"נו, אז ראית אלקטרון?" איזה פיזיקאי שאל אותי במהלך חימום לפני אימון בו עסקתי בטאי סאבאקי.
"מה?" שאלתי, לא הבנתי מה הוא רצה.
"יצא לך לראות אלקטרון?" הוא שאל שוב בחיוך.
הוא פשוט ראה התכתבות שלי עם מישהו אחר. תגובה אחת משם שלי היא זו:
"רוני, אני עוד לא פגשתי אדם שראה אטומים. רק אנשים שראו את ההשפעות של אטומים על מרקע (וביניהן מה שהם טוענים מייצג תזוזה שלהם בהשפעת מיקרוסקופ). שוב, אטום זה הסבר מצוין שעומד בהמון תצפיות, הוא פשוט לא קיים במציאות. המדע עצמו לא מתיימר לייצג את המציאות. ברגע שיטען שהוא מחזיק אמת אחת לא ניתנת לעירעור הוא יהפוך לכישלון כמו שאר הדתות. הכוח שלו זה שהוא מפיל ומאשש תיאוריות בצורה תמידית."
זו גישה מוכרת בפילוסופיה של המדע. מדע לא עוסק בגילוי אלא בהסבר תצפיות. לא גילינו את האטום אלא המצאנו אותו כדי להסביר את העולם. האם הוא קיים במציאות? לא יודע. מסופוקני.
גם אם כן זה לא כל כך רלוונטי. המילה אטום הצביע על דברים שונים כל פעם. השימוש בה אומנם יחסית רצוף אבל עם תצפיות ותגליות חדשות הגוף שעליו מדברים שינה את צורתו והתנהגותו.
בדוגמה הכי פשוטה אפשר לבדוק את האטום של היוונים מול זה של ימינו. האטום שלהם היה היחידה הכי קטנה של החומר שממנה אי אפשר יותר לחלק אותו. היום אטום זה משהו אחר לחלוטין. אם כבר, קווארקים יותר דומים לאטומים של היוונים. אז כל הזמן מצביעים על אותו הדבר בשיח המדעי ואומרים "זה אלקטרון" אבל כל פעם משנים אותו במקצת באומרם "מעתה, לאלקטרון יש תכונה איקס" או "במקום הזנה וואי לתכונה איקס ההזנה היא וואי" עד שהאלקטרון שדיברו עליו בהתחלה לא דומה לאלקטרון שדיברו עליו קודם. אז האם הם אותו הדבר? או שזה הסבר חדש למציאות?
אחת הבעיות אצלי היא שמטריליסטים אומרים שאני מתפלסף יותר מדי ופלספנים מהסוג המבלשט אומרים שאני מטריליסט יותר מדי.
בשיח עם הפמניסטית ראינו דוגמה לכך. אני רואה בני אדם פשוט כחיות וחיות פשוט כמכונות פיזקאליות.
מנגד, אני המון פעמים מנסה לגרור מטריליסטים לשיחות פילוסופיות.
"ראיתי מה כתבת על אלקטרונים" הוא אמר לבסוף. "אלקטרונים קיימים במציאות". ואז הוא גרר אותי לדיון באמצע החימום שנאלץ להיקטע עבור האימון עצמו.
"הכח של המדע הוא שהוא לא bullet proof!" אמרתי בלהט במהלך השיחה. אני מאמין בכך בשלמות. אם לא נהיה פתוחים לאפשרות שכל תיאוריה תתמוטט, נאחז בתיאוריות לא משנה מה יקרה. אם נאחוז בתיאוריות ויהי מה, נתחיל בהופיטזות אד הוק ששוות ערך לאלו של הדתיים. זו לא כזו דרך רחוקה כמו שאנשים חושבים. כתבתי על כך בעבר. אפשר לפסול כל ניסוי עם סיבות כאלו ואחרות. אפשר לתקן כל תיאוריה כדי שתכיל מחדש את ההסברים. זה מה שהוביל את קון לטעון שמדע זה לא באמת משחק של חילופי תיאוריות למוצלחות ביותר כל הזמן אלא משחק של שינויי פרדיגמות וצורות חשיבה. על אף שאני מתעב את התפיסה של קון, קשה שלא למצוא את העוקץ של הרעיונות שלו ואת האחיזה שלהם במציאות.
אז אתם עשויים להבין למה אני לא רואה בעין יפה מטריליסטים חזקים שטוענים שאלקטרונים זו אמת לא מעורערת או לפחות אמת חזקה מאוד. גם אלה שאומרים "ברגע שיבצעו ניסוי שיפריך את קיומם אז אפסיק להאמין באלקטרונים" לא חפים מפשע. להפך, הם יותר גרועים. פשוט כי הם לא כנים או בורים במדע. כאמור, לא כזה פשוט לבצע ניסוי שמפריךך בצורה כה אלגנטית טענה. מרקורי לא יצוץ שוב באותה צורה ויחסל את כל התיאוריות החדשות למען איזו היפוטזה מטורפת.
מה גם שכדי לבצע ניסוי שיפריך טענה, המוח של המבצע צריך להתמקד בהפרכה. זו סמיות שצריכה לדאוג שהוא לא ייטה את הניסוי למען מטרתו אבל הוא צריך להיות חדור במטרתו להפיל את הטענה. זה אפשרי רק אם הוא באמת סבור שמדע לא מציג אמת אבסולוטית.
לבסוף, נזרקה ההערה הבאה לאוויר: "אל תכניס אותי לדיון פילוסופי" במהלך הדיון הפילוסופי שלנו!
מטריליסטים ראים מתים מפחד לרחף מעל הקרקע. הם לא רוצים להריח פילוסופיה. אבל זה כלי מצוין לביקורת על המדע. בדיוק כפי שהראיתי פה. בדיוק כמו בשיחה בינינו.
מדענים לא צריכים לפחד מפילוסופיה. הם לא צריכים להיגעל ממנה כי היא מזכירה להם את העולם הישן או דתות. היא הכח המניע והיא חזקה לאין שיעור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה