"בקורסים קרביים יש משהו מאוד הומוארוטי" העליתי תוך כדי גיהוק של בירה.
"תרחיב" הוא כמובן ביקש.
וזה כמובן גרם לי לחשוב עליו. איך לקרוא לו? נכנה אותו הבחור. פשוט כי השם הזה עובר מיד ליד. כמו שהיא הייתה הבחורה ואז הבחורה יצאה ממנה והפכה לאידאה ואז עברה לידיו. הוא קודם להם. הוא הבחור יותר משבן שיחתי היה הבחור. בזמן שזה שמולי הוא אדם להחזיק איתו ידיים, קודמו היה לאהבה מושחטת ומושלמת.
"עשרים ושלוש דקות, התקלחתם, עליתם על ב יבש וחיכיתם בשלשות מול חדר האוכל. זוז" אמרו בלי לחשוב על זה אפילו. פשוט כי זה היה הנוהל כל יום. כמאה נערים במכנסיים קצרות להחריד רוטטים אחרי טבילת בוקר.
המיניות היחידה שם היא המבט החטוף לשלושת הבנות האמיצות בקורס כשהחולצה שלהם נצמדת לגוף הרטוב שלהן והשדיים נחשפים.
23 דקות למאה עשרים צוערים בעשר מקלחות. רצים במהירות מהחוף.
שם מתקלחים שניים יחד בתא, לפעמים בתחתונים בלבד.
אני צמוד אליו יחד במקלחת. פה ההומוארוטיקה רותחת. כשאנחנו יחד בקושי ובחרא, מדברים בצחוק ומנחמים זה את זה וכמו דרכם של גברים, צוחקים על הומוסקסואליות. אך מתי הצחוק מסתיים?
באוטובוס. כשאנחנו מדברים מושב ליד מושב. על החיים. הוא בחור מיני מאוד, סטרייט כמובן, קרוע כמו שאני אוהב, יש לו שכל אבל הוא לא אוהב להשתמש בו, ספורטאי וציוני.
החיבור בינינו הוא ששנינו אינדבידואליסטים חולים. הקרבה. הו הקרבה. האינטימיות. להתקרב לגופו החסון כשהמים החמים זורמים עלינו. "הכל יהיה בסדר" הוא אומר כשאנחנו מטהרים את עצמנו מהמים הקרים. תמיד הייתה בינינו אחווה, קשר מיוחד של אינדיבידואלים שצוחקים על הצהובים המסריחים שפולטים מהפה הבלים מטומטמים. ארוס טהור. תשוקה מינית חזקה.
"תרחיב" הוא כמובן ביקש.
וזה כמובן גרם לי לחשוב עליו. איך לקרוא לו? נכנה אותו הבחור. פשוט כי השם הזה עובר מיד ליד. כמו שהיא הייתה הבחורה ואז הבחורה יצאה ממנה והפכה לאידאה ואז עברה לידיו. הוא קודם להם. הוא הבחור יותר משבן שיחתי היה הבחור. בזמן שזה שמולי הוא אדם להחזיק איתו ידיים, קודמו היה לאהבה מושחטת ומושלמת.
"עשרים ושלוש דקות, התקלחתם, עליתם על ב יבש וחיכיתם בשלשות מול חדר האוכל. זוז" אמרו בלי לחשוב על זה אפילו. פשוט כי זה היה הנוהל כל יום. כמאה נערים במכנסיים קצרות להחריד רוטטים אחרי טבילת בוקר.
המיניות היחידה שם היא המבט החטוף לשלושת הבנות האמיצות בקורס כשהחולצה שלהם נצמדת לגוף הרטוב שלהן והשדיים נחשפים.
23 דקות למאה עשרים צוערים בעשר מקלחות. רצים במהירות מהחוף.
שם מתקלחים שניים יחד בתא, לפעמים בתחתונים בלבד.
אני צמוד אליו יחד במקלחת. פה ההומוארוטיקה רותחת. כשאנחנו יחד בקושי ובחרא, מדברים בצחוק ומנחמים זה את זה וכמו דרכם של גברים, צוחקים על הומוסקסואליות. אך מתי הצחוק מסתיים?
באוטובוס. כשאנחנו מדברים מושב ליד מושב. על החיים. הוא בחור מיני מאוד, סטרייט כמובן, קרוע כמו שאני אוהב, יש לו שכל אבל הוא לא אוהב להשתמש בו, ספורטאי וציוני.
החיבור בינינו הוא ששנינו אינדבידואליסטים חולים. הקרבה. הו הקרבה. האינטימיות. להתקרב לגופו החסון כשהמים החמים זורמים עלינו. "הכל יהיה בסדר" הוא אומר כשאנחנו מטהרים את עצמנו מהמים הקרים. תמיד הייתה בינינו אחווה, קשר מיוחד של אינדיבידואלים שצוחקים על הצהובים המסריחים שפולטים מהפה הבלים מטומטמים. ארוס טהור. תשוקה מינית חזקה.
כעת הכל מת. כעת אני יכול להסתכל על הכל בדיעבד ולהבין את שלא הבנתי קודם כי לא חקרתי את עצמי די עבור כך. ייתכן שזה טוב יותר. לדכא רגשות כלפי אנשים שאין ביניכם כלום ומסוכן שיהיה. ייתכן שזה בעייתי בפני עצמו.
בהילוכיי במפקדה חשתי ביצרים הומוסקסואלים פועמים בי וידעתי שזה נבע מכך שלא חוויתי אקט מיני זמן רב וזה הפירוש של זה. הבנתי את זה כעת כי אני מכיר את הגוף שלי יותר טוב היום. אני מקבל בהבנה את הרגשות שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה