נתחיל בטקסט שכתבתי אתמול. האמת זה אחד הדברים שיותר אהבתי שכתבתי.
פחות בגלל הסיפור ויותר בגלל הדמויות שיצרתי שנורא אהבתי. לא פלא, הוא מאוד דומה לי שם.
הטקסט עוסק בפחד שאגיע לגיל 30 ואקבל מה שאני רוצה לקבל בגיל 30 ולא אוהב את זה.
יותר מכל הבחורה שתיארתי שם בעייתית. עוד לא גיבשתי לעצמי מה אני מחפש באהבה שלי.
אני מת מפחד שאקבל מה שרציתי וכתבתי על כך כבר פעם בקיטסונה.
ניסיתי זמן רב כבר לשלב את Take Me to Church ליחסים עם המשקית והנטיות המיניות שלי וזה נכשל בפעם הראשונה. הפעם קיבלתי תוצר שאהבתי. השיר למיטב היכרותי איתו מדבר על אהבה בין גברים בצילה של הכנסייה הקתולית המדכאת. אבל לא רק זה. הוא ממש מדבר על תחושות האהבה ומתאר אותם כמו מוות ודת. She tells me 'Worship in the bedroom'.
יש שם דמות של אישה שמבחינתו היא מלאך. היא מנחמת אותו ואומרת לו שהכל בסדר אצלו ואינו מעוות. אבל הוא רואה מה העולם אומר עליו. היא משקרת.
נעבור למשהו קצת יותר מנחם ^^
אז אבא שלי חדר לבלוג הזה וראה קצת תוכן. לא יודע כמה קצת תוכן אבל יותר מדי כמובן. משם התגלגל וויכוח שבסופו התברר לי שהתחיל לראות פסיכולוג לפני חודש וחצי. השאלה היא אם הוא משקר או לא בנוגע לזה. קשה לי לבטוח בו. אברר מסביב. מה שכן, זו התקדמות. התחלתי לדבר איתו בראשון בשל התנהגות טובה וייתכן ואסע לבקר אותו ואת הפסיכולוגית בבולגריה בפסח במקום לנסוע שוב לקליפורניה.
היו רגעים כשהיחסים שלי עם המש"קית התגבשו שחשבתי שאעשה את הביקור אצלו עם הבחורה. לא בהכרח המשקית. פשוט הבחורה. שהיא תהיה שם לצידי.
על מה דיברנו? עדכנתי אותו על כל מיני אירועים שוליים. סטנפורד, צבא וכו'.
ביקרנו אתמול בעכו בצבא כדי לחנך אותנו. זה רק חיזק את העמדה שלי. מי שלא רוצה להתחנך לא יתחנך בצבא ומי שרוצה (כמוני), לא יתחנך משלולית הבינוניות שמציעים לו. אני אוהב מאוד את עכו. היא עיר יפיפיה שלא מוכתמת מכמות בלתי נדלית של ישראלים גועל נפש. שם הופרשתי והרחובות עוד מריחים מאותם אירועים.
אם הייתי יכול להרשות לעצמי הייתי משכיר דירה וחי שם. אזור שקט ויפה.
אני אוהב גם את הנוף העתיק הנוצרי.
משקית החינוך שליוותה אותנו בקושי הכירה את מקום ההדרכה ובקושי ניסתה להדריך. אני הדרכתי קבוצות בעברי יותר טוב מזה. לא מלמדים אותם בקורס להתעסק עם זעטוטים מעצבנים?
זה נראה כאילו כל מה שעשינו זה פשוט ללכת ממקום למקום בלי להתעמק בכלום וכל כמה דקות לעצור כי כל הנפשות הפועלות והמתכננות לא היו מתואמות ביניהן.
ואני? אני בכלל רציתי לקרוא את הספר שלי. אתם יודעים, באמת להתחנך. לא רק לסמן וי על פעילות חינוכית כמו שצה"ל עושה בחוסר חשק של אנשים שכבלו אותם לעשות משהו.
כשעברנו בשוק רציתי להריח אותו כמו שהרחתי אותו בעבר כשטיילתי בו יחד עם קבוצה סימפטית יותר. להריח את ריח הדגים, לטעום את פולי הקפה האיכותי ואולי לקנות שקית, רציתי אפילו לקנות צלב היום. לבסוף ללכת לאכול שווארמה.
אבל חצינו את השוק בחוסר עניין. חטפתי פול אחד מהיר משק לטעום ולהנות וניסיתי לקבל כמה דקות לדבר עם נוצרייה מעניינת באמת שחיה בעכו.
אחח הרדידות של צה"ל.
עוד בסוף היום מפקד היחידה שלנו (אחזקה ולוגיסטיקה), הכריז בגאווה "הצלחנו לכנס את כל הכוח בפעם הראשונה מזה 20 שנה! זה לא בכדי!". אכן כל הכבוד לך שהצלחת להשביט מפקדה שלמה לשם טיול חסר פואנטה. כמובן גם להפריע למהלך היום של אנשים שצריכים לחזור מוקדם הביתה. אתה יודע, בעלי בעיות ת"ש, אלו שבדרך כלל משרתים בקרייה וצריכים לעשות את הדבר השולי הזה... עבודה.
טוב, זה מדכא אותי. המש"קית ^^
אז כתבתי המון מתחושותיי עליה לאחרונה. אני לא יודע אם לכעוס עליה או לקבל אותה כל פעם שהיא מבריזה לי. אני יודע שזה לא בכוונה. היא לא יודעת להתמודד עם כמות העומס שיש עליה. לא יודע אם יש לה פשוט כמויות לא אנושיות של עומס או (מה שיותר סביר בעיני) שהיא פשוט לא מסוגלת לאכול אותם. כך או כך אני ממש לא כועס על זה. קשה לי להרגיש פראיר למרות שכל מי שמסביבי יאמר לי שאני כזה. מעכשיו הקפצות הפח"ע שלי יהיו עניין שבשגרה. לא דיברתי עליהן כנראה. ביום שישי הגעתי אליה לעבודה בצפון תל אביב. על כן גם הטקסט של יום שישי. היא לא ציפתה לי. אני חושב שהיא שמחה שבאתי. בקיצור פק"ל הקפצות פח"ע מעתה.
באשר לבלוג, אני לא יודע אם לחשוף אותה או לא. היא רוצה אבל זה היה הרע אסון. כלומר, לא לחלוטין, זה קירב בינינו מאוד ומנגד, זה השפיע על התוכן של הבלוג. אדבר איתה על כך.
בקשר לבלוג, שקלתי מספר פעמים להמיר פלטפורמה לword press וכשפתחתי אותו גיליתי שאני מת מפחד ממנו. ייתכן ואעביר אותו כשיהיו מספיק רשומים במידה ויהיו. אני האמת די רוצה שהבלוג הזה יתחיל להכניס מספרים יותר גדולים של רשומים. כסף מהצד מפרסומות זה תמיד יתרון.
פחות בגלל הסיפור ויותר בגלל הדמויות שיצרתי שנורא אהבתי. לא פלא, הוא מאוד דומה לי שם.
הטקסט עוסק בפחד שאגיע לגיל 30 ואקבל מה שאני רוצה לקבל בגיל 30 ולא אוהב את זה.
יותר מכל הבחורה שתיארתי שם בעייתית. עוד לא גיבשתי לעצמי מה אני מחפש באהבה שלי.
אני מת מפחד שאקבל מה שרציתי וכתבתי על כך כבר פעם בקיטסונה.
ניסיתי זמן רב כבר לשלב את Take Me to Church ליחסים עם המשקית והנטיות המיניות שלי וזה נכשל בפעם הראשונה. הפעם קיבלתי תוצר שאהבתי. השיר למיטב היכרותי איתו מדבר על אהבה בין גברים בצילה של הכנסייה הקתולית המדכאת. אבל לא רק זה. הוא ממש מדבר על תחושות האהבה ומתאר אותם כמו מוות ודת. She tells me 'Worship in the bedroom'.
יש שם דמות של אישה שמבחינתו היא מלאך. היא מנחמת אותו ואומרת לו שהכל בסדר אצלו ואינו מעוות. אבל הוא רואה מה העולם אומר עליו. היא משקרת.
נעבור למשהו קצת יותר מנחם ^^
אז אבא שלי חדר לבלוג הזה וראה קצת תוכן. לא יודע כמה קצת תוכן אבל יותר מדי כמובן. משם התגלגל וויכוח שבסופו התברר לי שהתחיל לראות פסיכולוג לפני חודש וחצי. השאלה היא אם הוא משקר או לא בנוגע לזה. קשה לי לבטוח בו. אברר מסביב. מה שכן, זו התקדמות. התחלתי לדבר איתו בראשון בשל התנהגות טובה וייתכן ואסע לבקר אותו ואת הפסיכולוגית בבולגריה בפסח במקום לנסוע שוב לקליפורניה.
היו רגעים כשהיחסים שלי עם המש"קית התגבשו שחשבתי שאעשה את הביקור אצלו עם הבחורה. לא בהכרח המשקית. פשוט הבחורה. שהיא תהיה שם לצידי.
על מה דיברנו? עדכנתי אותו על כל מיני אירועים שוליים. סטנפורד, צבא וכו'.
ביקרנו אתמול בעכו בצבא כדי לחנך אותנו. זה רק חיזק את העמדה שלי. מי שלא רוצה להתחנך לא יתחנך בצבא ומי שרוצה (כמוני), לא יתחנך משלולית הבינוניות שמציעים לו. אני אוהב מאוד את עכו. היא עיר יפיפיה שלא מוכתמת מכמות בלתי נדלית של ישראלים גועל נפש. שם הופרשתי והרחובות עוד מריחים מאותם אירועים.
אם הייתי יכול להרשות לעצמי הייתי משכיר דירה וחי שם. אזור שקט ויפה.
אני אוהב גם את הנוף העתיק הנוצרי.
משקית החינוך שליוותה אותנו בקושי הכירה את מקום ההדרכה ובקושי ניסתה להדריך. אני הדרכתי קבוצות בעברי יותר טוב מזה. לא מלמדים אותם בקורס להתעסק עם זעטוטים מעצבנים?
זה נראה כאילו כל מה שעשינו זה פשוט ללכת ממקום למקום בלי להתעמק בכלום וכל כמה דקות לעצור כי כל הנפשות הפועלות והמתכננות לא היו מתואמות ביניהן.
ואני? אני בכלל רציתי לקרוא את הספר שלי. אתם יודעים, באמת להתחנך. לא רק לסמן וי על פעילות חינוכית כמו שצה"ל עושה בחוסר חשק של אנשים שכבלו אותם לעשות משהו.
כשעברנו בשוק רציתי להריח אותו כמו שהרחתי אותו בעבר כשטיילתי בו יחד עם קבוצה סימפטית יותר. להריח את ריח הדגים, לטעום את פולי הקפה האיכותי ואולי לקנות שקית, רציתי אפילו לקנות צלב היום. לבסוף ללכת לאכול שווארמה.
אבל חצינו את השוק בחוסר עניין. חטפתי פול אחד מהיר משק לטעום ולהנות וניסיתי לקבל כמה דקות לדבר עם נוצרייה מעניינת באמת שחיה בעכו.
אחח הרדידות של צה"ל.
עוד בסוף היום מפקד היחידה שלנו (אחזקה ולוגיסטיקה), הכריז בגאווה "הצלחנו לכנס את כל הכוח בפעם הראשונה מזה 20 שנה! זה לא בכדי!". אכן כל הכבוד לך שהצלחת להשביט מפקדה שלמה לשם טיול חסר פואנטה. כמובן גם להפריע למהלך היום של אנשים שצריכים לחזור מוקדם הביתה. אתה יודע, בעלי בעיות ת"ש, אלו שבדרך כלל משרתים בקרייה וצריכים לעשות את הדבר השולי הזה... עבודה.
טוב, זה מדכא אותי. המש"קית ^^
אז כתבתי המון מתחושותיי עליה לאחרונה. אני לא יודע אם לכעוס עליה או לקבל אותה כל פעם שהיא מבריזה לי. אני יודע שזה לא בכוונה. היא לא יודעת להתמודד עם כמות העומס שיש עליה. לא יודע אם יש לה פשוט כמויות לא אנושיות של עומס או (מה שיותר סביר בעיני) שהיא פשוט לא מסוגלת לאכול אותם. כך או כך אני ממש לא כועס על זה. קשה לי להרגיש פראיר למרות שכל מי שמסביבי יאמר לי שאני כזה. מעכשיו הקפצות הפח"ע שלי יהיו עניין שבשגרה. לא דיברתי עליהן כנראה. ביום שישי הגעתי אליה לעבודה בצפון תל אביב. על כן גם הטקסט של יום שישי. היא לא ציפתה לי. אני חושב שהיא שמחה שבאתי. בקיצור פק"ל הקפצות פח"ע מעתה.
באשר לבלוג, אני לא יודע אם לחשוף אותה או לא. היא רוצה אבל זה היה הרע אסון. כלומר, לא לחלוטין, זה קירב בינינו מאוד ומנגד, זה השפיע על התוכן של הבלוג. אדבר איתה על כך.
בקשר לבלוג, שקלתי מספר פעמים להמיר פלטפורמה לword press וכשפתחתי אותו גיליתי שאני מת מפחד ממנו. ייתכן ואעביר אותו כשיהיו מספיק רשומים במידה ויהיו. אני האמת די רוצה שהבלוג הזה יתחיל להכניס מספרים יותר גדולים של רשומים. כסף מהצד מפרסומות זה תמיד יתרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה