לישוו

היא נרדמה הלילה איפה שהוא ב2:40 ואני נשארתי ער.
הסים מתחלף, החסימה יורדת ומשהו בזה אוכל אותי קצת. היא הדבר הכי קרוב לחבר טוב שהיה לי. נאמנה, קשובה. ניסיתי להיות החבר הכי טוב שאני מסוגל. עד היום אני יודע שאחצה כל נהר אם תבקש ממני. אעשה הכל כדי שנוכל לחזור לדבר. כרגע אני לא נרדם ממחשבות עליה. ועל הספר.
הלוואי שתכתוב.
עוד יש בשרשור ההוא בווצאפ את השבועה שלי לאלוהים אני חושב. באלי להעלות אותה, אולי אחר כך. אני מתגעגע. כל יום.
לדבר איתה. לחייך. להירגע. הכל ביחד. עם היחידה שיכולתי. גם עכשיו, כשאני עם בולגריה. לילה טוב, ננסה להירדם.