הוא לבש חולצה ורודה מכופתרת בוהקת, מכנסי זמש יקרים ונעלי עור של טימברלנד.
לכך הוסיף כובע פנמה ומשקפי שמש שאינם תואמים את הגשם הבולגרי שמשתולל בחוץ
קוראים לו אמתי אמתי אהרוני אמתי שלמה וינברגר חוליו חורחה אלכנדרו אלכננדרו אהרוני השלישי.
הוא נוהג לקפל את שרוולי חולצתו ולשחרר אגרוף ימין ושמאל כדי לבחון את נוחיות המשתמש, טיפוס קצת אלים, מחכה ליום של הוואן היט פאנץ'.
הוא התכונן ליציאה למיסטר פיצה שם יפגוש את המעסיק שלו.
אם קרמנה תצטרך להגדיר אותו היא תשתמש במונח 'בלתי ניתן להגדרה' והוא ינחם אותה שמשתנים כאלו קיימים בקומפילציה של ג'אווה סקריפט. אמתי מתכנת, אבל לא מהסוג של מתי.
"תלווה אותי?" הוא שאל בסיום הפגישה.
"לא, אני הולך לכיוון השני."
מתי מחפש צומת מידע בהליכה אופקית כדי לחצות ממנה מ-0 ל-1 השני של הרחוב. אמתי הולך באלכסון.
הוא נושא את המחשב על מנשא מאחורי גבו כחרב לסמוראי ומתייחס לעבודתו כמקור השראה.
הוא מתכנת כפי שאלפרד וויטהד מתמטיקאי במובן ששניהם פשוט חיפשו לסדר את הבלאגן בראשם תחת אפסים ואחדים כי הוא לא מאפשר להם לישון בלילות.
בערבי שבת אמתי שוכב על המיטה לבד, מעשן ג'וינט ומביט על ערפילי עשן שהוא משוכנע באי קיומם בזמן שמייסד פילוסופיה ראשונית למאבק במוחו המתעתע, המלאך המרושע. יודע עוד מגיל צעיר שאם לא ירסן אותם, הם ישמידו אותו.
הוא ערימה מבולגנת של חפצים שנזרקו בחדר מחניק.
צבעים לא מאורגנים על קנבס שזוף.
הוא שונא אנשים ורצה לפקד על צוות בגודל 120 איש.
שונא היעדר משמעת ויוצא עם קרמנה.
ואולי הכי גרוע: שונא להרגיש, ובכל זאת מצא עצמו מתאהב.
נדיר שבימינו הפוסט מודרניסטים ניהליסטים שמישהו מתאהב. אני לא מדבר איתכם על מבט מושהה לחמש שניות שמתלווה עליו 'את ממש יפה היום' הלעוס. אני מדבר על אהבה אמיתית. אתם יודעים, לגמוע מרחקים, להקריב עצמך לקרנותיה, להיאכל מתשוקה ועוד חרא כזה. ויתרנו לזה כעוד סממן קדושה דתי אופיאום להמונים. יש לזה סבירות סטטיסטית נמוכה יותר מחיים על כוכב קדמון ואיך שהוא היא היכתה באיזה כפוי טובה נרקסיסטי שכזה.
אז הוא השאיר לה פרח על מפתן הדלת, גמע מרחקים כשכאב לה, כתב כל יום כשהתעצבה ונשאר ער כל לילה כשקראה בשמו.
היא הלכה כמובן. הוא עזב לבולגריה, שם החיים פשוטים יותר. איך שהוא, הוא מצא את הבולגריה היא איטלקית-פרסית-פולנית באישיות שלה.
אמתי נושא את המקלדת כמו קוד תוכנה שדומה לחרב בידיו של מתמטיקאי מתורת הכאוס. הוא יצא למסע נדודים דאואיסטי כדי למצוא תשובה לשאלות שלו. הוא לא רוצה לשנוא אנשים, הוא רוצה לגדל שם בגולה את פרח לב הזהב שירפא קשר יקר יותר מכל מכנס זמש.
וזו הסיבה היחידה שהוא ממשיך לכתוב, לצאת עם קרמנה, מתכנת, ומתאמן. כי הוא מקווה שאיפה שהם יבין למה האהבה כל כך חשובה לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה