נפש ערומה

טולי,
מה אני אומר לך?
משהו מתסכל אותי במערכת היחסים איתך.
מה את מרגישה כלפיי? זו השאלה שאני רוצה שתעני עליה.

כי אני מרגיש... לא יודע.
אני לא מרגיש שאת חשה אליי מה שאני רוצה שתחושי אליי. מה אני רוצה שתחושי אליי זו שאלה טובה שראוי שתשאלי. ובכן... מתסכל אותי כשאת אומרת לי שבחיים לא תחשפי את עצמך לפניי. בחיים.
מתסכל אותי... עזבי זה לא כזה פשוט להסביר.
אני פשוט מרגיש שאת לא חשה אליי מה שאני רוצה ממך.
אני כתבתי לך מכתב לפני זמן מה עם מה שרציתי וזה היה די פשוט. רציתי לבטוח בך.
אין לי בעיה שתקראי את כל מה שאני כותב, לטוב ולרע כי אני רוצה להרגיש שאני בוטח בך. שאת שותף סוד שלי.
ומנגד, אני רוצה משהו. אני רוצה דאגה ממך? אני רוצה את האכפתיות שלך? כמו זו שאני מפגין כלפיך...
היה משהו שרציתי ביום ראשון. רציתי שידובבו אותי לגבי סבא שלי. מישהו שאני מסוגל לבטוח בו. אחותי או את.
פשוט כי אני לא מסוגל פשוט לדבר עליו סתם ככה במעוף כמו שאני לא מסוגל לומר הרבה דברים.
כמו שאני לא מסוגל לומר לך שאשמח אם תאפרי אותי.
השתכרתי כדי לעמעם את הרגשות או כדי לבטא אותן בצורה קלה. לא היה לי אחרת דרך כי הן בילבלו אותי.
זה למה אני מפגין כלפיך כזאת חיבה. זה ירגע אם ארגיש אותה בחזרה. אני רוצה אותה בחזרה ממך פשוט ולא יודע איך לקבל אותה.
אני... אני לא טוב עם הדברים האלו. סליחה.
אני לא יודע אם זה אפילו לגיטימי לכתוב את זה.
בתמורה לכך אני רוצה לתת לך תחושת זהה של ביטחון. גם אם את לא מחפשת אותה.

אני מרגיש לא בנח עם כל זה...

לא נעים לי שאת לא רוצה לבטוח בי עם הרגשות שלך. זה לא אכפת לי, לא נעים לי שאת מאמינה שלא משנה מה יהיה לא תחשפי בפניי.
זה כל מה שיש לי לומר. אני לא מבטא את זה בבלוג כי אני רוצה את התשובה ממך. אני רוצה את התגובות שלך בזמן אמת.