מהי מהות הדברים?
מהי מהות בכלל?
כשאנחנו משתמשים במילה הזאת אנחנו מתכוונים להוויה של גוף, הדבר שהופך אותו להוא ולא לאחר. זה בפירוש המילולי. בעומק הדברים מסתתר הניסיון לקמט את הגופים הללו לרעיונות תיאורטיים בעלי אחיזה בישויות פיזיות.
אתן דוגמה:
משאבת הלב ומשאבה דו פעימית שתיהן משאבות. שתיהן מעבירות נוזלים ממקום אחד לאחר. התכלית שלהן זהה וייתכן אפילו שהנתונים היבשים שלהם כמו הספק ונצילות.
אנחנו נתקוף שהמשאבות אמנם שונות זו מזו אבל זו התגלמות של מהות פנימית, הדבר המהווה אותן, שהוא קבוע. בלי להעביר נוזלים, הלב לא יהיה לב.
שעון אטומי, אלקטרוני ושעון מחוגים כולם שעונים. כולם מייצגים משהו תיאורטי, זמן, באופנים שונים. המהות של כולם זהים.
יתכן שמהות עוסקת בדברים שאנו מסוגלים לחשוב עליהם שמנותקים מהחוויה החושית עצמה, או שייתכן והם חושיים אבל לא חזותיים ופיזיים. הטעם של טראמיסו ללא הבדל מראה או צורה, השעה ללא הבדל הגוף המייצג אותה, הקאטה, התבנית, ללא קשר למתרגל שלה. הם כולם קיימים היכן שהוא בתודעה האנושית וזוכים לייצוגים מציאותיים.
המילה essence, מהות באנגלית, מקורה מהמילה essentia. זהו תרגום לטיני לפתגם של אריסטו: "The what it is" או לחילופין המה שזה. לדוגמה: x^2+y^2"r^2 הוא המה שזה לעיגול, הessentia או המהות. אבל בזמן שהפתגם האריסטוטלי ממש עוסק בדבר כפי שהוא, מעין אמת טאוטולוגית או ייצוג מדויק של הגוף (אם במילים או בכל צורה אחרת), מהות רומזת על עומק אחר, משהו בגוף הדברים שאינו נראה לעין, תכונה בפני עצמה של הגוף.
אבל המהות זו תכונה בעייתית מאוד. שעון הנע מהר מדי, האם הוא איבד את המהות שלו? הוא חדל להיות שעון? אולי פלספנים יאמרו שכן, אבל אני מתקשה להאמין שאדם עם מחשבה קצת יותר פשוטה וכנראה יותר פרגמטית בתיאור המציאות יסכים עם זה.
אין באמת "לב", "משאבה", או "שעון". יש צורות. לצורות הללו אנו מעניקים תכלית אבל בעומק העניין יש צורות.
החלקיקים מהם בנוי הכל נעים בשרירותיות חסרת מטרה. הם לא חושבים על לשאוב דם או להניע גלגל. הם לא חושבים כלל. נעים תחת עקרונות הפיזיקה. אנחנו מצמידים להם תכלית לפי הדברים שנראים לעין אותם הם מקדמים. כשהם לא מקדמים? אז כמובן שזה לא נובע מכך שהם פסקו לנוע וכמובן שמהות הגוף או התכלית נשארת זהה. הדבר שהשתנה נקרא פגם. תקלה. זה כמו לטעון שהשדה לא פרח בשל פגם בעונות השנה. אבל העונות נעות ללא תלות בצרכים שלנו או בתכלית שאנחנו מעניקים להן לשם גידול השדה.
זה אורח החקלאי ללוות את עונות השנה עם כליו ולא הפוך.
באותה מידה, לטעון שמשהו טוב או רע לסביבה או לטבע מניח שהסביבה והטבע עצמם נפגעים מכך. בפועל מי שנפגע אלו תנאי המחייה והקיום של האדם ואורגניזמים נוספים. לטבע לא באמת משנה פה משהו. טוב או רע הן חוויות אנושיות שרירותיות. הרע, העצב והתסכול יעלמו עם מות הסנטימנטליות האנושית.
וזה בדיוק העניין. המהות הפכה ממה שזה למה שאנחנו רוצים לראות. אנחנו חיה מהותית. מחפשים תכלית לעברה דברים מתקדמים. רעיונות טהורים, "אידאות". כששעון אינו מציג את השעה או לא עושה זאת בדיוק (ואף שעון לא מציג שעה בדיוק מוחלט) קוראים לזה סטייה. זה חוטא לאיזו מטרה עליונה. אבל המטרה העליונה הוצבה בידי האדם.
וכשהם אינם ממושמעים, האדם מחפש ממש דרך להתגבר על כך בכדי שיתאימו.
בעבר גם עונות השנה נעו בתכלית. קראנו לה אלוהות וממש תרנו אחריה. כשהם לא היו ממושמעים ניסינו להחזיר אותם למוטב בעזרת פולחנים וטקסים.
אין מטרות, אין טוב ורע אליו כל גוף שואף להגיע. העולם נע ואנחנו מנסים לבצע בו מניפולציות כדי שיתאים קלות לרצוננו. תו לא.
במובן זה, שעון אינו חפץ המראה את השעה. אנחנו גם לא מאמינים בזה באמת כי אנחנו מודעים לכך שהוא לא באמת מראה את השעה. לא תמיד וגם כשכן לא בדיוק. שעונים הם חפצים בעלי צורות זהות אלו לאלו.
כובע הוא לא חפץ שניתן לענוד על הראש. גם נייר אפשר לענוד על הראש. כובע הוא סט חפצים בעלי דמיון בצורה שלהם. לאלו הלבשנו מהות.
ומכאן עולה שאלה יותר קשה: האם הרצון של בני האדם קיים? או שהוא עוד הצמדת מהות לדברים שרירותיים?
מה אם האישיות היא אשליה? כל שיש הוא תנועת יונים ואטומים ובמקסימום זרמים חשמליים שמשפיעים על התנועה של המון חלקיקים אחרים (להם אנחנו קוראים כמובן יחדיו גוף)?
יבוא יום וההסברים המכניים של המדע יוכלו להסביר את התנועה האנושית בלי רידוד לרצונות. בלי הרצון להתרבות ולשרוד.
כפי שנעשה סחור סביב לרוב התופעות בעולם.
אנחנו קרבים לכך מרגע לרגע. אורגניזמים הפכו לגן האנוכי הגן האנוכי הוא בסך הכל ביוכימיה מורכבת. ביוכימיה היא פיזיקה.
ומנגד, מה הטעם בכך?
הדבר החשוב באמת סמוי מן העין. הוא נמצא בלב.
מעבר לכך שההסבר המכני מורכב בהרבה, הוא מוציא מדברים את הטעם בהם. המודעות האנושית התפתחה מתוך הצורך להסביר דברים וזה כדי לפתח כלים וזה כדי להתאים עצמנו לטבע ביעילות. אם לתודעה אין מהויות מולה, איך היא תראה את הטעם בחיים? לעבר מה תתקדם? תודעה לא כבולה, תודעה מעבר לטוב ורע, היא תודעה ריקה. כמו גוף ללא אנרגיה, או מסה. היא תהיה חסרת תנועה, לא מתקדמת לעבר כלום, חסרת קיום.
זה הדבר המחזיק אותי בחיים. המהות. אני יודע שהיא אשליה. שהצמידה אותה התודעה שלי (שהיא בעצמה אשליה) כדי שתדע לאן להתקדם ואיך לחיות.
אני יודע שאהבתי היא בסך הכל צבר חלקיקים. אפילו אותם חלקיקים אינם קבועים לעולם. היא רעיון שאני בניתי ונצמד כל פעם לחומר אחר. היא כלום.
אני יודע שלמדוד טוב ורע ביחס אליה זה כמו הצמדת הטוב והרע לרוח.
אבל מה הטעם לחיות אם אין דבר לקדם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה