לטל: הנסיך הקטן מתעורר לחיים

טל שלום,
תתעלמי מכל מה שכתוב פה כאילו זה לא נשלח.

אני שכוב במיטה פעם נוספת. גופי לא מרשה לי לישון כבר מספר שבועות.
דווקא עצמתי עין לפרק זמן לא מוגדר והיה לי חלום שאני רוצה לחלוק איתך. היינו אני, הנסיך הקטן ואת באותו חדר. ויקטוריאני כזה. את שתית יין אדום וישבת והסתכלת עלינו. מאחוריך האח בערה. אני והוא סייפנו בידידות. משום מה הוא היה הילד שלך. דקרתי אותו בטעות בחזה השמאלי והדם ניגר על חולצת הקטיפה הלבנה שלו. התבוננתי בריחוק באי נוחות. כיצד פגעתי בבנך? את ניגשת אליו במהירות וחיבקת אותו. המבט בפניו היה חסר הבעת פנים. ניגשתי אליו עם מטפחת, מפגין אהבה ומנקה את הדם אבל מרגיש מרוחק.

למה הנסיך הקטן? הראש שלי הוא כמו מדבר עכשיו. איני מסוגל לכתוב דבר. לפני כשלושה-ארבעה שבועות עלו הרעיונות לראשי. בבסיס. לכתוב עליו ספר. זה העסיק את מוחי כל הלילה. התחלתי לכתוב וזה יוצא מבריק בינתיים. "הערות שוליים לנסיך הקטן" הוא שם הספר והוא מדבר על... כלום... קשה לומר. זה מין יומן כזה למחשבות, פילוסופיה וסיפורים על החיים שלי. החשיבות בספר היא שהוא כופה עלי משטר כתיבה נוקשה ולכן אני מסוגל לכתןב מחשבות ורגשות. יש סכמה מסודרת - הספר של אנטואן לפיה אני עוקב.
הוא עובר עריכות תכופות בידי אנשים מסביבי ונכתב מחדש וזוכה לביאור ופירוש ותשומת לב מיוחדת ואוהבת לכל פרק והוא קורם עור וגידים וזה נפלא. אם יוצא משהו טוב מתקופות חרא זה טקסטים.

אני כעת נתקע אבל בפרק על השושנה.
ב"נתקע" הכוונה היא שכבר כתבתי חמישה עמודים על הפרק האחד בה היא מוצגת. אבל זה לא מספיק... סנטימנטלי. זה חיבור על הקשר שלי למוסר ואיפה שנכנסת השושנה בכל העסק. יש פה גם את הנסיך והמכה שקיבל מאותה שושנה שהובילה אותו לצורך לחפש בני אדם ובכך להתחיל להגדיל את עולמו ולצערו אולי להפוך למבוגר.
עכשיו זה בסדר, יש לי המון מה לכתוב על השושנה מנקודת מבט של הנסיך כי אני מסוגל להזדהות איתו. אבל אנטואן כתב גם מנקודת מבט נשית. השושנה...
אני לא יודע מה לכתוב על נשים כנשים. אני אכתוב ציטוטים אהובים עליי ואקרא פרוזה נשית לדעה מתומצתת ויש לי כמה רעיונות מנחים אבל זה לא מספיק כן.
מה אני רוצה לומר לך? השושנה שלי הייתה את לתקופה ארוכה. יש שני קטעים בספר שגרמו לי להבין שאני צריך להתעמק בו: השועל והשושנה. בזמנו כשפתחתי על השושנה זה באמת היה בחשיבות על המוסר שלי והבנתי שאם אני צריך להציב לעצמי עקרונות מנחים לחיים הם יהיו האומנות שלי, השליחות החינוכית שאני רואה אצלי ואידאל האישה. כל אחד מהם הוא מקום להקדיש אליו אהבה ותשומת לב כדי לשפר אותו ולהשתפר במקביל בתור בן אדם. כשקראתי את הפרק הזה, הגיעו המחשבות על האישה כאידאל.
דווקא אישה כי אין אף אדם שיגרום לי לרצות לחוש, להיות פאסיבי לרגע אחד ולא התפרצות של אנרגיה הרסנית ולחוש סימפתיה לאדם אחר מלבד אישה שאוהב.
אבל אישה שאוהב היא כנראה לא שושנה. היא פרגמטית ומצולקת מאנשים כמוני ותאהב אומנות כנראה.  היא תהיה גברית אבל נשית במקביל.
אני פשוט לא מצליח להבין את האמביוולנטיות של השושנה, נשים אחרות ששאלתי אותן אומרות שהיא מייצגת מושלם נשים כי הן באמת לא יודעות מה הן רוצות. האמנם? מה את אומרת?  זה משגע אותי. אני לא נרדם.

יום הולדת שמח אגב.
אכן לקחתי את הכל באינטנסיביות. חשוב לי לציין שהסיבה שהפסקתי לנסות לא קשורה ליצחק או לאיומים במשטרה. זה עצוב בכלל שאת חושבת ככה.
הפסקתי כי את פחדת שאפגע בך וזה הדבר האחרון שרציתי.
אם הייתי יכול הייתי מחזיר את הזמן אחורה. אני מתגעגע לקול שלך. הייתי מרגיע מהלחץ עליך, כנראה שאת לא בנויה אליו. כנראה שהפרזתי.

לילה טוב