לטל: עקשנות מאקיוורית

ערב טוב.
בשלב זה כבר הייתי אמור לוותר אבל הקטע הוא: את הלקחים הכי חשובים שלי בחיים למדתי מהכאה של לוח 5 סנטים שוב ושוב ושוב עד שהידיים נשברו והתאחו.
אחד מהשניים יקרו פה - או שהלוח ישבר או שאני אשבר.
איך את בכלל מסוגל להבטיח למישהו פחות אינטנסיביות? כל האקט של השבת התנאים הוא אינטנסיבי. אחרת לא היה קורה כלום.
אני מכיר אותך אבל, את המאדרפאקר הכי עקשנית שאני מכיר. להזיז אותך מהדעה שלך זה יהיה משהו פסיכי. אבל אני חייב לנסות,  למה? ראי מכתבים של שבוע שעבר. כן, אני אנוכי.

למעשה אני גם קצת כועס.
הדבר שהכי אכל אותי זה שלא היה לי מושג למה שינית את עורך פתאום. זה עדיין אוכל אותי. במקום לענות כמו בן אנוש בחרת לשבור ימינה בדוך. עלאק אם אפסיק להתקשר אז יהיה לי יותר קל. אם תסבירי את עצמך יהיה לי יותר קל. מה השתנה? מה קרה פתאום?
הדבר הכי קרוב לחצי תשובה שקיבלתי היה שאת חושבת שזה אינטנסיבי מדי. למה? איפה? איך? סעמק.

זה מצחיק, בהתחלה באמת דאגתי מהאינטנסיביות. המכתבים,  הכעס שלי, הלחץ שהפעלתי. אבל היית בסבבה הזה. כשחשבתי שאת כבר רגילה לכך ואולי היינו בהילוך הכי נמוך בזמנים אלו את פתאום לא מסוגלת. אני לא מאשים אותך, אני פשוט מופתע מהכאפה הזאת.
לומר לך שויתרתי זה כמו לומר לך שהשם שלי זה לא אמתי. אם זה קורה אני כנראה הולך לשבת על קפה עם אלברט איינשטין בgreat gig in the sky.