לטל: תחושת הקרקע

אני מנסה לדאוג שהם יהיו קצרים כי זה באמת מעל ומעבר.
ישבתי במשרד הפסיכולוג והייתי צריך להסביר לו מה הצורך שאת ממלאת לי והתשובה נדרשת לעלות לכתב. עניתי לו שאת היחידה שעוררת אצלי סימפתיה. אם תרגישי רע ארגיש רע ואם תשמחי אהיה שמח. באופן כללי אני רוצה לדעת איך את מרגישה. סימפתיה זה דבר משונה. לא היה לי את זה לאיש עד כה.
עניתי גם שזה העובדה שדיברתי איתך לשם הדיבור בלי תכלית או רווח פיזי. אני שנאתי לצאת עם חברים שלי כי תמיד הרגשתי לא קשור אליהם, אחר. לא הייתי מתחבר באמת לעולפ שלהם. איתך אני מרגיש שלם שאני פונה אלייך ומדבר. איתך גם אם אציב לעצמי מטרות מובהקות לשיחה הן יתפוגגו כי אני מדבר איתך וזה מספיק.
עניתי שזה מדהים שאני יכול לומר לך מה אני מרגיש, שאת עושה אותי בריא יותר.

אני מאמין שאני טבח ואומן לחימה לא רע. הטכניקה שלי פשוט טובה. אני יודע להוציא את הפסטה ישר לרוטב שמנת כדי שהעמילן יספוג את הרוטב טוב ואני יודע שתפוחי אדמה הם הטובים ביותר לפירה בתנור אחרי עשרים דקות. זה עושה אותי לטבח טוב? ממש לא. הרגשות שלי מאוד מוקהים וזה החולשה האדירה שלי. אני לא מסוגל לטעום אוכל ולזהות מה אני חושב עליו ולא מסוגל ללכת מכות ולדעת מתי לנוע. אני פשוט צריך לנתח מדוקדק. אני שונא את הגוף שלי ואת היצרים שלו כי הוא מחליש אותי ומצמיד אותי לקרקע. אני לא מספר לאנשים למה הופרשתי מחובלים יותר מדי. זכור לי המשפט שמפקד השלב אמר לי - "אתה יותר מדי בעננים" וזה נכון ואני נהנה מזה אבל זה אומר בדיוק את זה: אני מנותק מהכל.
אז למה אני צריך אותך? כי את מקרקעת אותי כל כך חזק. זה נפלא. כאילו... איתך זה לא האמביוולנטיות של התחושות שבמקומות אחרים. אני מרגיש במלוא מובן המילה רגשות והם קוטפים אותי. אני אנושי איתך.
אני עוד בתיאוריה שההיכרות איתך פילחה את מנגנוני ההגנה החזקים שבניתי לעצמי כדי להתחמק מאנשים.
אני מניח שלא החמאתי לך או ביקשתי ממך סליחה היום.
תקשיבי אני חדש בכל החרא הזה. אני לא מסתובב עם אנשים ואני ממש גרוע בזה. בהכל. בני אדם ואני זה סטודנטים וסיפליס. אני לא עושה את זה מרשעות או חוסר הערכה, סתם טיפשות. כמו טייס על אוטומט.
ומה שהיית בשבילי זה היה מדהים. התנסיתי וחקרתי ונגעתי בתחומים שזרים באישיות שלי שהגיעו מהיחסים איתך.
את נפלאה טל. מענג אותי לדבר איתך על היצירות שלי כי את בת שיח עם הערות מעניינות ופרגמטיות ושונות ומקוריות שמאתגרות את הצורך שלי לתת לך תשובה עליהן. הדוגמה הכי קלאסית היא השאלה שלך: למה אני חייב להגדיר כל דבר? שהיא מעבר ליכולת ההסבר שלי. כי חוש ההומור שלך מבריק וכיף להתמסר איתו בבדיחות. כי את כל כך חשה וכל כך נוגעת בקרקע שזה מעבר ליכולת שלי. כי את עוצמתית אחושרמוטה ווואלה יש מצב יש לך זין.
כי את כמוני אבל לא בדיוק והלא בדיוק הזה הוא חם ומושך אנשים כמו ברחשים וקר דיו כדי ליצור מסתורין סביבך. כמו לנסות לעמוד בקצב של שור זועם. והכמוני הזה גורם לי כל כך לאהוב אותך ולהתעניין ולרצות לחלוק איתך דברים שלא חלקתי עם אחרים.
לילה טוב.