נפש ערומה

https://www.youtube.com/watch?v=5WiXimADi0c

האמיני לי ברצוני להעניק לך חיבוק רעים. כשל אב לבת. כשל אדם קרוב שלא רוצה שחברו יפול. כשל טייס שלא רוצה לראות את הנסיך קמל ונפגע. חיבוק מלא באשליה מתוקה שלאגד אותך יחסום את כוחות האופל, ידביק כל חרס כלי שבור ויעניק לך ביטחון אמיתי. אבל נפצר בי. המרחק והמוסכמות שנחרצו על רונות עתיקות הם כמו שומרי אבן גדולים, ולי נותר למזוג טיפת יין ולהביט לכוכבים.

הרגיש טוב, נסיך קטן שלי. גם נקישת הנחש חולפת מהר. השאר לי לדאוג לשלומך.

מה נשמע איתך? את יודעת שאני עדיין חרד? האם המילים משקפות זאת? אמונה. כי איני מסוגל להבטיח לך. אני לא יודע אם אוכל לתת לך בעצמי. כל שנותר הוא אמונה. אבל את לא מאמינה. את מתקשה לקבל דברים כאלו.

אני עדיין חרד. אני מרגיש כאילו נלחמתי עם רבבות כדי להגיע אליך וכעת אני רוצה לשכב ולהתבוסס בפצעים. שתעניקי לי קצת נחת.

אני רוצה שהפעם אני אשכב בחיקך ואת תלטפי אותי ותלחשי לי באוזן שהכל יהיה בסדר. שלא נפשל עוד פעם. שאחזיק אותך חזק ואת תחזיקי אותי חזק.

שאאמין.

כי אני כבר לא.

כי אני פוחד. האם את מאמינה? ודמעה זולגת. ועוד אחת. תשקרי לי ושאשתכנע.