אני אף פעם לא הבנתי את החלוקה הזאת לראלי והומני. כלומר, באמת ייתכן שיש שתי צורות חשיבה, אבל מה טובה חשיבה הומנית?
ראלי, מחשבה מתמטית וכל השטויות האלו, עוסקת במדע וביישומים פרקטיים שלו. כלומר למעשה בהבנה איך המציאות נראית, איך לנהל את הכסף שלך נכון, איך לעסוק בכל אותן תעשיות עולות שבהן הכסף עובר היום (כלכלה וחשבונאות, מחשבים וכן הלאה) ועוד יישומים כאלו. מה ההומנים קיבלו בחלוקה? אומנות?
חרטא. פגשתי ריאליסטים מוחלטים שמסוגלים לתפוס ולייצר אומנות. היא בעיני המתבונן וגם בה יש לא מעט ריאליסטים מעולים. כתבתי בעבר שלא ניתן לנתח אומנות כמו שניתן לנתח דברים אחרים. בעיני לא מעט מהניסיונות לעשות כך עלו בתוהו. תכניות הסאטירה העלובות של קומדי סנטרל הן דוגמה לכך לדעתי. הן בנויות מתבניות קרות שעליהן הלבישו צורה. הבדיחות נופלות לקאטגוריות מסודרות. הן נראות כמו חרא ולא מצחיקות.
אבל להיות ריאלי אין משמעותו לא להיות מסוגל לעבוד בלי ניתוח והרכבה מחדש.
אני אומר את זה כי הבחור חשב שאיני אוהב אומנות. הצגתי לו סדרה של תמונות וציורים שאני מעריך ושמורים בטלפון שלי. מפתיע אותי בכלל שהוא הציע את זה כי הוא אומן ריאלי לחלוטין.
איני מאמין בקיום הדיכוטמיה הזאת כי אני לא רואה אותה קורת. זה ניתוח מטומטם בעיני של המציאות.
נעבור הלאה, תוכנית חיסכון בסכנה. אין לי כתובות לתרומות שלי. אין דבר, אקח את השמות מהמשקית ואז אכנס למשרד תש עם מפתח שיש ברשותנו ואמצא את השמות. אצטרך להיות מאוד דיסקרטי כך שלא ידעו שהייתי שם במהלך הלילה. הסופש זה לא יתבצע. סוגרת היום משקית שם. המחליפה של המשקית. משעשע, לקחו את ההפך המושלם שלה. במקום נערה חריפה, אוהבת אומנות ושונאת בני אדם הביאו איזו שומעת דודו אהרון סתומה אבל ידידותית. בלאט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה