סמל ואיתורים

לפני כשבועיים קיבלתי סמל. אני לא אתפור אותו כנראה על המדים. למה?
עיטורים ותארים קיימים כדי להבהיר את מעמדנו החברתי. סמל אמור להיות אדם מנוסה ומבוגר. זה לא שאני לא חש כך. אני פשוט מאמין שסמל זה תואר מפגר כי אדם לא ראוי ליותר כבוד כי הוא נמצא במסגרת יותר זמן אבל יותר חשוב מזה: אני לא מאמין שהעיטור אמור לדבר בשמי.

היה אחד שהגיע לדוג'ו עם חגורה לבנה. עבדתי איתו באותו יום. הוא היה מצוין לחגורה לבנה.  הוא העיר לי על הטכניקה שלי וזה עיצבן אותי ופעלתי ביותר אגרסיביות וזה נכשל מולו. אותו אחד בסופו של דבר הכין אותי לבחינת חגורה שלי. מסתבר שאותו אחד שכח את החגורה שלו באותו יום בבית. אבל זה יותר יפה כשאדם מבהיר את איכותו בעזרת ביצועיו יותר מאשר בעזרת עיטורים. זה מאפשר לנו לדעת האם הוא באמת שווה משהו במקום להניח זאת בשל איזו חגורה.
לאימון אני מגיע עם החגורה יותר כדי לא להתבלט מאשר מגאווה. למעשה אני חש יותר גאווה במדים הבלויים והקרועים שלי. כל קרע נוצר מעבודה קשה. הציוד בבית שלי מוחטם מדם וזיעה. הם מעידים מבחינתי על מה שעברתי יותר מהחגורה.
בבסיס אני יודע שאני סמל ושאני עובד נכון כי הב' שלי מסמורטטים מזיעה. אני יודע שאני עובד נכון כי אנשים במסדרונות חושבים שאני בקבע או מילואימניק וזה לא כי אני נראה פראייר שלא מבין לאן הוא נכנס אלא כי אני תמיד מתרוצץ בעמל רב ממקום למקום.
אלו עבורי הם סמלי סטטוס יותר יקרים מאיזו דרגה. אני לא צריך להוכיח משהו, אני מעדיף שאנשים חושבים שאני משהו כי אני נראה משהו.

ובאותה נשימה אני לא מתכוון להסתובב עם אות המלחמה המפגר הזה על החזה. הפעם זה לא כי אני יודע שהשתתפתי אלא להפך, כי זה מעיד עד כמה העיתורים ריקים מתוכן. כי כמו כל סממן חיצוני, הם לפעמים חוטאים למציאות. כמו סמל ראשון פעור, עיתור על החזה שלי זה יהיה פשוט עצוב.
אני גאה בעבודה שלי אבל לא נשתתפתי במלחמה. לא הייתי בכח הנכנס, לא סיכנתי את התחת שלי, לא תרמתי מאום למאמץ המלחמתי.
אני לא חש על כך בושה. במיוחד כי המלחמה הזאת בעיני הייתה מטומטמת להחריד ומוות של 67 חיילים לחינם (ולא מאיזו תפיסה סססססססמולנית כמו שהסטיגמטים יאמרו, פשוט כי לא הייתה לה תכלית ממש ולא מעט מהם מתו יותר מרשלנות מאשר צורך אמיתי). אבל בעיקר כי אני שלם עם מי שאני.
תדחפו את הסיכה הזאת לתחת. על הדרך גם את הסמל ואם אפשר אז בחיאת דינעק גם את החגורה ותחזירו לי את החגורה הלבנה שלי עם טיפות הדם על הצד שלה מהפעם ההיא שקיבלתי אגרוף חזק לאף.