"אתה מטורף" היא קראה לי והעלתה חיוך על פניי.
אני אפילו לא הכרתי אותה, לא זכרתי מי הייתה, קראו לה מיה בדיעבד, אבל דווקא השיכחה הפכה את כל המאורע למיוחד.
עוד שיחה מעוסה בבסיס בין שתי בנות על כמה שהן מיוחדות ו'לא אוהבות דברים שיגרתיים'.
אני מיוחד, חייכתי לעצמי בבדידותי. הזיות, נרקסיזם, מאזוכיזם וסאדיזם, שנאה עצמית, טקסטים בכיינים של, אהמ 'כותב מיוסר', הו אני מיוחד. אני יודע את זה. ניכור חברתי, מבטים משונים, חיוכים ודמעות, כמה אני מיוחד.
'אתה מטורף' בייחוד שלך, כן כן, החיוך.
וחזרה למציאות.
הסופר האהוב עלי, כי אהוב עליה, מפאר מרומם את המשוגע ועוד אחת אומרת לי 'אל תשלח לי יותר הודעות' ובמה טוב השיגעון?
כי הוא מוסיף ייחוד וקצת פלפל לחיים.
כי יש לך סיפור ששווה לספר.
למי אכפת, סעמק? ולא אכפת לי מהמיה הזאת, היא עוד עלה נידף שכבר שכחתי, למי אכפת כשזאתי הלכה? נו זאתי. מה שמה, כאילו שאני יכול לשכוח כוס עמק.
במה טוב להיות מיוחד? תאמרו לי עכשיו, בואו תסבירו לי. בשום דבר. זה חרא של דבר, זין עמוק בתחת בלי חומר סיכה.
אני מתגעגע אליך, נערתי עם העיניים החומות, ומתפלל שיום אחד, אוכל להשיב משהו על קנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה