"הזמן שהקדשת לשושנתך הוא המשווה לה חשיבות כה רבה."
היה אחד ושמו אנטואן דה סנט אכזופרי והוא התאהב באיזו אחת שבספרו קרא לה השושנה.
הגורל התווה לו סיפור טראגי איתה וזה השאיר אותו בבילבול. הרי סיפרו לכולנו רבות על נפלאות האהבה. כשאותה אהבה נופלת לחיקך והיא אכזרית אתה לא מבין איך להתמודד עם זה.
ייתכן שזה עומד בגרעין הנסיך הקטן.
הייתה אחת שאהבתי. היא נעלמה לי פתאום מהחיים ולפתע הרגשתי צורך לכתוב ספר. ואני מניח שאנטואן נפל לאותה סתירה. אתה רוצה לאהוב אותן חזק כל כך כי הן נפלאות אבל אתה סובל כל כך מהקשיים בקשר איתן שאתה רוצה לשנוא אותן. הוא הסביר היטב שהנסיך לא הבין את השושנה כי לא היה מסוגל להריח אותה. לא הייתי מסוגל להנות מאהבתי גרידא.
והן שושנות. פשוטות מיני רבות.
איש לא הבין מדוע אהבתי אותה כל כך למרות הסבל הכרוך בכך. התקשיתי להסביר זאת אבל ייתכן שאני ידעתי היטב. אתם מבינים... להסביר מדוע אהבה, גם כשהיא כוזבת, היא כל כך נפלאה זה כמו להסביר למה אנחנו בני האדם משקיעים כסף רב במזון טעים, ובמיוחד כשהוא טינופת לא בריאה לגוף.
היא ערך בפני עצמה. היא ממלאת את ליבך באושר וכל פעם שחיוכה עולה ליבך פועם. היא נפלאה. כמו באר בלב המדבר שאינך יודע אם היא באמת קיימת, היא אידאל בפני עצמו שאתה שואף להשיג. כל רגע בו היטבתה איתה חשוב יותר מאלף נצחים בהם התקבלת למשרה יוקרתית או השלמת מפעל חיים אדיר.
היא לא הייתה מיוחדת יותר. היא הייתה נבונה, בולטת, יפה אבל לא מיוחדת במיוחד. אני הפכתי אותה למיוחדת. התאהבתי ב"הבחורה" ולא בנערה צפון תל אביבית. אבל זה לא שלא הייתה מיוחדת. כל רגע בו חלקתי מעצמי איתה, בו כתבתי לה ופיארתי אותה הפך אותה למיוחדת. היא הייתה מיוחדת כי בעלה אותי מייסוריי. האזינה לסיפוריי ולכאביי והצמיחה מהם קשר בינינו. היא מיוחדת כי אהבתי אותה יותר מכל אדם אחר אבל גם כי הייתה מיוחדת להיות האחת המיוחדת שלי.
היה אחד ושמו אנטואן דה סנט אכזופרי והוא התאהב באיזו אחת שבספרו קרא לה השושנה.
הגורל התווה לו סיפור טראגי איתה וזה השאיר אותו בבילבול. הרי סיפרו לכולנו רבות על נפלאות האהבה. כשאותה אהבה נופלת לחיקך והיא אכזרית אתה לא מבין איך להתמודד עם זה.
ייתכן שזה עומד בגרעין הנסיך הקטן.
הייתה אחת שאהבתי. היא נעלמה לי פתאום מהחיים ולפתע הרגשתי צורך לכתוב ספר. ואני מניח שאנטואן נפל לאותה סתירה. אתה רוצה לאהוב אותן חזק כל כך כי הן נפלאות אבל אתה סובל כל כך מהקשיים בקשר איתן שאתה רוצה לשנוא אותן. הוא הסביר היטב שהנסיך לא הבין את השושנה כי לא היה מסוגל להריח אותה. לא הייתי מסוגל להנות מאהבתי גרידא.
והן שושנות. פשוטות מיני רבות.
איש לא הבין מדוע אהבתי אותה כל כך למרות הסבל הכרוך בכך. התקשיתי להסביר זאת אבל ייתכן שאני ידעתי היטב. אתם מבינים... להסביר מדוע אהבה, גם כשהיא כוזבת, היא כל כך נפלאה זה כמו להסביר למה אנחנו בני האדם משקיעים כסף רב במזון טעים, ובמיוחד כשהוא טינופת לא בריאה לגוף.
היא ערך בפני עצמה. היא ממלאת את ליבך באושר וכל פעם שחיוכה עולה ליבך פועם. היא נפלאה. כמו באר בלב המדבר שאינך יודע אם היא באמת קיימת, היא אידאל בפני עצמו שאתה שואף להשיג. כל רגע בו היטבתה איתה חשוב יותר מאלף נצחים בהם התקבלת למשרה יוקרתית או השלמת מפעל חיים אדיר.
היא לא הייתה מיוחדת יותר. היא הייתה נבונה, בולטת, יפה אבל לא מיוחדת במיוחד. אני הפכתי אותה למיוחדת. התאהבתי ב"הבחורה" ולא בנערה צפון תל אביבית. אבל זה לא שלא הייתה מיוחדת. כל רגע בו חלקתי מעצמי איתה, בו כתבתי לה ופיארתי אותה הפך אותה למיוחדת. היא הייתה מיוחדת כי בעלה אותי מייסוריי. האזינה לסיפוריי ולכאביי והצמיחה מהם קשר בינינו. היא מיוחדת כי אהבתי אותה יותר מכל אדם אחר אבל גם כי הייתה מיוחדת להיות האחת המיוחדת שלי.
שאלו אותי מספר אנשים מה הנסיך הקטן אומר עבורי ולא הייתה לי תשובה אמיתית. היום הבנתי.
הנסיך הקטן עוסק בילד שהתאהב בשושנה ובכך היה חייב לגלות בני אדם סביבו ולאבד מבדידותו ומילדותו. הוא למד מהו אילוף ומחויבות לאדם אחר ועולם שונה.
הוא עוסק בעולם רווי ערכים, אנשים חשובים או רעיונות גדולים, שעבורם אנחנו ממשיכים לחיות ומשפרים את.עצמנו לעברם.
הוא עוסק במוות כשהוא מבין שנלווית אליהם הבגרות, המוות של המחשבה הדינאמית החופשית.
אבל בלי ערכים אין מה לצעוד בכוכבנו.
על כן אני יודע שיהי מה, על אף שנעלמה וייתכן שעל אחת כמה וכמה, אביט בכוכבים ואראה אותה ואדע ששם פניי מועדות. אשאף קדימה, אשפר את עצמי נפשית ואכין עצמי אליה, לכוכבים. ייתכן שתצוץ. סביר יותר שפשוט אצמח מכך.
הנסיך הקטן עוסק בילד שהתאהב בשושנה ובכך היה חייב לגלות בני אדם סביבו ולאבד מבדידותו ומילדותו. הוא למד מהו אילוף ומחויבות לאדם אחר ועולם שונה.
הוא עוסק בעולם רווי ערכים, אנשים חשובים או רעיונות גדולים, שעבורם אנחנו ממשיכים לחיות ומשפרים את.עצמנו לעברם.
הוא עוסק במוות כשהוא מבין שנלווית אליהם הבגרות, המוות של המחשבה הדינאמית החופשית.
אבל בלי ערכים אין מה לצעוד בכוכבנו.
על כן אני יודע שיהי מה, על אף שנעלמה וייתכן שעל אחת כמה וכמה, אביט בכוכבים ואראה אותה ואדע ששם פניי מועדות. אשאף קדימה, אשפר את עצמי נפשית ואכין עצמי אליה, לכוכבים. ייתכן שתצוץ. סביר יותר שפשוט אצמח מכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה