היי טל,
אם את קוראת את זה כנראה משהו נורא השתבש.
משהו נדפק בדרך. אין ספק בכך. אפשר להצביע על הרבה דברים אבל איני סבור שאני האשם היחיד.
מזה שלושה שבועות האימונים שלי היו נוראיים. היום חזרתי הביתה רגוע מאוד. זה לא שהפסקתי להתאמן פסיכודלי, היום במהריים התאמנתי על המאקיוורה ועל פסי מתכת ובערב עבדתי המון עם הסלאבי, זה שהנפש שלי הייתה בנירוונה, מנוחה.
מדוע?
את כנראה לא הבנת מה עשית לי בשיחה הזאת אבל למעשה שיחררת אותי. אני חש כעת כעס עליך ומנוחה.
כעס נובע מאכזבה מרה מההתנהגות שלך, כי אני מאמין כעת שזה אשמתך ונגיע לזה. מנוחה כי אני לא נרדף עי הצורך למחילה, המעשים שלי שעשויים היו לפגוע בטיב היחסים וכן הלאה.
ביום אחר אני התיישבתי על הרצפה ברחוב מתנשף. מדמם כאילו אין מחר ים חיוך מאוזן לאוזן. את באמת חושבת שיצחק מסוגל להפחיד אותי? המשטרה? נפתחו לי 2 תיקים לפני כן בעבר. אחד בשנה בארץ זוכה לביטול תיק פלילי ואני הייתי זה לפני כשנתיים. אומנות לחימה בודקים רק ברחוב והיה לי תחביב לבוא לערסים שיכורים ולהתווכח איתם. לא היה אכפת לי אם יש להם סכין. אבל כשאני מסתכל על הדם היום אני שואל את עצמי: לאן הדרדרתי? וזה לא דאגה לעצמי. לא אכפת לי ממש. אחים שלי מושפעים מאוד ממני. לפני מס ימים דיברתי עם אח שלי הבינוני והוא העלה דברים שאמרתי לו בחטף ושהוא נפגע מהם. הוא תלוי בדברים שאני עושה ושואף להיות כמוני. אבל הדרך שלי היא דרך של שאיפה לגדולה. אני לא מראה לו הערכה יתרה או מחמאות. אני לא רוצה שירגיש מעולם מרוצה במקום שלו כדי שיתקדם הלאה. מנגד, זו דרך קשה וכואבת ובמיוחד בגיל ההתבגרות.
לא לחינם פסיכולוג אחד אמר לי שאני צריך להיות בריא בנפשי לא רק בשבילי אלא גם בשבילם וכשאני מסתכל על הדם, זה לא בריא. גם מה שעשיתי לך לא בריא.
אבל למה הפסקתי בכל זאת? כי נפגעת. זהו. זו הסיבה היחידה.כי פחדת ולא רציתי שתפחדי. מנגד, אני פשוט לא מאמין שפחדת. זו פשוט טיפשות.
לא הייתי פוגע בך גם בעוד מיליון שנה (בעיקר כי סביר להניח שהייתי מת אבל... את יודעת).
ואת לא מבינה את זה? את לא מאמינה לזה?
מה נדפק אצלך? את כל כך מצולקת מאנשים שאת לא מסוגלת לקבל את האפשרות שאדם יאהב אותך בלי לפגוע בך? או שאני פשוט משדר לך משהו מאיים?
ואם זה מאיים, למה בכלל קיבלת עליך את כל הדרך? למה לא הפסקת אותי לפני כן? למה לא אמרת לי שזה פאקינג אינטנסיבי בשבילך?
אה... האינטנסיביות. בואי נדבר על זה שנייה. זה אינטנסיבי מדי בשבילך שאני רוצה לראות אותך כשאנחנו קובעים ושאני צריך לצאת בשביל זה מהבסיס. זה אינטנסיבי מדי בשבילך כשאת נעלמת יום שלם למרות שקבענו ואני דואג.
אז אני לא יודע להגיב לאדם שנעלם לי. אז אני מאבד את הדעת ולא יודע איך להגיב. זה מפתיע אותך? את צודקת. אין לי ניסיון בזה. מאותה סיבה שאני מתקשר אליך מאה פעמים בדאגה כשאת כועסת עלי. אין לי ניסיון בזה.
ומי עונה לי? פאקינג יצחק. בתפקיד הגבר עם הכח. אני בז לכח שלו. אני רציתי לשמוע באוזניים שלי בדיוק מה קרה. את יודעת, עם כל כמה שרדפתי אחרי הזנב של עצמי והתחרפנתי, ואני מחורפן עד עכשיו, המשכורת שלי מהחודש הזה היא קרוב ל9,000 שקל פשוט כי שרפתי לעצמי את התחת וזה לצד זה שקראתי והתאמנתי כמו פסיכופת, התפללתי שהסיבה שנעלמת היה משהו מטומטם לחלוטין. ידעתי שזה ירגיע אותי. זה הרגיע אותי. אל תביני לא נכון, אני עצבני עליך אבל אני רגוע. זה לא אני שיצאתי דפוק פה. לפחות לא עד הסוף אני.
'אינטנסיבי'. אל תביני לא נכון, את בין עשיריית האנשים שאני הכי אוהב בעולם. מהאנשים שאני כבר ייתקשה לדרג אותם בסדר כל שהוא. הייתי עושה הכל כדי שתסלחי לי. כדי לשמוע אותך. את בין האנשים שלא הייתי מעז לפגוע בהם. וכשאני אוהב מישהו הוא כנראה אדיר במימדיו. כל קו הפעולה שלי יצא מנקןדת הנחה שעשיתי לך משהו נורא. מתתי לשמוע מאוזנייך איך נפל בכזו קיצוניות פור הגורל.
הפרחים? עצת אחיטופל. הפילנטרופ אמר לי שאין אישה שלא תסלח לפרחים. הוא בחור מיושן. אני גם מיושן. אני לא מבין את החרדות שלך. שאני אפגע בך? את לא מתביישת? מתי פגעתי בך אי פעם? מתי נקטתי באלימות כלפיך? אז מה את מפחדת?
ואת לא מבינה מה הרגשתי כלפיך? עד עכשיו? זו כבר אטימות. מה זה אטימות? פאקינג צוללת שלא נעה בלחץ של מאות ברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה