'לקחת אותה לדייט', ביטוי שהומצא בלידת הפטריארכיה, איתה זה היה יותר כמו להילקח כאשר עקבתי אחריה לשולחן.
קוראים לה סיסי, סיסיל באירועים רשמיים; סטאלין כערך אסוצאטיבי כי בהצעדה נזכרתי בצעדות המוות והיטלר יפגע בה אני חושב. לא, סטאלין זה חמוד כמו משטר סטאליניסטי, תכנון בוסי במיוחד מלמעלה של הכל וכאשר אינו עומד במתוכנן... אממ...
אני אוהב לעבוד בבתי קפה. תמצאו אותי בפינה לבד עם המחשב, נתקע, מרים מבט, בוחן את האנשים וחוזר לעבוד. אוהב את הפרטים הקטנים, לגעת במחוות שהדייט שלה לא הבחין. אולי זה מה שעושה אותי למתכנת טוב. הנקודה פסיק כשהיא מנסה להשחיל מילה ונקטעת ברצף החותך שלו. אז אני יודע שמושך אותך הרעיון, אבל עזוב אותי מתפקיד הנהלה, באתי לבולגריה כדי לתכנת.
המחשבות האלו רקחו בכוס הרום שעה שלמה של סטטיקה ביישנית בהאפי האור של יום שישי. זו חרדה מאנשים כמובן, אבל לא השגרתית. אני אוהב אותם כמו עץ הבונזאי או האקיטה-אינו, ילד או אישה, אומנות כמשלח יד, דוקומנטציה מסודרת כאשר אתה נוגע בהם באמת וחוקר כל פרט קטן. אני יכול להבין את המשיכה, הם עבדו קשה בסך הכל בכוורת טלפונים מקרקרת אבל יש משהו נורא סופיסטי בכל העיסוק הזה. האלכוהול מבודד את העולם מהמחשבה שלהם, הדיבור על כלום, הנגיעה בריק מבודד שמתבוסס בעצמם. העצמי חשוב פה, מסיבות זה מעין חלום משונה. כל אחד בבועה הקטנה שלו בונה פנטזיה אישית ומרומם את רוחו מהגועל בו שהה במשך היום.
את סטאלין הכרתי דווקא בתום המסיבה, כלומר שבוע לאחר מכן. בדיבאגינג קח סגמנט קטן ותעשה אלרט על כל פעולה קטנה. הכריחו אותי להכיר את הצוות ונכנסתי עם הסגן למשרד עם כוס קפה.
היא היחידה בה הבחנתי בזכות השיער האדום הבוהק. צבוע כמובן. אני אוהב נשים שצובעות את שיערן אדום. משהו זועק מתוכן לאינדבידואליות. קעקוע לידה.
"הוא יפה" אמרתי.
"איזה אחד מהם?" שאלה.
אני אוהב ציורים מנופחים וגדולים באופן טבעי, רבויי דמיון ואיך שהוא החמצתי פרט.
"אה" היא אמרה, עיניה כיוונו דווקא לקטן יותר שעליו אצטרך לשאול.
אכלנו ביחד צהריים. היא קנתה פאקט לפני של קופסה לא מזוהה. הרחתי אותו, ריכוז גבוה של טבק. מעשנת כבד, מחסלת קופסה וחצי ליום.
כאמור, הזמנו סושי. כעיקרון, היא הזמינה. משהו עם גבינה וצ'ילי שאם תתטפטף עליו טיפת סויה הוא יתפרק.
היא אוהבת רעש, המון בלאגן של טעמים וצבעים.
המחשבה הראשונה שלי הייתה אוכל ערבי, אבל היא דווקא מאוהבת באיטלקי. היא ניהלה עסק לפני שהגיעה לטלפונייה שנפל בגלל השותף. כעת חוסכת לאחד חדש. מסעדה איטלקית, כאילו אין מספיק כאלו בסופיה. הכל כבר מתוכנן, כמובן.
הקעקוע... הקטן, אפילו לא צבוע, רק מספר קווים. היחפן והיפה והורד ביניהם.
אם נהיה כנים, אני חושש מסיסיל. מהמעט שיצא לי להכיר היא פרץ סערה אדירה. למה אני נמשך לנשים כאלו? כמו המש"קית קצת. פחות מעודנת, יותר בולגרית.
היא מחפשת יחפן, כפי שהיה לה.
אז קבענו להיפגש ביום שישי, לא ידעתי שכוונתה הייתה קריוקי בר עם עוד עשרה אנשים.
לא יודע למה אני כותב עליה כאן. אין פה איזה סיפור או משהו, סתם תיאור מקרה.
טל יותר חשובה מאיזו סיסיל בבולגריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה