אפלטוניקה

מהי אהבה אפלטונית? כה קשה לחפש אותה ולהסביר אותה.
התחברתי אליו במישורים נעלים. פילוסופיה, אומנות, יופי ורגשות. או אז, הוא הניח ידו על ידי וחיכך אותה. תחושה כה משונה, זרה, לא הגיונית, לא נעימה? במקצת. החזקתי את ידו בצורה היותר מתאימה לסיטואציה. חיבור ולא סקס. הוא לקח את ידו והצמיד אותי אליו.
המילים לא זרמו מפי. המוח הפורה שלי הפך לקרקע עקרה בעוד אני מנסה לחפש את המילים לדבר והן מתבלבלות.
לפתע רציתי לברוח. זה היה יותר מדי לרגע אחד ואז אמרתי את הרגש הכי חזק שהיה לי באותו הרגע:
"תצטרך לתת לי זמן". הוא הבין. הוא התחבר. אך הרגשתי שדחיתי אותו. התחבקנו לשלום. שלוש פעמים בשל המבוכה שלי. הוא נישק את הלחי שלי.
הנשיקה עוד מבלבלת אותי. הנשיקה של המשקית והנשיקה שלו מוטטו אותי זו אחר זו. חיבוקים גם ככה איני מסוגל להכיל אז נשיקה? איני מבין. כה מבולבל.
עד היום בבוקר איני מסוגל להכיל כל אותם רגשות סותרים. האהבה והדחייה, המשיכה והגועל, התשוקה ואותה תחושה הופכית שקשה לתאר, ריק, כלום, אי רגש ואי תשוקה.
הכל יוצר תחושת אי נעימות שקשה לי לתת לה שם.
אם ארצה לכתוב מה אני רוצה זה יהיה כה פשוט. הייתי נהנה לישון תחת זרועותיו. הייתי נהנה אם היה מוביל אותי לקיר ומצמיד, מתנשקים באהבה אחרי שחיסלנו בקבוק יין. יותר מכל כה רוצה את הזוגיות, הקירבה, הקשר אך בלי הדבר הזה התמיד מדאיג, בלי הסקס. הדבר המפריע הזה שאני לא מסוגל להתחבר אליו כעת.
אלו הם יחסים אפלטוניים. התשוקה מתה, הסקס לא שם. כשהתשוקה מתה היא עוברת למשהו אחר, רוממות רוחנית. קשר עילאי אבל כל כך מתסכל.
אבל אני לא מסוגל לדמיין את עצמי חודר גבר.
או גבר חודר אותי.
אני לא מסוגל לחשוב על למצוץ. או שגבר ימצוץ לי.
אני מסוגל לחשוב לחשוב על אישה. גופה עדין כמו ענף של עץ. היא יושבת על אוני ועולה ויורדת. אין פה זילזול. אין פה אי הערכה. היא עדינה ויפה ואני מנסה לנהוג בה כפי שהייתי נוהג עם לוחם אחר באייקידו. בדרך הרכות.
פה תשוקתי מצויה. פה המשיכה החזקה.
ואני יודע כעת משנו אחד. אני לא יכול לכייל את כל אותם רגשות לבד פה בכתיבה. אני צריך לדבר עם אדם. כמו הפסיכולוגית. כמו המשקית. פשוט שיקשיב. העצה פחות חשובה. החשיבות היא להסיק תשובות.
כי הקיר הזה של מיניות, הוא הקושי. קשה להסביר אותו והוא קיים.

פה הסבל בלשבת על הגדר.

כעת להסבר חברים. מי היה האדם הזה? נפגשתי איתו אתמול והוא היה משהו אחר לחלוטין.
צייר בחייו. עובד בחברה שמייצרת משחקי מחשב. הוא משחק משחקי מחשב. בתור אומנות! כמוני! המשחק האהוב עליו זה לא איזה שוטר גנארי מספר 5 אלא The Walking Dead. למי שלא מכיר, זה משחק שלוקח את הזאנר הבנאלי ביותר, זומבים, והופך אותו למעניין עם זווית עלילתית חדשה וגיימפליי חוצה זאנרים.
הוא קורא עכשיו את הנסיך. הוא אוהב לקרוא.
הוא אוהב אוכל טוב.
נהנה מאומנות (מן הסתם).
יותר חשוב זה שהוא אנליטי כמוני להחריד ומשונה ומחוץ לנורמה כמוני. ברמה של הבנה של כנות כואבת וישירות של חץ למטרה. למעשה בהודעות אני פשוט התחלתי את זה בכך שאין לי איך לשכנע אותו לצאת בהודעות כי אני גרוע בזה והוא הציע שניפגש. בדייט העברנו ביקורת חיובית ושלילית על האדם השני בלי תחושה של בושה. הופתעתי מכמה שנהניתי מהשיחה איתו.
ואז הגענו לסוף. אני לא רוצה להגיע פה לסוף כי הכל התרסק לי. לא במובן שהיחס היה אסון אלא במובן שאני לא יודע לאכול את זה.
זה גם מוביל לכך שאני רוצה להיפגש איתו ומנגד אני מאוד לא רוצה. לא יודע מה לעשות.
במלא השבועיים הקרובים עמוסים מהתחת. שבוע הבא אני סוגר סופש ולילה אחד ועוד שבועיים יש לי יום הולדת.
שאר שבוע הבא אתאמן או אעבוד.
אני רוצה גם להזמין עוגות. אחת לאימון של יום ההולדת ואחת לצבא.
השבוע של יום ההולדת אדיר. ראשון אימון, שני המחזה אדיפוס המלך, שלישי מעירים אותי מוקדם בבוקר בהפתעה (יש אצלנו מנהג להעיר בהפתעה עם עוגה וברכות אז בשבילי זה פחות הפתעה) עם טראמיסו ומתנות שאני בחרתי (מאקיוורה ניידת לצבא, Bubishi שאצטרך לכתוב עליו, Unfittered mind שגם עליו אצטרך לכתוב וויסקי אירי איכותי ומבוגר) וכמובן אימון, רביעי אני סוגר ובחמישי אני הולך לאימון ובסופו הולכים לסושייה איכותית שם אזמין תה וארוחה טובה. שישי שבת אני בדרום מטייל במדבר. תמיד אהבתי את המדבר.

כן, זה מתוכנן בקפידה. אני בדרכ לא אוהב ימי הולדת. אם אני מבקש מתנה, וסביר להניח שלא אבקש, זה משהו סופר מינימאלי וקטן.
השנה החלטתי לשלוט בהכל כי שנים קודמות הם עשו דברים מאוד לא קשורים ליום ההולדת שלי.
אני מרגיש קצת יותר בנוח לבקש את זה כי אכלתי המון חרא לאחרונה מהבית. כלומר, אני פאקינג מטפל בשני ילדים קטנים.
למרות שגם התכנון שלהם היה לא רע בכלל השנה באופן מפתיע. הם ניסו לעשות מה שלדעתם אני הייתי אוהב והפעם זה היה קרוב.
כשחושבים על זה, יום הולדת קודם היה בחובלים בהפלגה מסכמת. היינו באיגוד של כל סירות הגומי ואיחלו לי מזל טוב שם.

ארצה גם לחגוג עם המשקית אבל זה תלוי בה. לא אציע את זה. לא נעים לי איתה לאחרונה. פחות עם הנושא של איתה ויותר עם הנושא שהיא טיפה קרה.
טוב, היא תמיד הייתה קרה. אני לא מרגיש בנוח אבל להיות יותר יוזם ביחסים בינינו כי אני לא יודע מתי זה יותר מדי.
הייתי צריך לכתוב אתמול משהו גם טבל עצרתי אותו, ייתכן ואמשיך היום כי חשיבותו הוא ביחסים עם משקית אחרת, משקית חינוך.