשל, החברות הקפטליסטיות הראשונות מכרו את התוצר העודפי שלהן לחברות בהן הן שלטו).
הבעיה הראשונה של העבודה שלו בעיני היא שהוא מציג חסרונות אבל הפיתרון שלו... איך נאמר... מטומטם. כמו שאפשר לבקר דמוקרטיה או כל מערכת אנושית ולהיות צודק בביקורת בקלות, להציע פיתרון אפקיבי זה הרבה יותר קשה.
כן, מכוניות מציגות נצילות מהתחת ומפרישים המון אנרגיה לא מנוצלת בצורת חום. יש לך פיתרון טוב יותר בינתיים? לא? אז תשתוק. וגם כשאתה מציע פיתרון חמוד כמו סלילת יותר כבישי אופניים, אתה צריך לשקול את הצעתך במלוא ערכה. אופניים לא מעבירות תוצר פסיכי למרחקים מטורפים במהירות.
אבל יש לי משהו יותר מטריד בעבודתו: היא לא פאקינג מדעית. היא כושלת במקום שבו העבודה של פרויד כושלת. המערכת שהוא מציג מעגלית ולא חשופה לבדיקה או ביקורת. הוא לא מציג בעבודתו שום נקודות בדיקה או סתירה או אפילו נתונים שיגבו אותה.
זאת בניגוד לאבות של ענפים אחרים כמו דרווין וביולוגיה וניוטון לפיזיקה ( כמה שאפשר באמת להציג חלוקה כזאת, היו פיזיקאים וביולוגים גדולים לפני ואחרי שניהם שתרומתם פסיכית לפחות כמו שלהם, ניטון אפילו לקח יוזמה וטישטש את קיומם של לייבניץ והוק במכוון כדי שהוא יצטייר כגדול הפיזיקה בתקופתו למרות שהוא בהחלט לא היה) שהציגו נקודות הפרכה, זוויות מחקר חדשים וראיות.
אני מאמין שזה הביא לעיקוב משמעותי של מחקר הכלכלי והפסיכולוגי גם אם חלק מעבודתם עשויה הייתה להיות נכונה ומבריקה. הספא של פרויד התגלתה כאפקטיבית מאוד וגם הכשל של מרקס שהצגתי.
חבורה של מטומטמים פסבדו מדענים השתלטו על פקולטות בתחומים אלו וזיהמו אותם עם טימטומם. עם כלכלה זה יןתר גרוע מפסיכולוגיה.
עוד קיים הוויכוח העיקש בין קפיטליזם וסוצאליזם כשבעיני יותר חשוב עכשיו לבדוק זוויות חדשות. סוצאליסטים מקדמים אגנדות פוליטיות שמאליות ונלחמים בחירוף נפש נגד אימפריליזם שמת לפני מלחמת העולם השנייה ומדכא מסתבר את דעאש בלי לראות את האבסורד שבמאבק כל כך מטומטמם והתמיכה בארגון שסותר את צורת חשיבתם.
תומכים בצורת שלטון שנוסתה המון פעמים ונשכלה שוב ושוב ושוב להבטיח הון להמון. מעוותים, כורים ציטוטים, מבצעים צרי פיקינג ומטשטשים כמו אחרון הטבעונים למען האידאולוגיה שלהם שאין בה שום מחקר או מדע.
אנחנו מתחילים לראות ניצנים של מדע הפסיכולוגיה. תקיפה מזוויות ביולוגיות ונוירולוגיות של הנפש האנושית והרחבת הידע שלנו עליהם.
הפסיכו אנליזה אבל עוד קיימת. היכולות שלנו להבין בני אדם חמודות אבל לא הגיעו ליעילות גבוה. זורקים חיצים לנפש המטופל על הספא בתקווה לקלוע.
זאת הסיבה שאני מעדיף להדחיק את מרקס. מאבי המרקסיזם קידשו אותו כאבי הסוצאליזם והקפיטליזם. יכול להיות שכוונותיו טובות ורעיונותיו מבריקים אבל הוא בעיני היה הרסני מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה