לידתה מחדש של משקית החינוך

קטע מרביעי חמישי

ביומיים האחרונים הגעתי למסקנה שאני אוהב לדבר על דברים שמעוררים בי תשוקה. היו לי כמה שיחות ממש טובות על פילוסופיה, אוכל, מתמטיקה וסיבות למה זפלין מבריקים ובכל אחת מהן דיברתי בלהט והתרגשות של הנאה שכה חסרים לי ביומיום הרגיל.
לא שאני פילוסוף כזה גדול. פשוט מלא תשוקה לתחום.
המשקית... חינוך. כן, סתרתי לכם את התפיסה. אתמול בלילה ביקרה אותי משקית חינוך לסגירה. שנאתי אותה בעבר כי עם המשקית (בה הידיעה הנודעת מ250 רשומות בנושא) היא הייתה בלתי נסבלת. היא נוטה להיות מאוד... אשכנזית ולבנה. לא יודע, אני לא אוהב לאכול את זה בדרך כלל. תמיד הייתה לי בעיה עם חנונים. כלומר, אני חנון ברמות שאין לתאר אבל כשהייתי צריך לדבר עם חנונים תמיד דחתה אותי הצורה שהם מדברים.
עם המתנשאים זה ברור. הם פשוט בלתי נסבלים וצריך לרסס אותם עם k300. פשוט כי אני גם בדרך כלל יותר חכם (או ידען) מהם ואני מכיר אנשים גדולים מהם עם ענווה כך שההתנשאות שלהם פתטית.
אבל החנונים הרגילים והנחמדים...
ייתכן כי אני רגיל לישראליות, לפלפל, ל... רוע, שחיטות וקילקול. אתם מבינים, פגשתי אנשים באירופה ושם היו מייג'ור חנבצים באישיותם אבל שם הם נחשבים לגברים. בישראל מטפחים דור של חארות לדעתי. כי כדורגלן במדריד שפ הוא אדם קצת ביישן ומשעשע וקורא ופה מנצלים אותו ועוקפים אותו בתור.
הפעם נהניתי לדבר איתה. יש לה תובנות מעניינות, כיף שהיא שואלת אותי שאלות ומגרה את הרצון שלי לדבר (למרות שאני מאמין שהפלתי עצמי בבורות במשנה שלי כשעניתי ואני פשוט לא זוכר בדיוק). יש לה הנחות פגומות בעיני בנקודות מסוימות. היא נמנעת מהשלכתניות לדעתי קצת למען הרגש. יש כאלו. בעיני זה בזבוז של אינטיליגנציה רבה.
אני מבין את הצורך ברגש ובמיוחד בהכרה אסתטית, אומנויות לחימה, תיקון הטיות קוגניטיביות ובעיות רגשות וכן הלאה ובכל זאת אסור לו להפריע לתודעה לעשות את הקסם שלה.
אני מתפתה אפילו להתחיל לדבר איתה יותר. אולי אפילו לחשוף אותה לבלוג. אני רוצה חוות דעת משכילה. עוד לא חשפתי לפה אדם שאינו משכיל. אם יש אנשים ששלחתי להם והם קוראים משהו מהחרא היומי שלי, אני יכול לומר שהם קהל חריף לדעתי. פשוט כי חשפתי רק חריפים. אם יש מגגלים טועים ביניהם אז עמכם הסליחה, ייתכן ואתם צואת אדם.

ביום למחרת, כלומר היום, עסקתי בעיקר בחרא ובין לבין נהניתי מקאנט ששבר לי את הראש. אני מאוהב בקאנט. הכתיבה שלו זה בול מה שאני צריך. בצהריים כשקניתי את הכריך שלי מישהו ראה אותי עם הספר והתחיל לתחקר אותי. תחילה הייתי חסר עניין לשתף פעולה. יש לי הקצאת זמן נמוכה ואני מקדיש אותה לספר. במלא איחרתי עם הקריאה בגלל אתמול בלילה.
לא הבנתי מה ההשכלה שלו. הוא לא חשף גם בהתחלה. דיברתי איתו ואז התברר שהוא בודהיסט פלצפן.
היופי פה זה שהוצאתי למילים משהו שבמקסימום כתבתי עליו בפייסבוק ושרוי במחשבותיי. משנה פילוסופית שאני יכול לומר שחשבתי עליה בעצמאות ואולי היא מובנת מאליה לאדם חושב אבל אני אוהב אותה.
הסתברות רבותיי. זה שם המשחק. הכל יכול להיות אמיתי. אולי הכל זה חלום, אולי זאת תוכנת מחשב ואולי רק תובנות מרחפות. אבל מה סביר? או יותר נכון, מה נוח, מה אסתטי, מה מנימאליסטי, מתוח, רזה.
אני לא מדבר על נוחות פסיכולוגית אלא אינטלקטואלית, מה יעניק מנוחה לנפש האנושית יותר. הטענות המכילות פחות הנחות לידע אפריורי ומנותק ניסיון ופחות השערות.
כך למשל, אלוהים עשוי להיות אמיתי. כל הדתיים המאמינים בו מניחים את קיומן של ישויות מטא פיזיות. אבל, הם גם מקבלים את התפיסות של המדע. הם עדיין מפיקים מידע מהמציאות ועדיין מבצעים ניסויים קטנים. הם הוסיפו לאותו סט עוד הנחה כדי לקבל את טיעונם.אני מטיריליסט שמטיל ספק בקיום המציאות. אני מאמין שהכל אפשר לרדד לפיסיקה ומנגד ניתן לעשות זאת לא כי מדע נכון, הוא פשוט הכי סביר, הכי קרוב לאמת.

זו עוד תפיסה שיש לבנות ולפרק ולהרכיב עד שאהיה מרוצה איתה אבל אני באמת תופס דברים כעת כסבירויות.

נעבור הלאה.

"אתה לא חייב לפרש כל דבר"

הו היומרה. או אי ההבנה.

היא טועה, אני כן חייב לנתח כל דבר. לא כי זה כיף, כי רק ככה דברים נתפסים אצלי.