איש העסקים

"ומה הטעם בכך שאתה בעליהם של הכוכבים?"
"הטעם הוא בכך שהם עושים אותי איש עשיר."
"ומה הטעם בכך שאתה עשיר?"
"הטעם הוא שאני יכול לקנות עוד ועוד כוכבים, אם הם מתגלים."
"אדם זה", חשב הנסיך הקטן לעצמו, "ההגיון שלו הוא כמו זה של השתיין המסכן שלי..."

אנטואן בחר בצורה מעניינת מאוד את הכוכבים בנסיך. לא רק שכל כוכב הוא דמות מרתקת בפני עצמה שאפשר לחשוב עליה שעות, הקשר בין הדמויות מעניין גם. הוא מאפשר לנו לגזור המון קווי דמיון בין המבוגרים. מהשתיין אנחנו מגיעים לאיש העסקים ומדליק הפנסים. שלושתם פועלים בצורה אוטומטית בלי למצוא את התכלית ולרוב הם מגיעים משם למעגליות. אין רע בשתייה ואפילו בדיכאון, יש בעיה בכך שאתה מדוכא בשל הפעילות שאתה מבצע כשאתה מדוכא כי זה מעגל נצחי. אין רע בצבירת כסף. כסף מאפשר קנייה של דברים שעושים לנו טוב. יש בעיה בצבירת כסף לשם צבירת כסף. כסף הוא המצאה שנמצאת בדמיון הקולקטיבי שלנו. יש לו קשר עם אובייקטים במציאות אבל יש ביניהם גם הבדלים חשובים. הראשון הוא שהכסף עצמו לא עושה אותנו מאושרים. מה שעושה אותנו מעושרים אלו הדברים שהוא מסמל ואפשר לקנות איתו. אם נתעמק יותר, גם הדברים שאנחנו קונים לא עושים אותנו מאושרים, העיצבוב של החושים שהם מבצעים הוא שעושה אותנו מאושרים. אבל מבוגרים בונים קונסטרוקציות על התיאוריות והדמיון הקולקטיבי כאילו הוא בפני עצמו עיצבוב החושים שגורם לנו לתענוג.

כעת אני רוצה לקחת את השיח לכיוון של מוסריות. מוסר נבנה לשם הקמת סדר חברתי וזה כדי להעניק לנו ביטחון בחיי היומיום. זה התחיל למשל עם המוסר הדתי שמלמד בני אדם משבטים שוניפ עם קשרים מסוימים לא לרצוח זה את זה כי אלוהים כל שהוא. ספר בראשית עוסק בעיקר בדינמיקה בין העמים המקומיים הנובעים מהמיתוס הדתי.
היום יש לנו את הערכים הדמוקרטים שהתגבשו אחרי מלחמת העולם השנייה. נגד גזענות, פלורליזם, פמניזם וכן הלאה.