אין ספק, אהבתי את הבדידות הזאת של היומיים האלו. אבל קשה שלא לומר שזה היה מוזר.
אני אוהב שהבית ברשותי ואני עושה בו כעולה ברוחי. מסדר אותו כרצוני, מבשל בו כטוב בעיני ובוחר מי להכניס לתוכו.
אבל... אלו היו יומיים משונים.
פעם ראשונה שגוננתי עליו היום מזה שנה. כעסתי עליה. אין ספק בכך. אני תמיד כועס עליה. אבל להגן עליו? האם אני רואה בזה לא יותר ממחלוקת אידאולוגית בין שנינו? ייתכן. ייתכן שזה מושרש עמוק יותר.
אני דומה לו. אותה יהירות, אותה תעוזה, אותם הימורים וקפיצות משעשעות, אותה סמכותיות ונוקשות. אבל גם שונה. אני לא לודוס, לא רודף נשים, לא אדם חופשי בנפשו. אני פחות בטוח בעצמי, פחות עסקי. הרבה יותר נבון. כנראה גם יותר טרובדורי.
אני מפחד לצאת כמוהו אבל זה מגוחך, לא אצא כמוהו. אני אוהב יותר את אלו שאני אוהב והקשר שלי איתם חזק יותר.
אם אצא כמוהו... זה עסקית. וזה גם חשש. מהמר קפיצות קשות מדי ומסוכנות מדי.
ייתכן שאהבתי אל אהובתי תמתן זאת. עוד נראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה