ובכן, עברתי התמוטטות עצבים ביום חמישי.
זה מתסכל כשהעולם שלך מנוהל על ידי חבורה של מטומטמים.
המנהל שלי קצת לא נבון במיוחד. הוא לא יודע לחלק עובדים בשום צורה, מלודרמתי, נכנס ללחץ מכלום ובאופן משעשע מפריע בעצמו לתיפקודה של המסעדה. יש שני עובדים במזנון שלנו (שלושה אבל השלישית לא רלוונטית לכלום). אני ובחור חביב אחר שהוא גם יותר פזמניק ממני בעבודה. הוא מכין חרא של קפה ולא יודע למלצר. אל תבינו לא נכון, הוא בן אדם ממש אחלה. הוא מצחיק וקרוע. פשוט מלצר על הפנים. הוא מרוויח אבל יותר כסף ממני לקופה כי הוא מוכר מצוין. המזנון שלנו זה כמו לנסות להפיח חיים בגופה. אין באמת קונים ואין באמת אנשים שרוצים לבזבז כסף כי הוא ממוקם בסלון של בית האבות, איפה שהם נפגשים כדי לדבר בינם לבין עצמם ולא לקנות ארוחה במיליון גזיליון שקלים. אתה לא צריך לדעת שם למלצר. מלצר מגיע ללקוחות שיודעים טוב מאוד שהם הולכים לקנות. המטרה היא אמנם לדחוף להם יותר אוכל לפה ולהעלות את השכר שלך אבל זה כבר לאנשים שיודעים ומוכנים להשקיע. הזקנים שלנו לא כאלו. צריך לשכנע אותם לקנות.
אז הוא נותן משמרות במסעדה עכשיו לבן אדם שלא יודע למלצר, לא מכיר את התפריט, הטבח שונא אותו והוא שונא את הטבח ולא יודע להכין קפה ברבאק בזמן שאני נלחם איתו עליהן. מעצבן אותי. בלי בושה הוא אמר לי השבוע, "תגיד תודה שאני בכלל נותן לך משמרות". זה עוד כשאין לו מספיק עובדים במסעדה ובטח לא כאלו שמוכנים לדפוק לו שעות. אז שהוא יגיד תודה שאני נותן לו שעות. זה למה הייתי אפאטי בקביעת משמרות בסוף השבוע (אחרי שבתחילתו אמרתי לו ממש שאתן לו ימי חופש מהצבא כדי לעשות את כל השבוע עבודה). חמישי הוא היה צריך אותי. הדביל לא קבע איתי כלום למרות שהוא מאמין שכן ואז קיבלתי טלפון בשלוש ורבע שהוא צריך אותי בקפיטריה. אמרתי לו שאני לא יכול. הוא לחץ עלי. קיבלתי אישור לצאת מהצבא מוקדם בשבילו. לא בשעה של העבודה. זה כבר אבוד בשבילו. לא התכוונתי להשקיע בזה אחרי שהוא זיין אותי השבוע ועיצבן אותי. לא, הוא יקבל ממני מחמש.
עכשיו זה העניין, המפקד הבכיר שלי בצבא לא נבון במיוחד. הוא נתן לי משימה בשלוש וחצי שלא הייתי יכול לבצע. למה לא יכולתי לבצע? היו אצלנו קבלנים שהייתי צריך לפקח עליהם ולעזור להם עם עבודות. יותר מזה, הייתי צריך לדעת מה כולם עשו באותו היום בשביל העבודה הזאת. הייתי צריך למצוא בסופו של דבר מפתח שהלך לאיבוד בין ידיים של אנשים. הוא כנראה נעלם איפה שהוא. ידעתי מי לקח אותו ואמרתי למפקד אפילו. זה הנרקסיסט הכושל אצלנו בבסיס. העניין הוא שרצתי בין שתי קומות שונות במשך כשעתיים בגלל הטמטום של לתת לי עבודה. מה שמעלה בכלל את החלסטרה היא שבעודי עולה ויורד קומות, שאר הצוות שיחק בפלייסטישון שלנו ולא עזר לי בשיט או הקשיב לפקודות שהוא העביר דרכי. וואלה יופי.
ארבע וחצי הוא מעניש את כל הצוות, כולל אותי, על המפתח שאבד. אני כאמור לא נגעתי במפתח. עשיתי את הפקודות שלי כמו חייל טוב. עשיתי את העבודה שבאמת הייתי צריך לעשות היום. זיינו אותי על זה. דפקתי את המנהל שלי למרות שנתתי לו מילה שאגיע בשעה הנכונה.
פה התמוטטתי. זה כל הדברים ברקע. העבודה, טקסט שהייתי צריך לכתוב, הרצאה שאני מעצב, הקבלנים, המפתח הכל בבת אחת עלה עליי והכניס אותי למין פאניקה כזאת. עצבים חסרי שליטה. צעקתי על המפקד שלי. הוא אמר לי להירגע. שתקתי. הגוף שלי רעד. בדרך לשם פוצצתי את המעלית מכות.
התמוטטות עצבים. הוא שיחרר אותי מוקדם יותר באותו היום. ביקש שאתקשר אליו שאוכל. לא התקשרתי עדיין. לא יודע למה.
אבל זאת הייתה התמוטטות עצבים. אני השתגעתי. וייתכן שהסופש מתקשר לכל זה טוב. אני בתחושת מחנק של חוסר זמן וזה ממוטט אותי.
יוד שנייה איימתי על המפקדים שלי שאני פוסל מקצוע. למה? כי שני משרדים ביומיים האחרונים הציעו למשוך אותי אליהם.
הראשון הוא של החובלים. הוא נשמע מאוד מעניין. זה באמת אני מעוניין בו. השני זה של איזו פקידה אחת. דיברתי איתה בשעה ריקה עם הקבלנים בין קריאה של מקיאוולי. היא נראית לא רע גם. הסתדרנו. היא יחסית טיפשה. תפאדל. שי סיכוי שאתחיל איתה בשני כשהיא סוגרת. היא הציע לי תפקיד בתור... פקידה. לא מעניין בשיט כמובן. אבל זאת אופציה. אני איש צוות יקר בצבא כי אני עובד בצורה לא שפויה. אני לא יצאתי להפסקות השבוע. אכלתי בכעשרים דקות וחזרתי מיד לעבוד כל יום (גם, היו ימים שאכלתי במקביל לעבודה). אני עובד על פרויקטים מיוזמתי. למה? כל זה כדי להבהיר את חשיבותי כדי לצאת מוקדם.
ואם לא יתנו לי לצאת מוקדם אני אאיים בפסילה. גם ככה התפקיד הזה לא מתאים לי כי אני רוצה לעבוד כל יום בשבוע אחרי הצבא ויש מי שמציע למשוך אותי. אצלי בצבא יודעים טוב טוב כמה אני יקר ערך. חייל שעושה כל מה שאומרים לו בלי להיתווכח.
אני צריך קצת שקט נפשי. קבעתי עם המש"קית בשישי לאלכוהול אבל אני מפחד שלא אוכל לצאת איתה בגלל איזו משימה שתצוץ. זה קורה הרבה לאחרונה. אין לי מושג אפילו באלו ימים אני עובד. הכל ספונטאני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה