נפש ערומה

Meine Liebe

החלומות שלי צלולים. מאז אותו חלום שסיפרתי לך עליו, הם מתארים אירועים בבהירות מדהימה. חלום אחד חשוב הולך כך:
שלושה גברים באים לאנוס אותך באמצע רחוב בלילה. אני שומע זאת מקילומטרים ודוהר לעברך, משנה את תצורתי לשועל גדול ממדים בדרך.
אני מנקב את צווארו של אחד שמתקרב אליך, חודר דרך בטנו של השני ועל השלישי מתנפל ושומט אותו לקרקע תוך כדי שאני בולס את קרביו. הוא נועץ בי סכין בה אני לא מבחין ברגעים אלו מבעד לאדרנלין. אני מביט בך עם עיניים מלאות זעם ופרווה מוכתמת בדם הניגר על שפתיי. את לא מזהה אותי בצורה זו, את מבוהלת.
אני מתקרב אליך ואת חושבת שאני הולך לתקוף אותך, עומדת קפואה במקום. אני מתחכך בך בחיבה כמו חתול, מנסה להבהיר לך שהכל בסדר ומרכיב אותך על גבי.
אני דוהר לביתך. אולי זה האלכוהול, אולי העייפות ממהלך היום, אולי כי זה עתה הותקפת, אבל את נרדמת במהרה, לופתת את צווארי תוך כדי.
את פוקחת את העיניים לרגע ומזהה שאני פצוע ואת דואגת. את עוצמת אותן שוב ונרדמת.
אני מוריד אותך במפתן הבית ויוצא לדרכי חזרה. את מתעוררת במהרה ורצה לעברי ורואה אותי צולע מחוץ לבניין הדירות, הדם כבר מתחיל להתיז מהבטן במהירות ואני מותש, האדרנלין הרפה כשהחזרתי אותך למבטחים ואת מקומו תפסו הכאב והתשישות מאובדן הדם. החלום שחוזר לפעמים בלילות, מתפצל פה לשתיים:
אני מתמוטט ומתעלף. ימים לאחר מכן אני פוקח את העיניים ומגלה שאת הכנסת אותי לביתך וטיפלת בי. כנראה יודעת כבר את זהותי ועלי להסביר את עצמי.
בגרסה אחרת של החלום את ניגשת כדי להסתכל עליי מקרוב, אף להציע חמלה, ואני נמלט בזעם. כשלושה חודשים עוברים, והערב ההזוי נראה לך כמו חלום. אני התקשרתי "אנחנו צריכים לדבר", וכשבאתי אליך לבית אני מתאר את האירועים של אותו לילה שחשבת שהיה חוויה פרטית שלך בדיוק. אני הופך לשועל לנגד עיניך והנשימה נעתקת מהריאות.

השועל הוא המלאך השומר שלך. אני שועל כי מבחינתי הוא דחוי על ידי החברה. הוא לא מוצא את מקומה בה. לפעמים מהללים אותו, פעמים רבות הוא נזק. זו הגבריות שלי שמשטה בי ויוצרת את אותן פנטזיות שמצויות במוחם של כל הגברים. שאת תצטרכי אותי ואני אהיה שם בשבילך. שנתיים ניסיתי להיות אותו מלאך שומר ובשנה הזו סוף סוף התקרבתי לאידיאל צעד קדימה. סוף סוף אני מצליח לגרום לך לחייך ולהרגיש טוב עם עצמך בלי הרע. אבל את לא ילדה פגיעה. מאחורי העיניים החומות הגדולות והקול השברירי, עומדת ארטמיס שלי. חכמה ומפתיעה אותי כל פעם מחדש בניגודיות שנדירות רואים בחיים. הקוראת, המשכילה, מלאת התשוקה לאומנויות, עם הדעות וההומור הציניים והקרים והייחודיים. כה דומה לי, ובאפיקים מסוימים על העליונה ובאחרים נחותה לי וזה יוצר את התענוג והמיסתורין.
ואם נמאס לך מהיוונים, את כמו המונה ליסה שלי. חומה, פשוטה, אחת מיני רבות במראה. ציור קטן שקושקש מעל משהו אחר של אישה בנאלית. יפה ומתוקה כמו כולן לכדי גועל. אבל, אבל, חד ההבחנה יביט לעיניה ויראה אוצרות שאף אפרודיטה לא צופנת. והאם זה לא הופך אותך ליפה בנשים?

את ממלא אותי בתשוקה ובמוזה ייחודית, אומה טרומן פרטית שלי. הגיע הזמן שאסביר הכל.

היה זה באפריל שחלמתי חלום שהיה שיחזור של מכות שהתרחשו במציאות. אחד לכד אותי בנלסון, השני חשף סכין קפיץ והמחשבות בערו בי ונתנו לי תעוזה להילחם על החיים לפני שאדקר. ומה היה במחשבות?
החלום נחתך. את ויולי עומדות בשני צדדים מנוגדים ועליי לבחור באחת מכן.
נפרדתי מיולי.
זה לא נוגע לך בהכרח. לא אהבתי אותה כמו שאהבתי אותך והתשוקה לא הייתה זהה. היה זה בחודש אפריל. הכאב עוד הדהד, לא אמרתי לך מילה. נפרדת מיצחק והיית צריכה חבר, לא מאהב. רצית לבטוח בי ואני? אני המלאך השומר שלך לפני הכל.
אמריקן פאי סיפר שהקוש לאישה היא המילה "אני אוהב אותך" והקדוש לגבר הוא סקס. אישה אוהבת תאמר זאת וגבר אוהב ירצה סקס. אז אני עוד אוהב אותך ואני עוד רוצה לדעת אותך. כמו רומיאו את יוליה, מוזיקה את הגיטרה, סופר את העולם שלו. אני רוצה לצלול לתוך עיניך ולדעת מה הן חושבות, או מרגישות. אני רוצה לבכות כשקשה לך ולהיות מאושר כשטוב לך. אני רוצה אותך, יותר מכל דבר אחר. יותר מלימודים וקריירה גדולה. לשם הגענו, אה?
להצליח אני אצליח גם בארץ, בדיוק כמו אבא בסיפור שלי. אבל הסיפור לא יהיה שווה את זה בלי הלו סלומה שלי. אני סבלתי עד שהכאב היה חלק בלתי נפרד ממני. לא הפסקתי לאהוב אותך, אבל כה התרגלתי לתחושות, כמו מכור לאסיד, שהכל בסדר.
את האייקידו שלי. הדבר שאני עובד למענו. אבל שנתיים אני נכשל שוב ושוב ואין תקווה באופק. והנה השיקול: שלושה חודשים מפוחית בבולגריה, שנה אימונים אינטנסיביים בארץ ואז לעבור לנצח. או להישאר בשבילך. כך או כך, אני המלאך השומר שלך ותוכלי לבקר אותי ותמיד אוהב אותך ואדאג לך. תמיד אתקשר אליך עשרות פעמים כשתחלי, אנסה לשמח אותך, אכשל, אנסה שוב יותר קשה. אבל את הסיבה היחידה לזנוח את זה ולהישאר פה.
ולמה שתהיה האחת שתהרוס את זה? אל תחשבי על כך. זה השיקול שלי. אני נע בהתאם לערכים שאני בונה, לא חושב על האופק יותר מעל הרגע. ומבחינתי לעזוב את הארץ זה פרס ניחומים. אני רוצה אותך, ואת חשובה לי יותר מכל.
בבשר? רק כי זה דרך לדבר חשוב יותר. לך ורק לך בצורה הקרובה והטהורה ביותר.
סליחה טל, יום הולדת שמח.
Meine Liebe