קשה להסביר את תחושת הבושה שאני חש כשאני נפגש עם חבריי מקורס חובלים בבסיס ואני רוצה לומר להם לבוא לבקר אותי ומנגד מודע לכך שהתצוגה לא מרשימה.
אין לחבריי ליחידה תואר או השכלה מיוחדת. הם לא פנו לשנת שירות, לא קראו ספר מימם. הם לא עוסקים יותר מדי בדברים ברומו של עולם. פוליטיקה, מדע, מדעי המדינה. יש דברים יותר דחופים כמו משכורת, סקס וטלויזיה.
במילים אחרות, הם נראים כמו חבורה של אנשים נלוזים.
אולי בצדק. אני לא אפול לשטויות המרקסיסטיות של יחסי מדכא-מדוכא ומעמד הפועלים. רוב המעמד הנמוך נמצא שם כי התכונות שלו הובילו אותו לשם. הם עובדים פחות טוב, חושבים פחות, מתאמצים פחות ועל כן מצליחים פחות.
אבל פעם בכמה זמן אתה מוצא אדם מעניין במיוחד. כזה שמחזיק בעוצמה אדירה ולא מימש אותה בגלל נסיבות אכזריות או תכונות מעקבות. מה זה עניינך? לפחות אתה נהנה.
כנראה שזה אחד הדברים שהכי למדתי בצבא.
אנחנו נוטים לשפוט את איכות הדברים לפי מדדים המושפעים מהם. במטבח למשל טבח טוב הוא לא אחד שיודע לבשל אוכל טעים. זה לא מדד שקל לבחון. טבח טוב מכיר טכניקות עבודה מורכבות, קשות, מסובכות וארוכות. הוא מזהה המון טעמים ומאכלים שונים ומכיר רכיבים היטב. יש כמובן קשר בין כל אלו לטעם טוב אבל זה בסך הכל קשר ולא התגלמות הטבח עצמו.
אדם איכותי עשוי להחזיק בתואר אקדמי ולהרוויח חמישים אלף שקל אבל אלו בסך הכל מדדי איכות.
בצבא יותר ממקומות אחרים למדתי לחפש אחר האיכות ולא מדדיה. זה חשוב כשאתה צד אחריה בעולם רדוד. הם לא נראים מרשימים במיוחד אבל הם עשויים להיות מרתקים.
חרדי אחד שפגשתי עם חשיבה מופשטת במיוחד. יכול היה להיות פילוסוף מצוין. מנגד, אם היה מסוגל לכך הוא היה כנראה מבזבז את זמנו על לימודי יהדות. הוא אינו מסוגל להתרכז מספיק זמן בשביל לקרוא. כך יוצא שהאדם גאון אבל לא יוכל מעולם לנצל את הגאונות שלו ללימודים גבוהים.
כל הפסקת צהריים אנחנו מתיישבים ודנים על ריק בעקרונות העולם.
ודווקא העובדה שהם חיים בעולם כל כך רדוד שאינו מעודד שום חשיבה יצירתית, הצלחה או התקדמות אישית מחשל אותם במיוחד. הם לא נשלחים מגיל צעיר לכיתות מחוננים או תנועות נוער. הם מתנהלים יומיום עם חבורה של אנשים עילגים ובדרך כלל אלימים.
אז הם אמנם לא בהכרח דוברי אנגלית או אפילו מתבטאים בכתב אבל צורת החשיבה שלהם מותאמת למציאות היומיומית. הם למדו איך לחשוב בשביל לשרוד בסביבה אחרת. יותר מכך, הם למדו לחשוב בעצמם בלי הנחיה. לכן המחשבה שלהם עצמאית.
היה לנו אחד, סטודנט למדעי המחשב. בילדות גירד מטבעות מהמונית של אבא שלו. למד מחשבים מהתעסקות ובנייה בבית. אם תדבר איתו על פילוסופיה לרגע אחד הוא יברח אבל הוא חוקר לא קטן. מעניין אותו איך להרוויח כסף. מאוד פרגמטי יש שיאמרו ומנגד יותר מחובר למציאות מרבות מהתפיסות הפילוסופיות.
ואני לא יודע למה אבל אני אוהב אותם יותר מכל אותם חובלים עם לדרמאן מושחר בכיס שקנו להם לגיבוש והם לא יודעים לתפעל חצי ממנו. לילדי השמנת ששמרו עליהם בחממה וציידו אותם בכלים להישרדות בחברה בורגנית.
כנראה שהם לא יותר איכותיים מהם.
פשוט זהב שאתה חופר מהבוץ נוצץ יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה