שנת לימודים שמחה טל,
אני לא יודע מה אני הולך לכתוב לך. אני יודע שחשבתי על המכתב הזה מאז שחזרתי היום הביתה והוא יפתח ב"שלום טל". לפחות אני מגוון תמידי.
אני לא יודע מה אני הולך לכתוב לך. אני יודע שחשבתי על המכתב הזה מאז שחזרתי היום הביתה והוא יפתח ב"שלום טל". לפחות אני מגוון תמידי.
בבלוג שלי יש כעת שתי יצירות, מספר רב ומכתבים אליך ופי שתיים מאמרים. חלקם פורסמו בפייסבןק, חלקם נשלחו אליך.
לכולם אני מעניק את הכותרת המבריקה <No Title>. כתיבה אישית היא כתיבה אישית...
הסיבה שאני כותב לך מכתבים היא שזה מחייב אותי להציג את העולם שלי בצורה נהירה ואז אני מודע אליה היטב. אם אני אשלח לך מכתבים או שולח לך זה יהיה כי הם נוגעים בך מספיק כדי שארצה שתקראי אותם.
לכולם אני מעניק את הכותרת המבריקה <No Title>. כתיבה אישית היא כתיבה אישית...
הסיבה שאני כותב לך מכתבים היא שזה מחייב אותי להציג את העולם שלי בצורה נהירה ואז אני מודע אליה היטב. אם אני אשלח לך מכתבים או שולח לך זה יהיה כי הם נוגעים בך מספיק כדי שארצה שתקראי אותם.
אם את רוצה לדעת, יצא הפרק כפי שרציתי.
אפרט עליו: הוא עוסק בקוצים של השושנה. המגננות שלה. הנסיך מבולבל מהשושנה כי הוא לא מבין נשים וזו מבלבלת אותו במיוחד בשל אופיה השושני.
אני מתחיל בפירוט של מנגנוני האהבה באדם. אוקציטוסין אנד שיט ומסיים ב-Attachment Theory. זה פחות או יותר איפה שהעסק מסתבך ונוגע מאוד במה שאמרתי לך.
כשאת אומרת לי שהמבוגרים מדוכאים כי אין להם משהו בחיים אני מאמין שזה שטות. אני מאמין שאין שום דבר המונע מהם למצוא שלווה מלבד המח שלהם וצורת התפיסה שלו את העולם.
הגאוותן והמלך רואים מעריצים ונתינים, איש העסקים רואה רכוש וכסף ואינו מסוגל להבין כיצד להפיק ממנו תענוג חושי, השתיין חש בושה במה שמענג אותו...
אף אחד מהם לא באמת צריך להיות מדוכא. כמו שמדליק הפנסים יכול לעצור את עבודתו ולנוח, כל אחד מהם יכול לצאת מעולמם ולחקור ובכך להיות מאושרים.
כשאת אומרת לי שאת לא מתוסכלת כי אין משהו שאת צריכה שלא בהישג ידך וזה מקור התסכול בכוכבים, את משלה את עצמך בעיני.
אשליה מצוינת. היא משמשת אותנו כדי לשמר את הבורות שלנו. בורות מצוינת כי לפעמים האמת כואבת מדי מכדי שנרצה להיחשף אליה.
אבל האמת היא כמו אגרוף ללוח עץ. אין ספק שתיפגע, אבל תדע איך להתמודד עם הכאב לשעות שהאשליה לא תעזור. היא בונה אותך חדש וטוב יותר. יש קשר סיבתי בין רגעי סבל גדולים ואןשר גדול. אנשים שאינם סובלים, אינם סופגים סבל, אינם מסוגלים להיות מאושרים.
לא פעם התלוננת בפני על מצבך ולא עשית מאום לשנותו.
כתבתי יצירה לפני זמן רב על ציירת שמקשקשת איש עם כנפיים בשולי הנייר בחייה. אבל היא משתמשת בכישרון לשם ציור דיוקנות לגברים עם אגו גדול ומח קטן לשם תשלום המשכורת.
בעת שמגיע האושר האמיתי, היא לא רוצה אותו. כי היא לא מרגישה שהיא ראויה אליו.
זאת לא הסיבה שאת בוחרת לא לרצות להרגיש. את לא רוצה להרגיש כי כרוך בזה מאמץ רב וזה חרא.
אני חושב שאת לא מפגרת. את יודעת שיש מחקרים רבים על הנזק שבהתנתקות מהרגש ומהתחושות.
יותר מכך, את יודעת היטב שמקור התסכול שלך הוא עצם העובדה שאת לא מתמודדת עם כל אותם דברים. אם לא... אני באמת מבקש ממך לנסות.
אפרט עליו: הוא עוסק בקוצים של השושנה. המגננות שלה. הנסיך מבולבל מהשושנה כי הוא לא מבין נשים וזו מבלבלת אותו במיוחד בשל אופיה השושני.
אני מתחיל בפירוט של מנגנוני האהבה באדם. אוקציטוסין אנד שיט ומסיים ב-Attachment Theory. זה פחות או יותר איפה שהעסק מסתבך ונוגע מאוד במה שאמרתי לך.
כשאת אומרת לי שהמבוגרים מדוכאים כי אין להם משהו בחיים אני מאמין שזה שטות. אני מאמין שאין שום דבר המונע מהם למצוא שלווה מלבד המח שלהם וצורת התפיסה שלו את העולם.
הגאוותן והמלך רואים מעריצים ונתינים, איש העסקים רואה רכוש וכסף ואינו מסוגל להבין כיצד להפיק ממנו תענוג חושי, השתיין חש בושה במה שמענג אותו...
אף אחד מהם לא באמת צריך להיות מדוכא. כמו שמדליק הפנסים יכול לעצור את עבודתו ולנוח, כל אחד מהם יכול לצאת מעולמם ולחקור ובכך להיות מאושרים.
כשאת אומרת לי שאת לא מתוסכלת כי אין משהו שאת צריכה שלא בהישג ידך וזה מקור התסכול בכוכבים, את משלה את עצמך בעיני.
אשליה מצוינת. היא משמשת אותנו כדי לשמר את הבורות שלנו. בורות מצוינת כי לפעמים האמת כואבת מדי מכדי שנרצה להיחשף אליה.
אבל האמת היא כמו אגרוף ללוח עץ. אין ספק שתיפגע, אבל תדע איך להתמודד עם הכאב לשעות שהאשליה לא תעזור. היא בונה אותך חדש וטוב יותר. יש קשר סיבתי בין רגעי סבל גדולים ואןשר גדול. אנשים שאינם סובלים, אינם סופגים סבל, אינם מסוגלים להיות מאושרים.
לא פעם התלוננת בפני על מצבך ולא עשית מאום לשנותו.
כתבתי יצירה לפני זמן רב על ציירת שמקשקשת איש עם כנפיים בשולי הנייר בחייה. אבל היא משתמשת בכישרון לשם ציור דיוקנות לגברים עם אגו גדול ומח קטן לשם תשלום המשכורת.
בעת שמגיע האושר האמיתי, היא לא רוצה אותו. כי היא לא מרגישה שהיא ראויה אליו.
זאת לא הסיבה שאת בוחרת לא לרצות להרגיש. את לא רוצה להרגיש כי כרוך בזה מאמץ רב וזה חרא.
אני חושב שאת לא מפגרת. את יודעת שיש מחקרים רבים על הנזק שבהתנתקות מהרגש ומהתחושות.
יותר מכך, את יודעת היטב שמקור התסכול שלך הוא עצם העובדה שאת לא מתמודדת עם כל אותם דברים. אם לא... אני באמת מבקש ממך לנסות.
למה היה לי דוחק לכתוב לך?
סיימתי אימון בים. ראשון ורביעי אני מתאמן בגבעתיים, שלישי וחמישי בראשון לציון, שני בחוף הים ושישי בתחנת המשטרה.
אני מאוד פעלתני מאז הכל. הלכתי מכות מס פעמים ברחוב. בפעם השנייה כשחזרתי הביתה, דם ניגר מהאף והידיים אדומות, הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי יותר בריסון.
בכל זאת, זה לא ממש עזר.
כל אופן, אני אוהב את הדרך לאימון בשני. זה בחופי יפו על הגבול עם בת ים. חוף ריק מאנשים, חולי, מדהים. אני עובר בדרך ליד קבוצת אקרובטיקה שפועלת חינם באזור.
נזכרתי בשיחה שהייתה לנו פעם אחת בה אמרת לי שאת מאוד רוצה ללמוד לרקוד על חבל תלוי ואני אמרתי לך פשוט ללכת ללמוד. זה היה לך מוזר. ענית לי מה שבדרכ עונים לי כשאני מציע הצעות כל כך משנות שיגרה: "אצטרך למצוא לזה זמן". זה כמו "לא" רק עם נימה של החמצה.
סיימתי אימון בים. ראשון ורביעי אני מתאמן בגבעתיים, שלישי וחמישי בראשון לציון, שני בחוף הים ושישי בתחנת המשטרה.
אני מאוד פעלתני מאז הכל. הלכתי מכות מס פעמים ברחוב. בפעם השנייה כשחזרתי הביתה, דם ניגר מהאף והידיים אדומות, הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי יותר בריסון.
בכל זאת, זה לא ממש עזר.
כל אופן, אני אוהב את הדרך לאימון בשני. זה בחופי יפו על הגבול עם בת ים. חוף ריק מאנשים, חולי, מדהים. אני עובר בדרך ליד קבוצת אקרובטיקה שפועלת חינם באזור.
נזכרתי בשיחה שהייתה לנו פעם אחת בה אמרת לי שאת מאוד רוצה ללמוד לרקוד על חבל תלוי ואני אמרתי לך פשוט ללכת ללמוד. זה היה לך מוזר. ענית לי מה שבדרכ עונים לי כשאני מציע הצעות כל כך משנות שיגרה: "אצטרך למצוא לזה זמן". זה כמו "לא" רק עם נימה של החמצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה