It's a great time to be alive
אנחנו אמורים לומר, אבל איך שהוא החדשה האדירה הזאת נזנחה בין 'ביבי חיטט באף' ל'טראמפ ארגאגאגרגר'.
אגיע לשם עוד מעט.
ראשית, מחשבה שקפצה לי בג'וגינג היום בין לידל, הסופר מרקט הרוסי ותחנת האוטובוס:
נראה שתפיסת הOOP מנסה להנחיל תפיסה שדי דומה לחשיבה האנושית האנליטית לתיכנות.
בונים תפיסה מגובשת עם הנחות יסוד ואקסיומות, תפיסה מגובשת מאחוריה, ואז מזריקים אותה קדימה לאימפלמנטציה.
אני אומר את זה כי הקוד שלי נכשל לעבוד ככה. אני משנה את המאחורה כדי שיתאים כל פעם לקדימה וזו לא הצורה בה אמורים לעבוד.
זה בין השאר כי הטכניקה שלי חלשה, אבל גם כי שום קוד לא יכול לעבוד ככה ברשת ענק של אנשים. הוא יתבלגן בסוף.
זה מתלווה לדיונים שלי עם שרון, בת ה39, שלמדה כארבעה תארים באקדמיה.
פתאום גיליתי ש-process philosophy, התחום בו עסקו הרקליטוס ווויטהד, גם אני האמת, שהמציאות רציפה ואנו מבודדים אותה רק כיצורים תבוניים, אינה רווחת בחוגים.
היא תחום שהאסיאתים מאוד חזקים בו.
אני לא חושב שזה נובע מנחיתות התפיסה, אלא מכך שהם לא צריכים אותה כעת. אבל מילה אינה ישות בעלת מהות מאורגנת, תכלית, פיסת קוד. מילה, באופן די משעשע, היא ישות עם המון אקראיות בתוכה.
חשבתי לעצמי איך תראה תוכנה שב-back end תעבוד כמו ששפה עובדת לפי הפילוסופיה שאני מעצב. עם אקראיות, זה משעשע, אבל אולי יהיה חזק יותר. עוד אחשוב על זה בעתיד.
כעת, למרגש. ואנשים לא מבינים למה זה כל כך מרגש, אבל סמסונג השיקה טלפון שפחות או יותר מתלקח בשימוש. היא החזירה אותם למפעלים וסבלו נזק כלכלי חזק.
כשהצרפתים הפילו את הבסטיליה, זו בדיוק השליטה שהם רצו. שההמון יחליט מה טוב עבורו וזה בדיוק מה שקרה. סמסונג השיקו מוצר לא טוב והם נענשו, בידי ההמון. אני חושב שלמרות התיעוב של ניאו הומניסטים, שוק חופשי הוא המיצג הגדול ביותר של הדמוקרטיה המודרנית.
נפילתן מעוצמה של חברות ענק כמו מייקרוסופט, IBM, סוני, סמסונג, היא ההוכחה לכך. ההמון קובע מי יתחזק ומי יחלש עם כוחו של המטבע. זה אינדיקטור חזק יותר לרצונו, וזו צורת שליטה גדולה יותר על אופי המדינה, מאשר אפילו השלטון.
ככשלי נלחמת בתחרות דורסנית, היא נלחמת בכם, שמשלמים עם המטבע למי שאתם אוהבים. אולי זה למען קבוצות אחרות, שאתם גם עשויים להיות בה, אבל צרות יותר.
אנשים חוששים שכמו ביער, המשאבים בסוף עולים למעלה לקבוצות סופר חזקות שמצילות על כל השטח תחתן ומונעות צמיחה של אחרים. זה נכון. זה אכן קורה. החברות האלו ענקיות וחזקות. אבל בדיוק כמו העצים, גם הן נופלות עבור עצים אחרים. אנחנו לא הצמח. הצמח הא המקום אליהם מוזרמים המשאבים. אנחנו הגשם והסערה.
אני לא חושש מכוחם של העצים, אני מתרגש כל פעם לראות חברת ענק נופלת ואחרת עולה.
אני חושב ששלטון דיקטטורי עם מעט מאוד חוקים שמעגנים שוק חופשי ותשתיות למשחק, שמונעות אך ורק את המינימום של פגיעה בחופש של האדם (כמו למשל למנוע ממנו לרכוש על ידי עבדות או מוות), היא היא הדמוקרטיה האמיתית. בה באמת אופי המדינה יתעצב אך ורק לפי תנודות העם ולא דבר אחר.
אחרי הכל, הסיבה שמוכרים צעצועים עם מגן דוד ביום העצמאות אינה רגולטיבית, פשוט יש ביקוש למגן דוד בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה