טניה

קוראים לה קרמנה.
אבל מפאת כבוד לעלמה הצעירה אשאיר אותה למיטה, אע לפעם אחרת. אולי אגיע לפואנטה שלי בעוד יום, יומיים, שלושה, ארבעה.
שמע טניה, עיניה הכחולות קרות כמו החורף הרוסי ומי שלא חי את האקלים הסלאבי לא יבין. כי החורף הרוסי תמיד נזכר רומנטי, אבל מאז בואו חצו הרבה רכבים את העיר ומה שהיה פעם צח כמערכת המשפט, היום מפוייח ומטונף כגרונה של טניה שמשתעל מרוב הסיגריות.
היא רוסייה, מתעבת את הבולגרים הטיפשים והלא יעילים, את הישראלים אף יותר, הצוענים בכלל ועל הערבים אין מה לדבר.
כשהייתה ילדה שמעה שאם תלמד מספיק קשה תוכל להיות רופאה. אבל כסף לא היה, וגם אינטרנט, ובכל זאת היא למדה רפואה באינטרנט. כל חודש היו שולחים לה את חומרי הלימוד אותם למדה עד שאביה נפטר בגיל ארבעים. אז הבינה שחיי אדם לא בשבילה. אז היא עברה לסופיה ולמדה חוק ותיאולוגיה ועוד דובק בה משהו מכל זה.
"she has paralysis"
חלפה לידינו נערה שכל צידה משותק.
"זה נפוץ בבולגריה?"
מה זאת אומרת? כל השלטון הבולגרי סובל מהמחלה. ולכן היא פרשה. טניה אוהבת סדר ובשחיטות המדינית יש אי סדר. אין חוקים, הכל אקראי. כל חייה היא נמלטה מהאקראיות. זו לקחה את אביה לפני שנים וזו שורפת חיי אדם בכלא.
ובגיל ארבעים היא מצאה את עצמה בין עבודות, עם חבר מכה שמימן לה את הלימודים, בלי ילדים.
באופן משעשע, היא מצאה את מקומה בפורקס. הימורים למעשה. פורקס זה קזינו בורסאי. היא לא עוסקת עם מהמרים, היא משווקת להם חלומות.
למה חשוב לי לציין את טניה?
משהו על המים שחלפו בנהר. כיתר הנערות הבולגריות יש משהו מאוד מכוער בה. עשן הסיגריות, השיער, הקמטים.
אבל כיתר העיר הזאת, מאחוריו מסתתר פוטנציאל חבוי. טניה היא יהלום מפוייח. ילדה טובה שאיבדה תקווה בשיטה. עיני הבדולח הכחולות והאופי החוקתי הנוקשה מעידים על תם וחוש צדק שמוקהה מימים סגרירים. כחורף, הוא נשמע כבוי. חורף נצחי. אני אוהב את טניה. כי אם תחפור מבעד לשלג תמצא אביב שמת לפרוץ כאשר אנו סועדים שנינו בבית קפה חביב ונערה מבית הספר לאומנות גבוה בסופיה מנגנת קונטרה בס ברחוב.
המוזיקאים של סופיה, לא דומים למוזיקאים בשום מקום בעולם.
הם סובלים באמת, לא רק שרים על זה.
קוראים לה טניה, והיא מזכירה לי שיש תמיד מה לראות.