היי, זאת שלי.
סתם סתם, זאת לא שלי. זה אמתי.
ראשית: סליחה ושנית את האדם האהוב עליי מאז טרנטינו גילה איך להחזיק מצלמה ואים ברטון חשב לעשות סרט על עצמו עם ג'וני דפ.
סתם סתם, זאת לא שלי. זה אמתי.
ראשית: סליחה ושנית את האדם האהוב עליי מאז טרנטינו גילה איך להחזיק מצלמה ואים ברטון חשב לעשות סרט על עצמו עם ג'וני דפ.
יום ראשון היה לי אימון. היופי בקאטות בזמן האחרון הוא שהראש שלי הופך לצלול לרגעים קלים ומנגד בתת מודע התסכול ממשיך לבעור וזה יוצא לי פשוט יפה.
מנגד, האימונים אלימים ואינטנסיבים מאוד. עוד אגרוף לאף והדם הכתים את הגי שלי. המכנסיים ירוקות מעבודה על הדשא.
אני לא מפסיק אבל כי זאת הדרך שלי לעמוד על הרגליים. "תדע שאני לא בסדר רק כשאני שכוב על הרצפה מדמם" אני נוהג לומר. אחרת הייתי על המיטה מדוכדך.
אני עובד עם בחור שנקרא סלאביק והוא פסיכופת קלות.
מנגד, האימונים אלימים ואינטנסיבים מאוד. עוד אגרוף לאף והדם הכתים את הגי שלי. המכנסיים ירוקות מעבודה על הדשא.
אני לא מפסיק אבל כי זאת הדרך שלי לעמוד על הרגליים. "תדע שאני לא בסדר רק כשאני שכוב על הרצפה מדמם" אני נוהג לומר. אחרת הייתי על המיטה מדוכדך.
אני עובד עם בחור שנקרא סלאביק והוא פסיכופת קלות.
אני נמשך במיוחד לאלו שמסוגלים לשלוט בי. סלאביק למשל הוא אחד מהמתאמנים היחידים שכל אימון איתו אני מבלה על הרצפה יותר מאשר על הרגליים.
ואיתך... ובכן...
אני מחבב את רוני מאוד. היא אדם נבון. לא הייתה פעם אחת בכל השיחות איתנו שהיא העלתה קושיא שגרמה לי לשבור את הראש.
באימון באמצע האופוריה עלו לי זכרונות ממך לראש ואחד מהם היה על הטלפון שהרמתי לך מהבסיס. לא זוכר על מה דיברנו. זה היה קשור לאנשים ולעולם וליחס שלי ושלך לתרופות נגד דיכאון. כל מה שאני זוכר הוא שחשפת טיעון מעגלי אצלי וזה ממש הלהיב אותי.
את מפתיע אותי כל פעם מחדש ביכולות השכליות הגבוהות שלך. רוני חכמה מאוד אבל איתך יצא לי לא מעט לשבור את הראש שכלית ורגשית. היא נוטה להסכים איתי. גם בשיחות שלנו על קולנוע, גם על החיים עצמם, גם עלי ועליך והפסיכולוגיה שלנו.
זה עוד משהו שאני אוהב בך.
למעשה, בגללך התחלתי במלצרות. לא הייתי עובד עכשיו בתור טבח בלעדיך. פשוט כי הייתה לך עין פרקטית ואמרת לי תאכלס שאני צריך לצאת לעבוד. כתבתי לך את זה בברכת יום ההולדת שלך.
אז חשפנו עוד משהו שאני מעריך אצלך.
ואיתך... ובכן...
אני מחבב את רוני מאוד. היא אדם נבון. לא הייתה פעם אחת בכל השיחות איתנו שהיא העלתה קושיא שגרמה לי לשבור את הראש.
באימון באמצע האופוריה עלו לי זכרונות ממך לראש ואחד מהם היה על הטלפון שהרמתי לך מהבסיס. לא זוכר על מה דיברנו. זה היה קשור לאנשים ולעולם וליחס שלי ושלך לתרופות נגד דיכאון. כל מה שאני זוכר הוא שחשפת טיעון מעגלי אצלי וזה ממש הלהיב אותי.
את מפתיע אותי כל פעם מחדש ביכולות השכליות הגבוהות שלך. רוני חכמה מאוד אבל איתך יצא לי לא מעט לשבור את הראש שכלית ורגשית. היא נוטה להסכים איתי. גם בשיחות שלנו על קולנוע, גם על החיים עצמם, גם עלי ועליך והפסיכולוגיה שלנו.
זה עוד משהו שאני אוהב בך.
למעשה, בגללך התחלתי במלצרות. לא הייתי עובד עכשיו בתור טבח בלעדיך. פשוט כי הייתה לך עין פרקטית ואמרת לי תאכלס שאני צריך לצאת לעבוד. כתבתי לך את זה בברכת יום ההולדת שלך.
אז חשפנו עוד משהו שאני מעריך אצלך.
למה אני כותב לך כבר מכתב שלישי? קודם כל כי זה ממלא את הלילה. שנית אבל זה כי זה מסייע לי להירדם. אני מרגיש יותר טוב אחרי המכתבים האלה. בשבת נרדמתי ב2 וחצי ואילו בראשון לא הצלחתי להירדם. לא רציתי לכתוב לך כדי לא להלעות אבל אני לא מסוגל לעזוב את זה.
אני רוצה להסביר לך את שאירע בשבועיים האחרונים. לומר לעצמי שנכנסתי לדיכאון אחרי שלא ענית לי יהיה לא מדויק. עוד לפני כן השינה התקצרה ואיבדתי טעם.
כמדומני זה התחיל עם הוואצאפ עם רוני בו היא שאלה אותי מה קורה בינך לבין יצחק. היא חשבה שאדע כי האמינה שהיחסים בינינו מאוד קרובים. בחוסר הטקט שלי דבר ראשון שעשיתי זה לשאול אותך ואז לא ידעתי איך לאכול את עצמי. בבת אחת על תחושה חיובית ושלילית כאחד אליך נעלמה. הייתי ריק. אבל לא הייתי ריק. בשבועיים האלו לא הצלחתי לכתוב, לא לישון, בקושי קראתי. בפועל כעסתי עליך ואני עד היום לא מבין למה. זה היה פשוט כעס מאוד מדוכא.
משהו השתנה כשדיברתי עם הפסיכולוג והוא השווה את היחס שלך אלי אל היחס שלי אל רוני והגעתי למסקנה שאני מבין במידה מה איך את רואה אותי יותר טוב. הקישור הפתאומי הזה בין שתי המערכות היה מרתק. רציתי להיפגש איתך. עדיין הייתי גמור. אז הגיע המפגש שאחריו. דיברתי עם הפסיכולוג על כך שאני מדוכא ואין לי מושג למה. משם זה צלל לזעם שלי ואז דיברנו על הצורך שלי בשליטה.
כשדיברתי איתו נכנסתי לדיבוק של נאום.
כמדומני זה התחיל עם הוואצאפ עם רוני בו היא שאלה אותי מה קורה בינך לבין יצחק. היא חשבה שאדע כי האמינה שהיחסים בינינו מאוד קרובים. בחוסר הטקט שלי דבר ראשון שעשיתי זה לשאול אותך ואז לא ידעתי איך לאכול את עצמי. בבת אחת על תחושה חיובית ושלילית כאחד אליך נעלמה. הייתי ריק. אבל לא הייתי ריק. בשבועיים האלו לא הצלחתי לכתוב, לא לישון, בקושי קראתי. בפועל כעסתי עליך ואני עד היום לא מבין למה. זה היה פשוט כעס מאוד מדוכא.
משהו השתנה כשדיברתי עם הפסיכולוג והוא השווה את היחס שלך אלי אל היחס שלי אל רוני והגעתי למסקנה שאני מבין במידה מה איך את רואה אותי יותר טוב. הקישור הפתאומי הזה בין שתי המערכות היה מרתק. רציתי להיפגש איתך. עדיין הייתי גמור. אז הגיע המפגש שאחריו. דיברתי עם הפסיכולוג על כך שאני מדוכא ואין לי מושג למה. משם זה צלל לזעם שלי ואז דיברנו על הצורך שלי בשליטה.
כשדיברתי איתו נכנסתי לדיבוק של נאום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה