חזרתי הביתה, הפעלתי מכונת כביסה לחולצה הלבנה המוכתמת, שמתי את הפרחים החדשים במקומם, הפעלתי ג'ז ליילי והבטתי שוב בדירה הריקה החדשה שלי.
בסרטי הפילם נואר לפעמים מראים עשן יוצא מהביוב ואתה חושב לרגע בתור תושב מדינה מדברית שזה סתם גימיק לבניית מיזוסצנה עד שאתה חי בסופיה בחורף. אני מבין למה אריק ברמן התכוון היום בגבול הקנדי שבין גאונות לטיפשות.
אהבתי את השיר, שנאתי את המילים תחילה כשלפתע שחיפשתי מונית לילה קפוא מקור, השיר ברקע והבנתי את הכליאה בגבול של מדינה זרה.
שנאתי אותו כי האמנתי שהשיר על איזה טיפש חסר אחריות ששונא את העיירה כי הוא מטומטם, נוהג כשוקיסט. הוא לא שוקיסט, סתם חי במדינה זרה וחברו היחיד הוא אלוהים וזרים טובי לב.
עזבו אתכם, הנחתי את הטלפון, המפתחות והציוד בצד ובדקתי את ההודעות. היום השגתי את הטלפון של הפילוסופית ההיא שרציתי לדבר איתה בבית הכנסת. היא הייתה נוצרייה ובהשראת שפינוזה נכנסה ליהדות. מרצה בת שלושים עם ילד. אני חרמן עליה כבר זמן מה. גם מברשת השיניים שמתקפלת כאולר הוצאתי החוצה, אבל לא היא הפריעה לי היום.
לאחרונה אני לא כותב בבלוג, שלושה ימים? ארבעה? אולי כי טוב לי מדי. אני לא חושב, לא יודע.
סקס כבר לא נורא כמו שהיה. אחרי ניקוי האורוות המאובקות כבר שנה, יצאו השדים. ובכל זאת, הוא לא מרגש אותי כמו אנשים אחרים. אין בי התשוקה. הוא מוסיף חומר למחשבה. תדירות ועוצמה, עם אלו אני משחק, ואני נזכר במוזיקה לפתע וחושב: האם הם מורכבים מאותם דברים? אולי כל המציאות היא תדירות ועוצמה.
ומחשבה אחרת, בין הניהליסט לאידאליסט, מה נעלה יותר? לעבור מאישה לאישה, להתנסות בהרבה מקומות, או להיות עם אישה אחת זמן ארוך? נעלה הכוונה בסקס, מי טוב יותר ומעניין שנשים טוענות שהשניים מוצלחים יותר.
המחשבה רצה בשל העיסוק שלי באהבה בספר הערות השוליים. העובר בין מספר רב של נשים מתמקד בעונג האישי שלו ולכן לא יודע להקשיב לה ולא רוכש מיומנות בסקס. זה מצחיק אבל הוא גם נהנה פחות.
עזבו שטויות, נשכבתי על המיטה, האמת שבסלון, לא רוצה לישון במיטה וחשתי ריק במין... בדידות.
צילמתי לטל תמונה של טקסט מהראשונים שכתבתי פה על גב נייר מבית מלון שמצאתי כשסידרתי בחדר בבית לפני הנסיעה. אולי רציתי משהו אחר מהדירה שלי. אני לא רוצה לחיות בדירת רווקים. אני רוצה בת זוג.
אני לא רוצה להיות לבד, אבל גם לא עם המון אנשים וחברה. אני רוצה אישה שאוכל להרגיש שאני נאבק יחד איתה עם העולם, ששנינו בודדים מיתר העולם ביחד בבית הקטן שלנו, הכוך החם של שתי ישויות חושבות שנהנות זה בזרועות זו.
אני לא מחפש חבר, אני מחפש אישה. ההבדל הנעוץ ברמת הסינכרון. אישה לגבר וגבר לאישה מכירים זה את זה בצורה מושלמת, הם יחדיו בהומיאוסתזיס ביחס ליקום, מאזנים זה את זה בתגובות.
אולי אני רוצה להתחיל לצאת עם הפילוסופית כי אני מחפש מישהי ברמת הפילסוף שלי.
קרמלין נבונה, יחסית, אבל לא.
האחת הזאת כן. נראה.
יש רק אחת שבאמת חלקתי איתה משהו.
כתבתי לה לאחרונה לפייסבוק. עם החלפת הסים לבולגרי, אני לא חסום בטלפון שלה ולא יכול לכתוב את שבליבי.
בפייסבוק היא מתעלמת מדברים שאני כותב. העבירה אותי בטח לספאם:
- ידעתי שבווצאפ לא אוכל לשלוח לך הודעה כי אני לא חסום בסים הבולגרי ואילו פה אני מניח מהעובדה שההודעות האחרות לא התקבלו שיש לך פה איזו מעין חסימה אז העדפתי פה: אני מתגעגע אליך. יש ימים שאני חושב עליך יותר, יש שפחות, אבל בסוף יש איזה תיעוד קל שלך בקול הקטן שבראש. אני מאושר פה. אם זה הסקס עם קרמלין, העבודה החדשה או הדירה שלי במרכז העיר, אבל משהו בי רוצה לחלוק את האושר הזה עם היחידה שחלקתי איתה משהו. יושבת לי בראש כמו שושנה בכוכב, לא אשכח אותך גם בקריסת הכוכב, משמו
מסרתי לה גם גמר חתימה טובה דרך חברה טובה שלה, אני לא מתכוון לשלוח לה הודעה כשהיא לא רוצה, אבל אני לא יודע אם היא התקבלה.
הנשים הן בסך הכל פיתרון חלקי למשהו אחר. יש אישה אחת ויחידה שלא חשתי איתה בודד, והיום בבית הכנסת, בשעת הנעילה, היא היחידה שביקשתי ממנה סליחה, ישירות כמובן, אני לא מאמין באלוהים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה