שעה שתיים אפס אפס.
כרגע פתחתי את העיניים ואמרתי לעצמי: 'פאק איט'.
דמיונות רצו בראשי על טל. אני חושב שאמרתי לעצמי שאתקשר אליה לפני העזיבה והתחרטתי כי אני אמרתי שאני נאבק בשביל משהו אחר, הספר. ושאני נשבע למשהו קדוש במיוחד, במה קדוש במיוחד אני מאמין? אני לא יודע, נשבע על כל מה שהיה לי עם האישה הזאת, אמסור לה עותק שלו מושלם, כפי שאמור להיראות.
פתחתי עיניים, ויתרתי על לישון והמילים הראשונות שאמרתי היו 'פאק איט' ואני הולך עכשיו להמשיך עם הספר.
מתגעגע אליה עדיין. כמו תמיד. לא אוותר. עוד לא, אף פעם לא.
לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה