יום שני, 11 בינואר 2016

לטל: ריקנות שכלית

זו מחלה נוראית ניוון שכלי. מצב בו אינך מסוגל להגות כלל בשל חסם שכלי.
יש ימים בהם המח שלי פורה ויש בהם הוא קמל. בהם המח שלי רוצה ליזום ובהם המח שלי אינו נע כלל.
השאיפות שלי גדולות במימדיהן ומנגד איני מסוגל לממש אותן מחסמים שכליים.
נעסוק במספר עניי דמיון שלי. עננים הם גוף חומרי המתגבש מאסופה של חלקיקים אותו אנו מפרשים עם הדמיון להיות משהו אחר שמגרה אותנו.
ענני דמיון הם אגודות של תנודות במח אותן אנחנו מפרשים בצורה המתאימה לדמיון שלנו.
הראשון קלאסי, בן מספר חודשים.
אני נמצא ברחוב מיואש, מתהלך לי. אני שומע ממרחק של קילומטרים את טל צועקת. אני משתנה לשועל בגובה של אוטובוס ודוהר לעברה. שם אני רואה אדם אחד תופס אותה מאחור ומנשק את עורפה ואדם אחר מולה. זה בגינה ציבורית ואין איש שישמע אותם מלבדי.
אני קופץ על הראשון ונושך את צווארו. השני שולף אולר ואני מזנק לעברו. הוא חותך את בטני אבל זה לא מונע ממני לרוקן את קיבתו מתכולתה. ייתכן שהם לא מתו, רק משותקים מכאב מקפיא.
אני מתקרב אליה והיא מפחדת. אני מחכך את ראשי בצווארה כדי להראות לה שאני לא מתכוון לפגוע בה. שמעתי רחש, אני מרים את ראשי ונגלה לפני הפצע האדיר בבטני. אני לא ממתין לרגע, מרים אותה על גבי ורץ לכיוון ביתה. הדם הניגר מקשה עלי לנע ומכאיב לי. כל גופי מתקשט באדום עז. היא נרדמה עלי בזמן הזה.
הגענו לשם. אני מוריד אותה ומתקרב לגופה כדי לראות שהיא בסדר. היא מסתכלת עלי ומציע להכניס אותי לביתה ולטפל בפצעים שלי. ניא מנסה לברר מי המושיע שלה אבל אני לא אומר כלום. אני מסתובב אחורה ונע מספר מטרים אבל מתמוטט במהרה על הרצפה. היא רצה לעברי. אני משנה את צורתי לאדם שהיא הכירה והיא החליטה להתרחק ממנו.  אני כבר רדום.
שלושה ימים לאחר מכן אני מתעורר מתחת למיטה שלה בצורת שועל קטן. אני משנה את צורתי לאדם ומסתובב בבית שלה ומזהה איפה אני. אני נחרד לרגע כשאני מבין שהיא יודעת מי אני אבל אני עייף מדי מכדי לומר משהו.
הפצעים התאחו, יש להם נטייה להתאחות במהרה אצלי. אני שב למיטה ונרדם. מתעורר שוב אחרי מי יודע כמה זמן והיא נמצאת שם. אנחנו חייבים לדבר אני אומר לה.
אני מרתיח מרק ראמן על הכיריים שלה ומתחיל לספר לה עלי.
שנים יש לי חלומות מהסוג הזה. כנראה מגיל 13. אז חלמתי על כך שכושי גדול שהכרתי מחזיק לום ומנסה לפגוע במישהי יפה בתיכון שלי. הוא יצא איתה בחלום והיא ניסתה לברוח ממנו. לפני שהלום נוחת אני חוסם אותו עם היד למעלה והיא נסדקת מבפנים לשברים קטנים.
שני מוטיבים חוזרים: אני מגן עליהן בחולשה מול גבר אחר כוחני ואני נפצע במקביל אבל זוכה להערכה שלהן.
ההגנה שלי כוחנית מאוד. אני מניח שאני מציע להן אלטרנטיבה על גברים אחרים שהיא שונה מאוד וזרה מאוד. לפחות כך אני רוצה. אני נפצע כי אני רוצה להיפצע בשבילן.
כמה מוזרה צורת האהבה של גברים לנשים.
חלום שני.
אני מביט בעיר גדולה בה גרתי מתפוצצת מעמק מרוחק. עם המוות של כל התושבים אני אדם חופשי, כעת כולם חושבים שאני מת.
אני בורח ליער, שם אני מגדל את שיערי, לומד לנוע ולהילחם כמו חיה, אני יצור חופשי. אני לומד פילוסופיה, פיזיקה ולחימה ברמה הגבוה ביותר. כל כצה זמן אני שב לעיר לגנוב נייר וספרים וכותב את הרעיונות שלי. פעם אחת אני מגיע שם לחברת מול ומציע להם את ההגות שלי ששווה המון כסף אבל אני דורש אנונימיות. מאז אני שב כל כמה זמן עם ספר חדש שכתבתי אליהם. הספרים מבצעים מהפכה בצורת החשיבה על העולם.
שנים רבות לאחר מכן אני חושף את זהותי לעולם. אני אומר להם בפשטות שנעלמתי מהעולם כי התאהבתי במישהי והיא שיגעה אותי.
היא רואה את התוכנית ויוצרת איתי קשר. אנחנו מדברים ומתאהבים שוב.
למה היא חוזרת פעמיים? זה משגע אותי. נו טוב. המוות חוזר שוב ככלי לברוח מהיקום ולהגות. לא שאני מסכים עם הרעיוו שהגות יכולה להיבנות בצורה הזאת. היא לא נבנית ממפלט אלא מתחרות. בני אדם לא נעים לשום מקום בלי דחק והדחק נוצר ממשהו. שיפור ההגות ועבודה קשה נעשית מדחק להיו. טוב יותר מהאחר. מעבר לכך, הגות דורשת התנגדות אליה כדי למצוא את הפגמים בה ושיפורם.
אני משתמש בשתי העבודות שלי כאמצעי מפלט ממנה. רק החודש הרווחתי כשלושת אלפים שקל ומעלה. כסף טוב, לא כך? שני דברים אני צריך, מחשב ואוזניות טובות.
אני אוהב את המטבח. הגעתי למסקנה ברורה זו. אני גם אוהב את ההיי טק. אני אוהב את שני העבודות שלי לסיכום. את המטבח אני מניח שיותר. זה פשוט ללמוד אומנות ולשפר אותה. תענוג. אני אוהב אוכל. אני משתפר בהכנה שלו וההבנה שלו פלאים. כי אוכל זה למידה של עבודת גוף נכונה והרגשה שאלו עקרונות המזינים את כל האומנויות. וכבר עסקתי באומנויות אז אני יודע את המקור שלי לשיפור והעצמה.
דווקא באימונים החסרתי וזה מאכזב אותי. כלומר, אני מתאמן ומשתפר מאוד אבל בשבוע האחרון למשל נרדמתי במהלך היום יותר מדי פעמים ולא יכולתי להתאמן. גם הקריאה שלי התעכבה.
אני שואף שכשאצבור פזמ וזמן במטבח אועל להרשות לעצמי יןתר מנוחה ויותר זמן קריאה. עוד נגיע לכך.
יש לי המון דברים בוערים עליך טל. עוד אוציא אותם. אני לא מוכן לותר, פסיכופת שכמוני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה