לילי מרלין

Bugler tonight don't play the call to arms
I want another evening with her charms
Then we will say goodbye and part
I'll always keep you in my heart
With me, Lili Marlene

לילי מרלין הוא שיר גרמני במקור על אותה נערה שמחכה בבית בתקופת המלחמה. תמיד אנצור אותך בליבי לילי מרלין הוא אמר לפני שיצא לכבוש את נורמנדי. אבל אני תל אביבי בן 2010 ואם אחרף נפשי במאבק זה יהיה לכיבוש החרדות במלחמה להגשמה עצמית, גישוש בשדה קרב עיוור אחר אידאלים.
תמיד אנצור אותך, מרלין, כאשר העט היא חרבי, אולי האיזמל בידי ומטרתי לפסל את מפח נפשי כאשר אני מביט בך.
אך ברמן בתהפוכות ייצג זאת נכונה למאה ה21 כאשר זרק לפח את הרומנטיקה ואמר: לא הייתה יפה כמו שזכרתי אותה. והוסיף חרדה לליבי: זה לא הזיכרון שלי שדהה.
זה לא עוד טקסט התנגחות. לא ולא, עזבתי אותה או יותר נכון היא עזבה אותי כשהיא מקסימה ביופיה ואם כבר אני הגיבן או היחפן עם צבעי המלחמה והעור המאדים והנפוח מזעם.
אבל הפחד הזה שאחזור לזה והיא לא תהיה אותה מאורע קוסמי יפייפה. זו החרדה האמיתית. שאני נאבק לריק לאידאלים עיוורים.
זו התגלמות לסוגת דון קישוט שלי, כשאני כותב על החשש שאני צועד עיוור אחר אישה שמעשית מכוערת ואני לא רואה את זה. זה חשש שחלף. אני יודע מה מצאתי בה יפה, תיארתי זאת שוב ושוב כמו שצייר חוזר לתמונה שמכה את חלומותיו הקודחים יומם וליל עד שיודע אפילו את פגמיה בעל פה. שגם הם יפים, בצורתם שלהם. כמו שומות שאנו קוראים להן נקודות חן.
לילי מרלין הייתה פחד שלי תקופה קלה שנרגעה כששבו הזכרונות לגבולם.
ליום ההוא שראיתי אותה בפעם הראשונה מאז הנתק השני. והיא הייתה יפה יותר מהעולם. אין מצב שלא כתבתי על זה פה איפה שהוא, אחפש.
וחזרו לדבר, הזיכרון אכן דהה והכניס חשדות וחששות שווא.
אני לא רומנטיקן חסר תקווה. אני לא צועד בשיעבוד אחר אהבה לדת, מוסר, אישה. ואולי מילים אלו לא אומרות הרבה אבל אני יודע מה ראיתי. ו... שווה להילחם למענו.

עריכה: מצאתי אותו ב19.10.2016
**************
ואם תפשיט את כל מה שאתה חש אליה?
את השנאה היוקדת, הזלזול, הכעס שהצטבר, התסכול והאכזבה? מה תראה?
מה תראה אם תהיה כנה ותאמר לעצמך "אין שום דבר מיוחד בה?" או לחילופין "גם אם יש משהו שהופך אותה למי שהיא, זה בחיים לא הסיבה שאתה אוהב אותה", מה אז? מה נמצא עמוק בליבך?
אם תפשיט מהכל, אם תראה שהיא לא יפה במיוחד, לא נבונה במיוחד, לא משכילה במיוחד, לא חזקה במיוחד, כשתבין שהיא ילדה קטנה ומפוחדת, מה יקרה? תפסיק לאהוב אותה כמובן. היא תהיה ריקה, אוויר, בחיים לא תאהב מישהי שאתה לא מעריך.

האמנם? כי אני מסתכל עליך ואני מנסה לשכנע אותי, לשם ניסוי מחשבתי, שאין בך דבר טוב. תתפלאי כמה זה קל. לחשוב על כל מעשה מטומטם שעשית ולהבין שזו מי שאת.
ואז מה? אני נפעם מחדש. אני מתמלא בפרפרים בבטן, בשיתוק מוחין, בדאגה אליך. אני מתמלא בשמחה כשאני חושב על הצחוק שלך ואושר כשאני נזכר בך. עומדת מתחת למנורת רחוב, מזמינה מונית מהבית שלי, ואני אומר לעצמי "אני בר מזל שאני רואה אותך עכשיו".
זרוקה לצידי על שולי הרחוב ושואלת שאלות חדשות על דברים שאני אומר ואני מרים עיניים לשמיים ומבין שאת נתת לי השראה אין סופית.
אני מסתכל מטה על כוס אוזו עם קוביית קרח ואין בה דבר בולט בצורה יוצאת דופן. אבל הוא ממלא את ליבי בחמימות אדירה. הוא נראה פששוט כמו מים אבל העוקץ שלו משכר אותי.

אז יודע מה? אני אומר לבסוף, לפעמים אתה אוהב מישהו פשוט כי טוב לך איתו.