נפש ערומה

"מה יכולתי לעשות?" מיסטר white שאל והעלה ניחוחות ישנים.

ומה יכולתי לעשות? טל אולי מלמדת אותי הכי הרבה על דטרמניזם. הכל היה מחויב לנוע כפי שנע. מההיכרות המעמיקה שלנו, לעזיבה. לא יכולתי לשנות דבר. הייתי מאוהב רענן וטיפש, בור בכל המשחק הזה. עזבו מאוהב, לא ידעתי אנשים עד אליה. אז עשיתי את כל הטעויות בספר.

מצער אותי שאני מזיין את קרמנה או שאני מפלרטט עם בת ה39 שלי. מצער שזה עובד והן מעריכות אותי. כי זה אומר שהצלחתי ללמוד ממנה, אבל בתאכלס אני רוצה שהלמידה תעזור לי איתה.

אני רוצה לדבר איתה שוב ולומר לה שהתבגרתי ושנהנה זה מזו שוב.

אני מתגעגע אליה, מה אני יכול לומר? בחיים לא תחזור אותה שושנה שגדלה במדבר צחיח. שום דבר לא יהיה מיוחד כמוה.

אבל לא למדתי מספיק מהנשים החדשות, וזה למה אני משתמש במילה 'מזיין'. אני רוצה להיפרד מקרמנה, לא יודע איך לעשות את זה, אבל אני מוכרח. משהו על שליטה. אם לא שמתם לב, אני לא כותב לאחרונה הרבה.

כן, שליטה. אין לי זין להסביר. גם הפעם זה יהיה קצר.

אני מתגעגע אליך טל.