טל סושי טעים וארבעה גישות לחיים

היי טל,
הסושי שלכם לא רע בכלל.
דמייני עולם בלי אהבה. בלי הכאב והתיסכול שהיא יוצרת, בלי האושר הגדול שממלא את חלל הלב, בלי האלטרואיזם, התנועה לעבר מטרה. מה יש אז?
אהבה היא הרכב די חדש על המח שלנו. קדם לה מח הזוחלים. אפשר לטעון שבלי אהבה אין חיים, אבל זה שגוי. בלי אהבה לא ניתן לשרוד כיונקים, אבל זה משהו אחר. מה שמניע את הזוחלים הוא תענוגות ואינסטינקטים.
יש לנו לא מעט ללמוד מהם.
היפנים מדברים על עולם הצורות. עולם שאינו ממלאים אותו בתוכן רגשי. בלי זה, כל שנותר הן צורות נטולות ערך.
בעולם זה, לטעמים, ריחות וצלילים יש חשיבות אדירה. הם קסומים. אתה מסוגל להכיל אותם במלואם בעולם ללא רגש. הרגש כופה עצמו על התחושות השטחיות ודורש ממנו אמות מידה כבדות.
כשאני אוכל סושי, או מתאמן באומנויות לחימה, אני מרוקן לחלוטין את המחשבה ונכנס למצב של מושין, תודעה ריקה, אותה תיארתי לפני זמן רב.
לטבול את הגארי בקערת סויה ואז לצבוע איתו את הדג, לקרב אותו לפיך ולהריח את המלח והחומציות ולתת למנה הארוזה הדוק להתפרק לכל מרכיב, כל גרגר אורז מעסה את בלוטות הטעם.
בעת אכילת סושי יש למקד את כל חושייך בחוויה, להתנתק באופן מוחלט מהדברים העילאיים. לטעום לשם הטעם. משמע הטעם בלבד קיים בעולם.
לתת לסאקה החמים לטפטף דרך הצינור וחודר ישירות לבטן. לפתוח את דרכי הנשימה, לזקוף את הגב ולתת לו את המקום הראוי לו.