מודל היופי

*אנחה*

קומיקאים שדנים בנושאים מעוררי דיון חברתי זה דבר מגניב אבל רע.

הומור נועד להרחיק אותנו רגשית מדבר מסוים כך שלא יראה מאיים או אמיתי. ולכן ניתן לנצל הומור לרעה על ידי זילזול קומי בדעה הנגדית בלי שיהיה טיעון אמיתי כנגדה. יש לכך אפילו שם, אד רדיקולום.

הבעיה מחריפה בקטעים בהם הדעה הנגדית לא מיוצגת כלל ולכן אפשר לטעון כנגדה כל שרוצים.

אני רוצה לקחת את ההזדמנות כדי לתקוף סרטון נורא ויראלי ומאוד שגוי שכבר מספר פעמים הביאו לי אותו בתור מקור בדיונים על הנושא המהנה: מודל היופי.

אז מה זה מודל היופי?

הכל מתחיל מברירה זוויגית.

מינים שמתרבים בהתרבות זוויגית, מערבבים את המטען הגנטי שלהם עם פרט אחר בקבוצה ליצירת צאצאים. מאחר והשאיפה הסופית היא שצאצאיהם ישרדו, הם צריכים לבחור זיווג עם גנים טובים.

זה מוסיף חוקים מעניינים לברירה הקיימת. לא רק הסביבה בוררת את הפרטים בצורה של אסונות גיאולוגים או מינים עוינים, אפילו מהבית בוררים אותנו לפי כשירות.

מודל היופי הוא מתוצריה של אותה ברירה זוויגית. כמעט כל אותם דברים שגורמים לתום לחוש כמו ניצב בהוביט ולי כמו בדואי ששכב עם כבשה, ניתן לייחס לצורך שלנו להיראות כשירים.

אגע בנשים כי אני מנחש שלשם עיקר הסרטון מכוון:

בעולם הביולוגי, זכר הוא החקלאי והאישה האדמה. היא המכונה לייצור הצאצאים ולכן עיקר הברירה כנגדה נוגעת לכך. עיקר הברירה נוגעת לגיל, בריאות וגוף מתאים לילודה.

היא צריכה להיות צעירה כדי שתחזיק ביציות ולא יהיו תסביכים בלידה. 

על כן, נשים מגלחות את השיער כדי להראות שהעור שלהן חלק וחסר פגמים. שיער ארוך, ושפתיים וציפורניים אדומות מעידים גם הן על תזונה נכונה, בריאות ובוסריות.

יחס מותניים-ירכיים של כ-0.7 מקושר לפוריות וכמויות גבוהות של אסטרוגן, כמו גם לרמת משיכה.

יופי אינו דבר סובייקטיבי.

1:05

http://rspb.royalsocietypublishing.org/content/royprsb/273/1583/135.full.pdf

http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/1502002/Attractive-women-are-more-than-just-a-pretty-face.html

1:10

נו באמת.

אם לא היו נשים יותר יפות מנשים אחרות, לא היה קריטריונים בעולם הדוגמנות לשפוט בין אישה אחת לאחרת. קשה לי להאמין שאסתי גינזבורג מועסקת רק ממזל. אז נכון, יש פוטושופ ואיפור, אבל הן עדיין יפות.

יודע מה, אני מסכים חלקית תום.

כן, המודל הוא ישות אידיאית ומופשטת שניתן רק לשאוף אליה.

לא, זה לא אומר שזה רע.

כפי שאמרתי והדגמתי, המודל מקושר עם פוריות, איך שלא תיקח את זה. בדיוק כפי שאנו שואפים לשיוויון למרות שלא ניתן להגיע אליו...

2:17

אבל זה נכון! אנחנו נרצה לאכול יותר אוכל שנראה טוב כי זה מדד לא רע לאיכות שלו.

כשמבשלים, מביטים באוכל ויודעים אם הוא אסון בהתאם לתהליך שהוא עובר.

2:24

פה אני מסכים איתך האמת.

ולא רק דיאטה, גם ספורט. זה מדהים שאנחנו לומדים בבית הספר פסקי הלכה מימי הביניים אבל לא תזונה ופעילות גופנית נכונים.

2:38

מה?!

דיאטה זו לא הרעבה עצמית. דיאטה זה כמות ומגוון המזון אותו אנו צורכים.

ללמוד לבנות תפריט מאוזן, בריא וטעים זו לא הרעבה, זה חינוך נכון. זה מה שמפריד בין מי שיודע לשלוט על הגוף שלו למי ששוקל מאה קילו וממשיך לעלות בלי להבין את זה, שלא מסוגל להבין מה הבעיה באכילת סוכרים פשוטים ולא מסוגל למצוא להם תחליפים שהוא נהנה מהם.

https://www.youtube.com/watch?v=ztiHRiFXtoc

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3044163/

מחקרים מראים ששינוי תזונה מניב תוצאות טובות יותר להורדת משקל, גם אצל ילדים. ולא, דיאטה לילדים זה לא משהו רע כאשר 32% מהילדים האמריקאים סובלים מהשמנת יתר ו-26% מהילדים הישראלים. בדיוק כשם שאנו מתקנים לילדים שלנו גשר, אנחנו מזהים בעיה ודואגים למנוע אותה מגיל צעיר.

2:50

הכל לפי המטרה.

'יופי' הוא דבר ביולוגי שתפקידו לתת לנו אינדקציה זריזה. אני לא מתכוון לשאול אישה על מצבה הבריאותי בדייט ראשון או כשאני מתחיל איתה, היא תברח. וזה מעניין אותי כי נרצה או לא נרצה, המשחק בסוף הוא רבייה, ומי שלא דואג לכך נכחד, יחד עם הגנים שלו והרעיונות שבהם החזיק.

3:00

לא. 

רופא שופט דבר ראשון לפי ראייה ופרטי אירוע לפני שהוא שולח מישהו לבדיקות. זו האינדקציה הראשית. הבדיקות האלו יקרות וצורכות זמן שלא תמיד יש. אם רופא רואה אדם שמן, מתנשף שמתלונן על היצרות השרירים באזור החזה, סביר להניח שהוא סובל מאנגינה בגלל הצ'יזבורגר שהוא טחן.

אתה צודק, מראה לפעמים מטעה. זה בסך הכל אינדיקטור עם הסתברות להיות נכון כמו כל דבר.

יש אנשים שאפילו מסתמכים על ההפרש הזה כדי להטעות. נשים למשל שמורחות אודם. אבל כל עוד, ברוב המקרים, A מעיד על B, אז A הוא אינדיקטור טוב ל-B.

3:15

אבל עסקנו בכך כבר. דיאטה צריכה להיות מודרכת. הפרעות אכילה הם בדיוק אותם אנשים שלא זוכים לחינוך נאות בנושא.

תום, אהבתי אותך מאוד בגלל הסרטון על דיכאון.

היו לי מספר התקפי חרדה בחיי. באחרון ששבר את גב הגמל, סבלתי מהזיות חריפות.

מה עשיתי?

הלכתי לטיפול פסיכולוגי שם צעדו איתי את הדרך הזאת.

אם נכניס חינוך לנושא, צריך ללמד נשים שהכיוון השני, הרזיית יתר, הוא רע.

והאמת שגם זה קורה, כי אמנם, וניגע בזה, השמנה בברירה זוויגית, הוא תחום משתנה, אבל בשום מקום נשים אנורקטיות לא נחשב לסקסי. מסיבה הגיונית, גם זה מקושר לבעיות בריאותיות.

אגב, גם אכילה רגשית שמובילה להשמנה, היא חלק מהסטטיסטיקה שלך.

3:20

יודעים למה פניתי לפסיכולוג?

כי איפה שהוא בהזיות הבנתי שמצבי לא טוב.

אידיאות זה דבר חשוב לתפקודה של חברה. זה מה שמכתיב מה בעיניה יהיה טוב ורע וגורם לאנשים לברוח מהרע לעבר הטוב.

עם הגדרה כזאת, מן הסתם שיופי מושלם יהיה על גבול הבלתי אפשרי ומן הסתם שאנשים ירגישו רע כשהם רחוקים מהאידיאה. זה התפקיד שלה. לגרום לנו להיות מרוצים יותר או פחות מעצמנו.

לא ניתן לנתק את ההערכה שלנו כלפי עצמנו מהמודלים האלו, גם לא רצוי, זה מה שגורם לנו לשאוף גבוה יותר, להפיץ את הזרע שלנו, ויודעים מה? גם להרגיש טוב.

כי אושר מקושר עם דברים כמו תזונה נכונה, אימון גופני, ולחוש מוצלח יותר ביחס לסביבה שלנו.

2:45

http://www.dailymail.co.uk/femail/article-3359063/How-Disney-princesses-look-REAL-Lingerie-brand-draws-cartoon-heroines-underwear.html

איזה חתיכת מטומטם פירסם אסופת תמונות לאחרונה עם הכיתוב: אם נסיכות דיסני היו נשים אמיתיות.

יש נשים אמיתיות עם יחס אגן ירכיים כזה! התמונה של תום רומזת כאילו זה איזה משהו פנטזיונרי אבל זה לא!

2:50 

התפיסה שלנו של תאגידים ראויה לסרטון משל עצמה אבל בואו ניגע בזה רגע.

כפי שכל סוציאליסט סוג ב' יאמר: תאגידים מעוניינים רק בכסף שלנו.

ברגע שזה נאמר, חצי מהטיעונים על תאגידים מרושעים מתמוטטים. למה? כי לא אכפת להם ממודל היופי, לא אכפת להם איך דברים 'אמורים' להיראות והם לא יוצאים בכוונה נגד משהו. הם עושים הכל כדי למכור.

כמות הפריטים בכל מידה בחנות בגדים נקבעת לפי כמות המכירות של אותו פריט.

לייצר מידה מסוימת, מצריך פס ייצור נוסף, שעולה עוד כסף.

אם אין מספיק קונים באותו פס ייצור, אין סיבה לייצר בשבילו.

תאגיד ענק שלא דואג דבר ראשון לאינרסים הכלכליים שלו ומנסה להטיף או לדחוף מסרים, לרוב לא ישרוד כלכלית.

לא רק נציגות קאסטרו ה'מיזוגנים' טוענים שבגדים שונים נראים שונה על נשים שונות, יש מעצבות אופנה ייעודיות למידות שונות, כמו גם דוגמניות שונות, שלובשות בגדים שונים מאותן סיבות.

גבר עם ידיים שריריות יעדיף ללבוש גופיות, אחר עם חזה רחב יעדיף חולצות צמודות. 

התקשיתי למצוא מחקרים בנושא, אולי אגע בכך לעומק בזמן אחר ואחפש ממש נתוני צריכה לפי מידה.

4:02

מה שאמרתי בהתחלה של הסרטון

4:13

הצרכן משווק ללקוח דברים שהוא חושב שהוא רוצה.

על כן facebook כל כך רוצים לחפש נתוני גלישה עלינו. תעשייה שמוכרת גלולות ציאניד למשל לא תרוויח הרבה כי אנשים לא רוצים למות.

תעשיית הדיאטות נוצרה כי אנשים רוצים לרזות כדי להתקבל למודל היופי שנקבע בחברה, שוב, כי זה המודל הביולוגי העדיף.

נכון, כחלק מהשיווק הם מנסים לשכנע אותנו שאנחנו רוצים את זה, וזה חלק מהקשר המעגלי והמורכב בין צרכן למשווק, אבל שום דבר לא בא יש מאין.

4:28

כבר הראינו שמודל היופי כן מקושר בהצלחה זוויגית. זה מוסיף עניין לקשר המעגלי כי זה מדגים שגם הוא מהווה חלק מהמשחק הביולוגי.

ניגע בשמנה.

דתרמניזם סביבתי הוא תחום החוקר את הקשר בין הסביבה בה אנו חיים לבין הצורה בה החברה מתפתחת.

תום נחת על דוגמה מצוינת לכך: התפיסה של השמנה.

בחברות עם מעט מזון, השמנה מעידה על יכולת ליקוט משאבים טובה.ועל כן זה סקסי.

בחברות בהן ניתן לקנות ארוחה בסנט, שבהן מרוב משאבים יש אנשים שאוגרים כל כך הרבה מזון שהם צריכים כיסא גלגלים כדי להתנייד, זה מעיד על חוסר אחראיות כלפי עצמך ובעיות בריאותיות.

לשמחתנו, אנחנו חיים בחברה עשירה במשאבים.

לצערנו, זה אומר שהשמנה לא סקסית.

זה לא אומר שמודל היופי נקבע שרירותית, זה אומר שיש וריאציה שלו בהתאם לסביבה כי בסביבות שונות, התנהגות שונה מגדילה הישרדות.

5:45

במספר שניות בין שני החלקים האלו הוא מדבר בצורה מאוד מגניבה ואין לי ביקורת.

נחזור אבל לדיבולשיטינג:

תום מקשר בין עבודה על הגוף שלנו לחוסר סיפוק ממנו לדיכאון ובכך הוא מראה שהוא לא קרא אלבר קאמוס.

אם מישהו מתגייס לקורס טיס, הוא סובל הרבה, אבל אחרי הסבל הוא מרגיש המון אושר כי הוא העלה את עצמו במדרג החברתי.

כדי להתקרב לאידיאות שאנו בונים, עלינו לסבול, אבל משום מה הסבל הזה יוצר אצלנו אושר כשבאופן יחסי, אנו גבוהים יותר משאר חברינו.

בעוד לסיפוק צרכים פשוטים כמו לתקוע איזה פיצה, קוראים הדוניזם.

אני לא שופט, לא אכפת לי באמת. אבל חשוב שנבין את כל אלו כשנעשה את ההחלטה האם ללכת למכון או שלא אכפת לנו מהאידיאה הספציפית הזאת ואנחנו רוצים להתמקד במשהו אחר.